באת, קראת, הגב/י!

מעניין מה יגמר קודם, מרץ או התמונות (אני מהמרת על מרץ) לעידוד התחרות, קיבצתי תמונות לפי נושא והפעם פורטרטים

בהתחלה יש תמונות יותר נוגות, אני מאמינה שבגלל השעמום שלפני האקשן, השלב שבו עוד כלום לא קורה וכולם רק יושבים ומחכים.

הנה בדיוק - יושבים ומחכים

או בעצם יושבות וממתינות. היו הרבה יותר בנות בעדלידע. בעצם, כמעט ולא היו בנים.

השוטרים, ניצלו את הזמן לשטוף את העיניים.

נמאס לה כבר

ואז, הזמן התקרב והבנות ניצלו את השעה האחרונה לחזרה אחרונה

היו כמה שכמעט איחרו. היה קשה להגיע

וכמה שהגיעו מוקדם וחיכו

וחיכו

כל הסופ"ש היה נפלא ובעיקר סופו בו ביקרנו את הירקון וראינו מה שלומו.

התחלנו הביקור באגם הברווזים ולו כי המזרקה פעלה ונצפתה עוד מרוקח וקראה לנוסעים ושבים לבוא. באנו.

וכל הברווזים באו לקראתינו

הם בטח רגילים שזורקים להם במבות וביסלי, אבל אנחנו לא נערכנו כהרגלנו בספונטניות ובאנו בידיים ריקות. די מהר הם עלו על זה וחזרו לאגם.  

הי, הנה עכבר גדול שוחה

קוראים לו לוטרה, או בונה, אני חושבת. אה.. בונה, אני מכירה בונה. מה הוא בונה כאן?

  רצנו קצת אחרי הבונה מצד לצד באגם וראינו שיש לו חבר או חברה בונה.

כשהתעיפנו, עצרנו להתבוננות עומק בברווזים.

פתאום, נהיה דחוף מאד למצוא שירותים ויצאנו לצעדה ארוכה ארוכה ארוכה

 ומצאנו וחזרנו ונחנו קצת

אח"כ

למרות שנהיה ערב                      

נשאר לנו קצת אור לקפיצות מעל גגות תל אביב

עד שראשינו סחרחר עלינו                                    

ועייפנו מאד והלכנו הביתה

 (פוסט זה מוקדש לחניכת המצלמה הלא רעה בכלל, אשר בטלפון)

50 ל- 20K

אתמול חטפתי וירוס מעיים קטאסטרופאלי

את שלושת השעות הראשונות של הבוקר ביליתי בלהוציא מים מכל החורים,

בעיקר מהחור הלא נכון

ואת שאר הזמן בלישון

יותר קטאסטרופאלי  - היום,

הלכתי לעבודה, למרות שהייתי אמורה לקחת יום מחלה על חשבון השבת שפיספסתי.

קמתי בבוקר

חיפשתי, פשפשתי

אפילו עם פנס

ולא מצאתי בדל קטנטון של וירוס.

כולו נעלם.

ובמקומו באו אנרגיות אטומיות שהייתי חייבת להוציא איפשהו.

ולנושא יותר מעורר, לפני שבת וקצת יצאנו לפוש בחיק הטבע (לבקשת הקהל - יער המלכים, שתי דקות מקרית גת). הנה הוכחות:

כלנית עם חיפושית

רקפות בפוזה נוגה

רקפות ערסיות בקבוצה - יש המון מהן. ה-מ-ו-ן

חרובים ועצות שמהן הגיעו

היה טיול פרודוקטיבי. חזרנו הביתה עם חרובים, פטריות וכמה עלי זעטר טבעי, בגודל מפלצתי. יש מצב שהזעטר האזובי המצוי חטף קרינה או שגיליתי זן חדש ומשובח שלו, בכל מקרה, הטעם והריח זהים לרגיל.

ולבסוף, איך אפשר בלי קבוצה של גרוזינים חמודים משחקים פוקר על בקבוק וודקה

יו מצלמים אותנו
הם היו מאד מודעים למצלמה בהתחלה. אולי כי היה אור. אולי כי כל הארוע היה מרגש מידי. הרקדנית הראשית הספיקה להתחבא מאחורי החברה הטובה שלה והשלישית התלהבה. יו, מצלמים.

מתכוננים

מתרגשים

הרגע הגדול

ראו מי על הסאונד

הקהל