עצמי.

לחזור לתיאטרון או לא.

מצד אחד אין לי זמן. או לפחות לא יהיה לי זמן - אני מתחיל ללמוד ל50 סמ"ק, ואז אני יעבוד, וימבה בגרויות, ואלוהים יודע מה.

מצד שני תיאטרון זה החיים שלי.

כל פעם שאני הולך לבקר אותם דוקר לי הלב לראות אותם נכנסים לסדנה, ומצד שני לראות את עצמי חוזר הביתה או לאמשנה לאן.

אני מת לחזור לשם.

יש לי כ"כ הרבה זכרונות טובים משם.

אבל אז אני חושב,

אולי יהיה חרא?

וכל הזיכרון הטוב הזה ייהרס?

ואז מצד ראשון, אף פעם אף אחד לא הצטער לחזור לעוד שנה. אלא להפך, כולם רק עצובים לעזוב. עד כדי דמעות אפילו.

באמת שאני צריך את הדעה שלכם

הצילו?

בצוללת שמו את מכה אפורה

ושנייה אחרי שחשבתי לעצמי על כמה השיר הזה נחרש, פתאום ראיתי איך המילים מדברות אליי עכשיו.

כבר הרבה זמן לא חשבתי עליה. ואז פתאום באמצע המסיבה זה נכנס בי, עם השיר הזה.

הוצאתי היום טופס ירוק.

רק צריך חתימת רופא משפחה, לעשות תיאוריה ולהתחיל ללמוד!

אז צעד אחד הושלם, עד לרשיון ה-50 סמ"ק הנכסף.

עוד חודש ככה, והוא אצלי! ווהו!

(ואז איזה 4 חודשי שליחויות, ויש לי DT חדש ונוצץ. אה דרים קום טרו. ביאצ'ס.)

הייתי בצוללת, אחרי לפחות חצי שנה שלא הייתי.

והיה אחד הטובים.

למרות שזה לא כמו פעם, זה עדיין יותר טוב מכל מועדון אחר. (לדעתי כמובן).

ולמרות שהרגשתי מכוער, היה לי כ"כ כיף.

ברוק - קפצנו

בשחורה - צחקנו

בהאוס - ישבנו

בפסיכודלי - השתגענו

וזה היה הפעם הראשונה בצוללת לקטיה ואיתי

ורקדתי עם תכלת, לא הרבה, אבל נחמד כזה

והיה באמת אחד הטובים.

ועכשיו אני בקושי מזיז את הרגליים

לילה טוב!

היום לפני שנה נפלתי.

היום לפני שנה ב8 בערב יצאנו.

היום לפני שנה היה הערב האחרון של חופש סוכות.

היום לפני שנה ב10 הלכנו לשם.

היום לפני שנה הייתי הבנאדם הכי שמח בעולם.

היום לפני שנה נפלתי.

וקמתי.

וחור מתחת לשפה התחתונה.

ושן שבורה.

וסנטר פתוח.

ולסת עם סדק בצד השמאלי.

ופרצוף עם פצעים לאורך הצד הימני.

ופחד.

וכאב.

ופאניקה.

ודם. הרבה דם.

ומים.

וחוסר אונים.

וטרמפ לתר"מ.

ואמבולנס לבי"ח.

ואלונקה כואבת.

אין פגעים בעמוד שידרה.

ואלונקה נוחה.

ואמא.

ובכי.

וסליחה.

וזריקות.

ועקירה.

וזריקות.

ותפרים. הרבה תפרים.

ואמא בוכה.

ואכזבה.

ודאגה.

והודעה למיתר.

וחוסר אונים.

וכאב.

ופחד.

וחוסר אונים.

וחוסר אונים.

וחוסר אונים.

וחוסר אמון.

והחלטה.

26.10.05 יום הטיפשות שלי.

אבל מטעויות לומדים.

בנאדם חכם לומד מהטעויות של עצמו.

בנאדם פיקח לומד מהטעויות של אחרים.

אז תעשו לי טובה, תהיו פיקחים.

כי אני את שלי למדתי.