לאחרונה מוכרים בסופרים, אגוזי קוקוס קרחים.
זה משהו שנראה כמו חללית עטופה ניילון נצמד - גליל בקוטר 10 ס"מ, בצבע לבן שנהבי, עם שפיץ מצד אחד. על גבי השפיץ דבוקה מדבקה קטנטנה עם פרטים מזהים והוראות הפעלה בנוסח: "חתוך פלח ופרוס פרוסה מן האגוז" - זה חשוב העניין הזה, נא לשים לב. יש אפילו ציור קטנטן של סכין קטנה, פורסת פלח קטנטן מהחללית.
יש כאלה, קוראים להם "new adopters" בלעז, חדשניים בעברית. אלו שתמיד יש להם את הגאדג'ט הכי חדש, הסלולארי שעושה קפה, המחשב שנכנס לכיס האחורי וגם יכול לשגר טיל אם רק תבקש ממנו. אני לא כזו, אני נותנת לחדשניים להשתפשף על הגאדג'ט, להתלונן על הכפתורים הקטנים ולהתעצבן כשהוא מתרסק כל שתי דקות וגם לא עמיד בחול ומי ים.
אלא אם כן מדובר באוכל.
ברור שכשראיתי את החללית, מייד זרקתי אותה לעגלה וברור שהדבר הראשון שעשיתי כשבאתי הביתה, היה להוציא את החללית ולחפש איפה החביאו את המפתח שלה.
אלי הכין ארוחת ערב ואני הוצאתי את הסכין הכי גדולה והכי חדה שהיתה לי במגירה וניסיתי לפרוס פלח מאגוז הקוקוס. כמו שכתוב בהוראות.
הצלחתי לחרוט שוליים דקים על גבי הקליפה הסיבית. היתה צורה של פלח. זהו.
הוצאתי את הסכין הקטנה וניסיתי להחדיר אותה מתחת לקליפה בין השוליים, לנסות לראות, מה לעזאזל יש מלמטה.
מתחת חיכתה לי שכבת לבה קשיחה, בלתי חדירה בעליל
חצי שעה אח"כ, המטבח נראה כך: אלי והילדים אוכלים ארוחת ערב, המוני שבבים ופיסות קליפה על השיש והרצפה, כל הסכינים שיש לי + המשחזת, מפוזרים לפני. אאוריקה - הצלחתי למצוא את החור.
כן, אני יודעת שזה נשמע מסיפור אחר, משהו בסגנון "החנון והמעודדת הבלונדינית", אבל מסתבר שגם לאגוז קוקוס יש חור רך באחד הקטבים. דרך החור אפשר להוציא מיץ קוקוס לכוס הקרובה או יותר טוב, לכיור המטבח וגם זה רק בגלל שאם ננסה להוביל אותו לאסלה, יוותר שביל טיפות, קליפות ושבבי אגוזים, כל הדרך מהשיש.
אבל אב עוד לא ידעתי את זה. שפכתי את המיצזבל לספל, סיננתי וניסיתי למכור את תוצרת המאבק המתמשך, לבני משפחתי היקרים. בלי שום אמפטיה הם זיהו מה נפל עליהם ופרצו בקריאות "איכס", "אמא מים", "אמא להקיא" ו"אמא למה?".
ניסיתי לטעום - צודקים.
הם לגמרי צודקים ומיץ קוקוס זה לגמרי איכס.
אבל לא נשברתי. המיץ אולי לא משהו אבל בשר הפרי הוא בטח מעדן. אני הרי אוהבת קוקוס וגם מליוני אפריקאים באפריקה, לא טועים, נכון?
חצי מהקליפה הסיבית כבר נותקה מהפרי באופן חד צדדי, בשלב הזה. אבל בהוראות היה רשום לפרוס פלח. אז מה אם זה נראה כמו לנסר פלדה עם שופן. צריך, אז צריך.
תקעתי את הסכין הכי טובה שלי בחור ממקודם וניסיתי לפרוס צידית - לא הלך.
הוצאתי את פטיש השניצלים והתחלתי לתת לסכין בראש. השפיץ נתקע בצד השני וזה נראה סופני למדי. אלי והילדים התחילו להתלונן על הדפיקות, אבל אני לא נתתי לקרכצן קטנים כאלה, להשפיע עלי ועל נחישותי במשימתי.
בטרוף מערכות מוחלט, תפסתי את הסכין והכיתי את האגוז בשיש.
היה אפקט קטן של רעידת אדמה
אחרי כמה כאלה, גם השכנים התחילו להתלונן.
בשלב הזה, כל המטבח וגם אני, התכסינו בדקורצית שבבים מדליקה בריח קוקוס מבחיל ואלי נשבר.
הוא חטף ממני את הסכין והאגוז המחובר אליו, ציווה עלי להסתובב ולפני שהספקתי למצמץ, פנדורה נפתחה וכל סרחונותיה פרחו והתפזרו בחלל.
הוא פשוט שבר אותו עם מכות קטנות, באיזור שלא מכוסה בקליפה סיבית.
ככה זה כשלא קוראים הוראות הפעלה.
אחרי יומיים, כשכל תכולת המקרר נזרקה לפח עקב סרחון יתר, הואלתי בטובי להיפטר מהעדויות המרשיעות - קערית קטנה ובה בשר הפרי שגולף בכפית מצידה הפנימי של קליפת הברזל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
