הראשון והשלישי לא כאלה מעניינים, או לפחות לא בא לי לדבר עליהם. לא כמו על הקלף השני.
אז בעצם הקלף השני הוכיח לי שזה נכון.
יש בתוכי מן משהו, פוטנציאל אפשר לקרוא לזה.
"וזה מה שלמרות כל ההיפר וזה, נותן לך מן שקט פנימי"
ותסכול. כי מה שווה פוטנציאל לבד.
להיות מישהו
להיות משהו
שכולם ידעו מי אתה
להפסיק להסתכל במראה לתוך העיניים ולקוות שזה יצא משם.
להפסיק להיות נמלה.
כמו שמוציאים את הכלב, ומסתכלים לשמיים
ובגלל המנורה המזורגגת אי אפשר לראות את הכוכבים
אבל אתה יודע שהם שם. כמו הפוטנציאל המזורגג הזה.
רגע אחד אנחנו בניסוי
ורגע אחר אני מחבק אותה מאחורה
עם הסכין לצוואר שלה
היא בכלל לא פחדה
היא בכלל לא שמה לב. אליי. אבל זה כלום.
"האירוניה מכה שנית"
בכיכובו של גאנג'ה.
אמאשך מרפי. אמאשך.
ואולי לא. אולי על הזין.
אני אני אפסיק לפחד.
התשובה שלי היא כמו מכיתה ח'.
תשאלו את.. (אם לא היו פה אנשים מהשיכבה שנכנסים לפעמים הייתי רושם. אבל כוסאומו.).
אני מפחד.
זתומרת אני יכול להיות יותר ספציפי
אבל לא בא לי.
אני שמח שאמרת לי.
למרות שאני יודע עוד מאותו יום
שהלכנו לחזרה, והורדנו את התופים לאנדר
והלכת עם י' לימיני
והיא אמרה על זה משהו
ואמרת לה ש"די".
והיא אמרה שהוא בכלל לא יודע שזה עליו.
לא הייתי בטוח בהתחלה, אבל אח"כ כן.
לוידע, אולי הכל יומאחד השתנה
בכל מקרה, תודה ילדה :)
לילה שיטחי לכולכם
כמו כמעט כל שישי שלכם.
אולי הגיע הזמן שתעשו משהו עם עצמכם.
"האירוניה מכה שלישית"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
