באת, קראת, הגב/י!

50 ל- 20K

אתמול חטפתי וירוס מעיים קטאסטרופאלי

את שלושת השעות הראשונות של הבוקר ביליתי בלהוציא מים מכל החורים,

בעיקר מהחור הלא נכון

ואת שאר הזמן בלישון

יותר קטאסטרופאלי  - היום,

הלכתי לעבודה, למרות שהייתי אמורה לקחת יום מחלה על חשבון השבת שפיספסתי.

קמתי בבוקר

חיפשתי, פשפשתי

אפילו עם פנס

ולא מצאתי בדל קטנטון של וירוס.

כולו נעלם.

ובמקומו באו אנרגיות אטומיות שהייתי חייבת להוציא איפשהו.

ולנושא יותר מעורר, לפני שבת וקצת יצאנו לפוש בחיק הטבע (לבקשת הקהל - יער המלכים, שתי דקות מקרית גת). הנה הוכחות:

כלנית עם חיפושית

רקפות בפוזה נוגה

רקפות ערסיות בקבוצה - יש המון מהן. ה-מ-ו-ן

חרובים ועצות שמהן הגיעו

היה טיול פרודוקטיבי. חזרנו הביתה עם חרובים, פטריות וכמה עלי זעטר טבעי, בגודל מפלצתי. יש מצב שהזעטר האזובי המצוי חטף קרינה או שגיליתי זן חדש ומשובח שלו, בכל מקרה, הטעם והריח זהים לרגיל.

ולבסוף, איך אפשר בלי קבוצה של גרוזינים חמודים משחקים פוקר על בקבוק וודקה

למרות, הלכתי היום לראיון

ראיינו אותי שני בחורים

לא הייתי נותנת להם יום מעל 24

הם בני 31

בעיה

קונספטואלית.

בגיל 33, בואכה 34, הבנתי שצעירה אני לא אהיה יותר. לא בעיני עצמי וכנראה שגם לא בעיניו של אף אחד אחר.

ברוב המקרים, ההכרה הזו מתפוצצת בסביבות גיל 40, אבל אין סבלנות להגיע לגיל 40 כדי לחזות בעובדות. אני צריכה הכל מהר ועכשיו ואתמול.

מזה כחודש, שמשפצים את החנות הפינתית. זו שהיתה פעם בית מרקחת ואח"כ סניף דיסקונט. מיד בתחילת השיפוצים, כיסו את כל החלונות בפוסטרים של שוקי זיכרי ובנו ציפיה.

השיער שלי, על אף שהיה ארוך, נתדלל לו, נקרע ובכלל נהיה איכסה והתמונות האלה רמזו לי וקרצו לי בכל פעם שעברתי לידם - עשי לך פריזורה חדשה. נו, מה אכפת לך, תתחדשי קצת, תשני קצת, תתחפשי..

חיכיתי חודש ומייד כשנפתח הקומפלקס הלבן, עם החלונות השקופים והכורסאות הלבנות וכל החלל השקוף-לבן הזה, שהיחידים השוברים בו את המונוטוניות הם מוצרי השיער של הזיכרי, בצבעי אדום כתום, נכנסתי לקבוע תור ואפילו קיבלתי איזה תלוש ושוקולד וחיוך.

שום דבר שבישר את בוא הקטסטרופה.

יצאתי בהרגשה טובה. כזו שנבנית בצפיה של חודש. כזו שיכולה להעלים שנים של אכזבות מספרים מזדמנים. 

כשהגיע היום הגדול, התרגשתי.

לרגע רציתי להבריז ונמלכתי. הגעתי בזמן. עשו לי סיבוב דאווין: פה חדר חפיפה, שם השרותים - תראי כמה כסף שפכנו.

ילדון בלונדיני רוסי עם תספורת שפיץ ותלבושת שפיץ שחורה, הדגים לי איך משתמשים בשלט של כורסת המסג', חפף לי ארוכות. אח"כ גם סירק בעדינות

והציע קפה

והביא ביסקוויט ליד. מאלה שנארזים כל אחד בנפרד. בוואקום.

הכל היה לבן ופסטורלי. אפילו הרחוב שלי, מעולם לא נראה כל כך אירופאי, כמו מבעד לחלונות הפנורמיים שמאחורי גבי.

ואז הגיע יהודה

יהודה נזף -   נ-ש-י-ר-ת   ה-א-י-מ-י-ם...

יהודה גער - ה-ק-צ-ו-ו-ת   כ-ב-ר   ש-ר-ו-פ-י-ם ...

