זה אומר שאני מלקטת גרועה?
חסרת יכולת שופינג מינימלית?
רק חצי אישה ושלושת רבעי בן אדם?
איך יכולתי לעשות כזה דבר?
כבר רבע ל.. ועדיין אין לי שימלה. גם לא חולצה ושום חצאית. והסיבה בנאלית כל כך שאני מתביישת אפילו לספר.
הכל התחיל לפני 6 לא 7 שנים <סאונד של מכונת זמן, צבעים שחור לבן, שוליים של חלום> עת טיילתי באילת ואת עיני תפסה שמלה נפלאה. שחורה, ארוכה, עם פרחים צבעוניים יפיפיים וכפתורים לכל האורך.
מייד מדדתי ובינגו - רק איזה קילו שניים להרזות והיא בול עלי (זה בגלל הכפתורים בחזית, יש פתחי הצצה מעצבנים).
אני לא אתן לקילו שניים להרוס לי את חדוות הרכישה, מיד פתחתי הארנק, גיהצתי את שראוי לגהץ וה"רק עוד קילו שנים" נהייתה שלי.
שבוע אח"כ, מדדתי אותה ועדיין - רק עוד קילו שניים.
חודש אח"כ, מדדתי אותה ועדיין - רק עוד קילו שניים.
שנה אח"כ הייתי בהריון וקילו שניים הפכה להיות לא רלוונטית. לצערי, אחרי הלידה המצב המשיך והחמיר.
מתישהו, סידרתי את הארון, במצב רוח פסימי להחריד ומסרתי את כל בגדי ה"אין סיכוי שארזה לעולם" לחברותי, מוקירותי או סניף ויצו הקרוב לביתי.
אבל את השמלה לא. אותה טמנתי במזוודה ואכסנתי בבוידם.
ואז רזיתי.
מסתבר שגם בנויירונים קצת רזיתי, כי שכחתי ממנה לגמרי ורק כשכבר היה מאוחר מדי, ככה לפני איזה חודש, חיטטתי במזוודה כדי למצוא בגדי תינוקות מקסימים לקרובת משפחה ופתאום צצה ונגלתה לפני "רק עוד קילו שניים": במלוא הדרה.
כמה שמחתי
התמלאתי אושר. הן עכשיו אני כבר בטח מספיק רזה בשבילה, לא?
לא!
מאז אני הולכת מדוכדכת
מדירה מזון מפי ושמחת חיים מלחיי
אולי יקרה איזה נס ולקראת החתונה אצליח להשיל מעלי איזה קילו שניים לכבוד השחורה עם הפרחים
היא אפילו חזרה לאופנה, לפחות לפי סיבוב החנויות המייסר. המוני חצאיות ויסקוזה שחורות עם פרחים גדולים צבעוניים ראיתי. לאף אחת מהן לא הצלחתי להתאים חולצה.
באתי הביתה ומייד ניחמתי את עצמי בסט טוסטים חמאה נקניק.
אין סיכוי
אולי לא אבוא ודי
מה?
בסך הכל חתונה
אז שתהיה בלעדי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
