באת, קראת, הגב/י!

בזמן האחרון, יצא לי די הרבה לכתוב בעט. במיוחד במבחני מיון והשמה למניהם ואני חייבת להודות שמקלדת קטנה, על מחשב קטן, עם מעבד תמלילים קטן, הרבה יותר נח לי.

כל דבר שאני רושמת על דף, נראה בסופו של דבר כמו טיוטה או צעטאלה למכולת. נקודות בלבד.

אין לי מושג מה עשיתי בתיכון, או באוניברסיטה.

בגלל זה ה-Tablet PC של מיקרוסופט נראה לי מיותר. גם אם היה עובד כהלכה, היה מיותר.

במסגרת פינת "תוכנית הבוקר פניה לאן" (כן, אני מובטלת. זה בולט) אני אסרוק בזמן אמת, את תוכניות הבוקר החביבות עלי.

העולם הבוקר ראשונה, בפוסט הזה, הקצרצר. כי אחרים כתבו עליה הריי מילים ואני תמצטתי.

התוכנית של גידי ושירי, נחמדונת ביותר עד כה: שמעון אדף משפריץ אינטלקט והיה באמת עדיף אם היו נותנים לו להנחות את ביקורת התקשורת (ניתוח מצויין וחשיפת הקונספרציות בכתבה עם לובה אליאב ב- 7 ימים) מי אמר בלוג?

נורית גפן מקסימה. במיוחד הוידוי החושפני על המאותגרות שלה במטבח ובעיות העיכול של בעלה.

גידי גוב מתרגש מאוכל יותר מכל דבר אחר - "סיזלינג לאזאניה, בואי לאבא, הופה הופה הופה"

ובכל זאת יש כמה בעיות - יש המון אנשים באולפן. כל מני אורחים שהפינות שלהם נגמרו או כאלה שעוד לא התחילו. אני לא יודעת מי הם, אף אחד לא הציג אותם בפני (הצופה) ובכל זאת הם מתערבים בדברי האורחים? מן מסיבה פרטית כזו, שלא בטוח שאני מוזמנת אליה.

יש איזה קשר משפחתי? אברמוביץ - מולנר - אברמוביץ'? אותו שטאנץ כל הרוסים האלה.

אברמוביץ' לבוש יותר טוב, ההלפרונים לא ניסו לדקור אותו (בינתיים) (עד כמה שפורסם)  ויש לו את קבוצת הכדורגל הכי טובה.

שלא לדבר על יתרון של כמה עשרות מילירדים.

מולנר לעומת זאת, נראה יותר צעיר, עדיין לא השכיל לקנות מחוז בסיביר או את ירוחם ואז לברוח ללונדון או למיאמי ובעיקר, את מולנר תפסו. ההלפרונים.

(עיוות פופולארי לשמו של Nick Hornby כמובן) אני קוראת עכשיו את How to be Good שלו ובכל פעם שמביטה בעטיפה, משתעשעת מחדש.

הספר עצמו מרתק ומתסכל כאחד (טרם בסוף) כולו כרוניקה של ויכוחים בזוגיות. זוגיות בריטית כמובן, שמתנסחת מאד ברור ורגוע. בניגוד לזוגיות ארצישראלית מצוייה (שלי) שצורחת וצווחת (אני) כך שגם הדודה מבנימינה (שאין לי) תוכל לשמוע כל קללה ואת הנימוקים לעלבון.

הסיפור מסופר כולו מפי האישה, שהיא רופאה ולכן בטוחה שיש לה טאבו על עשיית הטוב. בעלה, לוקח את העניינים קצת רחוק מדי בויכוח. לא, הוא לא מביא פטיש 5 קילו, אם כי אני במקומו הייתי שוקלת ברצינות את המהלך, אלא - וזה הקטע המרתק - מוצא גורו שכולו טוב, משכן אותו בבית ויחד הם מתכננים להפוך את העולם כולו לטוב יותר. בדרך, הם רומסים אותה ואת הילדים. מביאים הומלסים הביתה ולכל השכונה, מחלקים את הצעצועים של הילדים למקלטים לילדים מעוטי יכולת, מבלי לבקש רשות ובכלל משתלטים על הטריטוריה.

היא גם בטוחה שהיא אינטיליגנטית - וזה הקטע המסתכל - ובכל זאת לא מצליחה למצוא טיעונים שישכנעו את בעלה לחזור לשפיות. אני קוראת ועוצרת את עצמי מלצעוק לה "הי, את והילדים גם אנשים שיש להתחשב בהם. אפילו לפני שמשפרים את איכות חייהם של ההומלסים". טוב, ניסיתי לצעוק לה פעם, אבל היא לא שמעה. האמהות האחרות בגינה לעומת זאת, הסתכלו עלי קצת עקום ולקחו את הילדים שלהן לגינה אחרת.

הורנבי קולח, אחרת לא היה בסט סלר שמונים פעם רצוף, מאידך, זה הספר היחיד שלו שלא נכנס לרשימה. אולי זה אומר משהו על הבחירות שאני עושה כשאני מואילה בטובי לקנות ספרים בכסף מלא. כמעט מלא. למעשה החלפתי מתנת פרדה מהעבודה (ספר בישול, ספר טיולים בארץ ושני דיסקים) בספר הזה, שניים של טרי פראצ'ט, שני ספרי ילדים (עוץ לי גוץ לי המחזמר ותורה בחרוזים), אחד מתנה לפעוטות ואחד מתורגם על אמא עמוסה. יש טייטל, אין ספק.

כשאגמור לקרוא את הערמה, אהיה חייבת להתחיל לחפש עבודה.