יהודה ציקצק - ה-ס-ת-פ-ר-ת   ז-ה   ש-נ-י-ם...

יהודה רעם - כ-ן!   ל-ח-ת-ו-ך   מ-ו-כ-ר-ח-י-ם!

יהודה הראה בקטלוג איזה רעיון

ואמר: מיליון דולר ביבי מ-י-ל-י-ו-ן...

הוא רקד מסביבי וקיצץ וקיצץ, 

גזר שיערות ושיפץ ושיפץ.

קליפ-קלאפ מימין,

מתיחה כלפי מעלה,

קליפ-קלאפ גם משמאל

ויישור מלמטה.

"יהודה רחם, כבר גזרת מדי

שיפצת מספיק, תעצור לפני

תפסיק או ש- אצא

תפסיק או ש-  אצרח"

יהודה השליך את כל או ש - לפח 

לרגע אחד זה נראה רענן

חדש ויפה

קליל כענן

שילמתי הכל בלי תלונה או תירוץ

מאתיים זוזים

ויצאתי בחוץ

או אז נדלקה שמש יוני כבדה

וגזוזת שיערי

נעמדה כקסדה.

מההה מההה

ניסיתי את כל המשחות - זה נראה כמו כבשה לפחות

מרחתי את כל השמנים - זה עשה לי פריחה בפנים

החלקתי עם פן

וניפחתי גם כן

אבו גלה בראש

וגם אפרו

אבוש

לא נותרו לי יותר המצאות

אתהלך לי עם שתי קוקיות

• התחתונים של בת אלייב - הרקדנית של משפחת אלייב, היתה לבושה בשמלה חסידית, שכיסתה את כולה מכף רגל ועד ראש, אבל ישר בתחילת השיר, דאגה להרים אותה גבוה גבוה למעלה, שאף אחד לא יפספס לה את התחתונים.
• נסיונות מפדחים לשיר באנגלית - כמעט של כולם ובראש, הזמר המזרחי, יוסי משהו,שנשמע כמו מערכון על הדי ג'יי המרוקאי בבר מצווה.
• הסאונד - כל עוד זמר אחד שר לבד, זה נשמע מעט סביר אבל ברגע שהצטרפה אליו מקהלת ליווי כבר אי אפשר היה להבין את המילים או איפה נגמרת המנגינה ומתחיל השיר.
• שמלות בזהב - זה מתאים רק לכושיות שמעתם. בנות לבנבנות נראות חוורות בזהב.
• דידי הררי מתאמץ להתחנפן לכל זמר בתורו. נו באמת דידי, כמויות של רוק שפכת כמים.
• מורן אטיאס מתבקשת להוכיח את בקיאותה בכדורגל ישראלי ובמקום, מונה את שמות כל חברי הנבחרת האיטלקית שעברו אצלה.
• וזהבה בן

ולפינתינו - לפטר את המלבישה של:

• הסולן של גאיה - מה עם המכנסיים מותק? היה חשוב לך להראות שיש ביצים "אמא יש לי ביצים, הניתוח הצליח!"
• הלהקה של מומי לוי - וגם את הכוריאוגרף אם כבר מדברים. ברטים? זה לא חוקי מחוץ לצרפת וגם שם כבר לא בנמצא.
• להקת החימום של יזהר כהן שהקדימה את פורים במראה תחפושת הפאנקיסט.
• המלבישה של מורן אטיאס מקבלת צלש אבל זו לא חוכמה, כל מה שתזרוק עליה יראה נפלא.

ולאירוויזיון צריך לשלוח את מאיה בוסקילה והראל סקעת. הם היחידים שנראים כאילו זה גם כיף קצת לשיר.

עונה שלמה תהיתי מה מציק לי ולבסוף, אתמול, בפרק האחרון לעונה - מצאתי:

כל הדמויות מדברות בקול אחד - הקול בו יאיר לפיד כותב. לכולן יש את אותו סגנון דיבור שהוא בכלל סגנון כתיבה כי אנשים לא מדברים ככה. שימו לב: אם שכולה או מפקד היחידה, מילואימניק סרבן או הדוברת, כולם מדברים במן תל אביביות כתובה, ערוכה, מתומצתת, שנונה.

לא שזה רע, אבל גם מציק באיזה אופן.

שבעת פיגועים, התייחסתי לזה של שישי, כאל שידור חוזר של סרט מתח משומש ובלוי והלכתי לישון.

אלא שאתמול הופיע טוויסט בדמות האחראים לפיגוע - סוריה!

הא?

לא אמרו בחדר מלחמה שהם רוצים שלום?