באת, קראת, הגב/י!

א' קורא לו גרגמל אבל אנחנו קוראים לו נמו.

הבאנו אותו מהגינה ביום חמישי, יחד עם ערכת השרדות הכוללת: אוכל גורים, חול גרגירי בצבע תכלת וקפסולות נגד קרציות חתלתולים.

הוא חמוד כמו שרק גור ג'ינג'י יכול להיות. רוב הזמן הוא ישן אבל כשהוא לא, הוא מקפצץ בחינניות ורודף בעוז אחרי תלתלי אבק, עלעלים שמצאו דרכם הביתה וצעצועים שאפשר להניס בפחד תחת הספה. הוא גם מאד אוהב לשרוט אותי. לא אכפת לי.

אני לא מאמינה שב- Ynet חיברו את התמונה הזו, לכתבה הזו, לכותרת הזו, סתם ככה, במקרה.

חברים וחברות יקרות

מצאתי שכונה חדשה מדליקה - לצערי צריך להרשם כדי לצפות, אז תירשמו, מ'כפת לכם.

אני עוד לא יודעת אם אסגור את הבאסטה הנוכחית, אבל 20K נראה כמו זמן טוב לעשות את זה.

אני להורי: "מה, כשהייתם קטנים לא היתה טלביזיה?"

ילדי אלי: "מה אמא, כשהיית קטנה לא היה מחשב? ומיקרו?"

ילדיהם אליהם: "מה אמאבא, כשהייתם קטנים לא היו אירומובילים? וטלינט?"

"אמא, כשהיית קטנה, אנשים עוד מתו מסרטן איידס?"

"אבא, נולדת ככה סתם? לא בהזמנה? מה, זה נורא מסוכן ואם הם היו מעבירים לך גנים רעים?"