באת, קראת, הגב/י!

הרחם שלי מזילה דמעות של דם על תחתוני

בוכה את האופציה

בנות, כשאתן מגיעות לבית חולים לפרוצדורה רפואית כל שהיא ובפרט לביצוע הפסקת הריון, אנא זכרו להביא גרביים.

אני רעבה

רעבה נורא

נורא נורא נורא רעבה

ממש נדבקת לי הבטן לגב (כן, מושכת עפעף תחתון)

מה הבעיה? ישאל האדם המצוי - תאכלי

או!

פה אני נופלת - אני לא יודעת מה אני רוצה לאכול וזאת כבר באמת הגזמה. מיילא לא לדעת אם אני רוצה או לא רוצה עוד ילד, אבל אפילו בהחלטות קטנות של היום יום אני נופלת.

מה קורה אתי?

מחר אתלבט שעות אם ללבוש את החולצה האדומה או השחורה

מחרתיים אשקע בהרהורים פילוסופיים קשים על מהות הקוטג', בעד או נגד.

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא <- זאת היתה צריחה  <- זאת היתה הערה למאותגרי שמיעה ברשת.

אני

אדם מעשי

תקוע עם שתי רגליו עמוק בקרקע

מחוברת לעצמי רוב ימות השבוע בשלשלאות ברזל

יודעת מה אני רוצה מעצמי, מהסביבה, מהיקום וכל השאר

יודעת מה אני לא רוצה

יודעת מה לא אכפת לי

בעלת סולם עדיפויות מוגדר וברור.

אני 

עוברת טלטלה אופיית חמורה

אנשים - מה קורה לי?

יהודים - עזרו נא!

מתמוטט אדם מולכם. מתפשט מכל עקרונותיו.

מאבד את חוט השדרה. את כל עצמיותו לוקחת הרוח ואתם יוק. מעפעפים ועוברים הלאה, כאילו בריזה קלה זאת ולא משבר שלושים שאיחר שנתיים. 

אדם מאבד מרכז כובד פלדה שהיה תקוע לו בבטן ומורה לו איך לחיות את חייו ואתם מעבירים תחנה בשלט במקום לזעוק גנב גנב, הצילו גנב, תעצרו את הגנב, מישהו.

וגם נהייתי דרמטית - מישהו שם לב? שיצעק אני. אני כבר אשמע.

טוב, נלך על סלט.

תודה על הצומי.

חוץ מזה גם כואבות לי עצמות האגן - למה מעכשיו הוא מתרחב, למה? קשה לי ללכת, קשה לי לשכב.

טוב, עוד מעט נגמר.

כמו תינוקת אני: ישנה, אוכלת, מגהקת - נטולת כוחות לכל דבר אחר.

מדי פעם תוקפים אותי יסורי מצפון קשים ואני מדיחה הכלים (אושר גדול) או מטפלת בהררי כביסה (מדיטציה למאותגרי אלוהים). חוץ מזה כלום (טוב נו, בימי השבוע אני הולכת לעבודה, שם לא ממש נותנים לי שניה של שקט).

התרגלתי לציצי הגדול, להתקפי בחילה מלווים בצורך לבלוס, להתבהמות הפופוטמית.

התרגלתי לסף העצבים הנמוך (יד קלה על הדק הקריזה) - גם אלי והילדים התרגלו.

התרגלתי לעלות כל בוקר על המאזניים ולראות שאני אוטוטו סופגניה.

דיווחים בירוקראטיים:

לפני חודש בערך, ראיתי גניקולוגית ששמחה מאד לשמוע שאני לא רוצה את הריון והמליצה לי בחום לעבור הפלה אצלה תמורת 2500 שח בלבד. אחרי תחנונים הורידה ל- 2450, אמרה שלה זה עולה יותר והבטיחה לרשום פתק לועדה שנכנסתי להריון בעודי מהותקנת. שטופת לבטים (וגם הורמונים בל נכחיש) חכחתי וחחכתי וכיכחתי גם (מה הספלינג של המילה הבלתי אפשרית הזו) בדעתי - להפיל או להשאיר עד שדודות טובות אמרו לי "אלוהים" ועד שאלי אמר "את מחליטה", אז החלטתי, נפל דבר (לא התאפקתי) - יפול העובר. ילדי הפוטנציאלי, הקט שתרם נולד - יפול. ימות בטרם נולד.

אוי כמה דרמה.

עשיתי מה שאני ממליצה לעשות תמיד - הלכתי לראות רופא אחר שאמר לי בדיוק מה לעשות והקל את יסוריי. ככה:

1. בדיקות דם - V

2. להביא מהרופא הראשון בדיקה שמאשרת שהוציא לי את ההתקן בתאריך הזה והזה - V

3. לעשות עוד אולטרסאונד שמאשר את גיל ההריון (נקבע תור ליום ראשון בבוקר)

4. לקבוע תור לוועדה רפואית

5. לקחת טופס 17 מהקופה - הוצאות עליה, הפלה בחינם!

הללויה ובא לציון גואל.

בשבוע הבא, אם יהיה לי כח, צפוים דיווחים מדממים מזירת הקרבות.

stay tuned.