במהלך חייך, את צועדת.

לפעמים את מגיעה לדרך ללא מוצא, ונעצרת.

לפעמים מתהלכת בירידה תלולה ולפעמים מתאמצת לטפס בעלייה חדה.

ולפעמים, רק לעיתים רחוקות, הדרך מסתעפת. ואת? את צריכה להחליט אם להמשיך בדרכך או לפנות לנתיב בדרך חדשה.

ואת לא יודעת.

מצד אחד, ישנה הדרך שלך.

אותה הדרך שלא עבר זמן רב מאז שהתחלת לפסוע בה, בקושי רב ובעבודה קשה גברת על אינספור מכשולים ופילסת לך נתיב בטוח להמשיך בו.

אותה הדרך שלאט לאט הלכה ונעשתה מוכרת ונוחה יותר.

אותה הדרך, שהשקעת מאמצים רבים בשביל למקם את עצמך בתוכה, עדיין לא יציבה לחלוטין, אבל כבר לא אבודה לגמרי.

הדרך הסלולה, דרך המישור, בה את נשארת תמיד באותו הגובה, באותה השגרה. השגרה לעיתים נוסכת בך ביטחון, הרי שינויים מצריכים לקיחת סיכונים.

מהצד האחר עומדת הדרך החדשה, הפותחת בפנייך דלת לעולם אחר, איכותי יותר ומאתגר יותר.

זהו נתיב לטובים ביותר אך מחיר הכניסה אליו יקר ביותר.

זהו נתיב זרוע קוצים ודוקרנים, ואת יחפה.

זהו נתיב רצוף עליות, ולך אין סולם, את חייבת לטפס בכוחות עצמך.

הוא מלא חוויות, לעיתים יפות, לעיתים קשות מאוד ובסופו מציע מיצוי עצמי והתפתחות אישית ומקצועית.

הוא שובר שגרה, והרי הסכמנו ששינוי משמעו לקיחת סיכונים.

את עדיין לא יודעת.

אז את שואלת, מבררת ומתייעצת עם גדולים ומנוסים ממך ולכל אחד דעה אחרת, זווית ראייה שונה, והדילמה רק הולכת וגוברת ולחץ הזמן רק מוסיף ללבות אותה.

בסופו של דבר, ההחלטה היא שלך ושלך בלבד, ואת מרגישה שאת עדיין לא בשלה מספיק בשביל להחליט, אבל אין לך ברירה.

את כ"כ רוצה לתת מעצמך ולעצמך, להוכיח את עצמך ולעצמך שאת מסוגלת, עמוק בתוכך את מרגישה שזה הייעוד שלך, ועדיין- מוקדם מדי. יש לך עוד כמה דברים להספיק קודם לכן.

את שונאת כשמבקשים ממך לבחור. את גרועה בזה.

ויותר מהכל, את פוחדת לטעות.

אוף.

אם רק מישהו אחר היה יכול להחליט במקומי.