איזה מין אידיוט שאני כותב לך... אבל זה אני, החיים קצרים אנחנו לא משתנים - כמו שכתבתי באיזה שיר אחריי שהלכת... למה זה בכלל מעניין אותך? כנראה שלא... אם כן, מזמן היית מתעניינת בי. אבל מעניין אותך הרבה עצמך... אני יודע שזה חסר סיכוי, ואולי לכן אני יכול לכתוב מה שבא לי בלי להתחשבן, בלי להרגיש מושפל, כאילו אני זה שכותב אחרי אהובתו שנטשה אותו, אני יודע שלא היה מושלם, היה טוב, היה גם רע, תמיד במבט לאחור מתגעגעים לדברים הטובים... את אולי יודעת שניפגש, אני חושב שלא, בשביל מה? אולי נפגוש אחרים אולי לא, בכל מקרה לא יודע אם יש דרך חזרה, כנראה שאין, החיים לא נמשכים לנצח, צריך לנצל אותם כמה שאפשר, אז מה אני בעצם רוצה להגיד? אה כן, שתפסיקי ללכת בתהומות, אלא אם כן את אוהבת צלילות, וואלה יש גם אוויר פסגות, יש חוף ים, באותה מידה יכולתי לכתוב לכל אקסית אחרת, אז למה דווקא לך? אולי כי איתך הרגשתי אחרת, אולי כי את האחרונה, אולי כי אני מתגעגע למבט הילדותי שלך, אני יודע שאני הורס כל סיכוי בזה שאני כותב, אבל כבר לא איכפת לי, אין יותר מה להרוס, אין סיכוי שאני אגיד דברים שיגרמו לך לחזור אליי, זה יהיה ממש טיפשי, האמת מעניין אותי מה קורה איתך? מה את עושה? חיה חיים תל אביביים רגילים? לא שאני מחכה לתשובה, מעניין איפה הראש שלך נמצא, הראש שלי לגמרי פה, שזה לא אומר הרבה, טוב אין הרבה מטרה בכל הכתיבה הזו, ואולי זו המטרה, אה נכון... הבלבול, אני אומנם נראה מבולבל, אבל לא ממש, הכל די ברור, איך הייתי יהיר לחשוב שאני יודע הכל, אבל כן כמו שפעם הסכמנו - אני רואה את הדברים כפי שהם... והדברים הם מטבעם מבולבלים... לסיכום אומר שאני ממש גאה בך, את יכולה לדבר עם מישהו כל יום ואז יום אחד לחתוך הכל, כאילו לא היה כלום, זהו כושר הישרדות, זה אומר שאת יכולה להתמודד עם הרבה מצבים, את לא צריכה לחפש כלום, הכל כבר נמצא בתוכך... לאחל לך חיים נפלאים? מה זה משנה כבר... החיים הם חיים... כל אחד יעשה בהם מה שהוא ירצה...בתיאבון.
טוב מספיק עם הכתיבה החופשית...
אני אשאיר שאלות פתוחות שמעניינות אותי, אם בא לך תעני...
- מה הסוד שלך, שיכולת לנתק כל קשר איתי?
- אם הייתי מנייאק, זה היה ממשיך?
- כדאי לשלוח את המכתב הזה? זה יועיל במשהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
