חמישה דברים שלא כולם יודעים עליי, וסביר להניח שעל חלקם לא הייתי יודעת בעצמי אלמלא הנושא החם :]

כמה כוח יש למילה.

כמה שמספר מילים שצורפו למשפט גורמות לי לתהות, לצלול לתוך עולמות שעד עכשיו לא חשבתי לגעת בהם אפילו בקצה האצבע, לדחוף דברים מקרקעית תת-המודע הישר אל חזית המודע.

אני מודה, יש לי אהבה בלתי מוסברת למשפטים כאלה. הם אמנם קצרים, אבל מבט נוסף, מעמיק יותר, חושף בתוכם אוצרות יקרים מפז. בלי מטאפורות, בלי ניסוחים מסורבלים, פשוט ככה. שאובים, כמו שהם, מבין דפי הספר. והדבר היפה ביותר בהם, הוא שכל אחד יכול למצוא בתוכם את ההשתקפות שלו עצמו, אם רק יסתכל בהם בדיוק כמו שמסתכלים בראי.

לגזור ולשמור.

"לפעמים אלה דווקא הפרטים הקטנים שמוציאים את האמת לאור."

"אנשים שאינם יודעים על מה הם מדברים תמיד מכנים את ניו-יורק 'העיר שלעולם אינה ישֵנה'. אבל היא כן ישנה. טוב, היא מנמנמת. חלונות מחשיכים. סורגים מורדים."

"אלה שעוסקים בכתיבה הם בראש ובראשונה משקיפים. אנחנו מתבוננים. אנחנו הולכים לאיבוד כשאנחנו צופים, ולאחר מכן מספרים לעולם את מה שאנחנו מגלים. לעיתים תכופות אנחנו ניזונים מהקצוות, משולי החיים. ולשם אנחנו שייכים. אם אתה חלק ממשהו, אתה לא יכול להיות משקיף."

"אי אפשר היה להסתתר מפני האור הזה. כל פגם, כל חוסר שלמות ייחשף. אבל האם אנחנו לא משתוקקים לכך באותה מידה שאנחנו חוששים מזה? להראות את עצמנו עד הסוף, להיות נאהבים בכל מקרה."

"לגבי כמה אנשים אתם יכולים לטעון שבאמת ובתמים אכפת להם מכם? אני מתכוונת, לא האנשים שכיף לכם לבלות איתם, לא אלה שאתם אוהבים ושבהם אתם בוטחים. אלא אנשים שמרגישים טוב כשאתם מאושרים ומצליחים, שמרגישים רע כשאתם נפגעים או עוברים עליכם זמנים קשים, אנשים שהיו עוזבים לרגע את חייהם כדי לעזור לכם עם שלכם. לא רבים."

"זה מצחיק איך הענקים בחיינו, האנשים שיש להם ההשפעה הרבה ביותר עלינו כילדים, על מה שאנחנו גדלים להיות, לעולם לא נראים כאנשים, עם פגמים, נפרדים מאיתנו. הם כמו אב-טיפוס, האם, האב, הדוד הטוב. הם קיימים רק כדמויות מתוך סרט חיינו. כשצדדים אחרים של אישיותם מתבהרים, וגורמים אחרים בחייהם מתגלים, זה מזעזע כאילו לפתע קילפו את המסכה מפניהם וחשפו תחתיה פנים אחרות."

"הכחשה. היא אמנם שברירית מאוד- היא לא מסוגלת לעמוד במתקפה ישירה, אתם יודעים- אבל אם אתם משתפים איתה פעולה, אם אתם מניחים לה לארוג את קוריה סביבכם, יש לה בכל זאת עוצמה רבה. כן, כל עוד אתם לא מישירים לעברה מבט, היא תעטוף אתכם כגולם. בטוח וחמים שם בפנים. כל כך הרבה יותר נעים מהאלטרנטיבה."

"כשמתחילים באמת להכיר מישהו, כל התכונות הפיזיות שלו מתחילות להיעלם. אתה מתחיל להתמקד באנרגיה שלו, מתחיל להכיר את ריח הגוף שלו. אתה רואה רק את המהות של האדם, לא את הקליפה. בגלל זה אי אפשר להתאהב ביופי. אפשר רק לחמוד אותו, לחשוק בו, לרצות להיות הבעלים שלו. אפשר לאהוב אותו עם העיניים והגוף, אבל לא עם הלב. וזו הסיבה לכך שכאשר באמת מתחברים עם האני הפנימי של מישהו, הפגמים הפיזיים נעלמים, הופכים ללא רלוונטיים."

"אולי זו התמצית של האהבה, פשוט לראות זה את זה. לראות מעבר לשמות ולכל הדברים החיצוניים שאנחנו משתמשים בהם כדי להדביק לעצמנו תג זיהוי."

"... האופן שבו חונכת הוא אכן חלק מהתמונה הגדולה. זה גורם אחד חשוב מתוך מיליון גורמים אחרים.אבל בסופו של דבר מדובר לא רק באירועים הגדולים והקטנים שהופכים אותך למי שאתה, הופכים את חייך למה שהם, אלא איך אתה בוחר להגיב אליהם. זו הנקודה שבה יש לך שליטה על חייך."

 "לא החזקים מביננו שורדים. וגם לא האינטליגנטים ביותר. השורדים הם אלה מביננו המותאמים ביותר לשינויים."

"אחרי הכל, אם מגרדים לפני השטח, האין זה מה שכולנו מחפשים? אנחנו אולי אומרים שאנחנו מחפשים אהבה, שאנחנו הולכים בעקבות החלומות שלנו, רודפים אחרי הכסף, אבל האם אנחנו לא פשוט מחפשים את המקום שאליו אנחנו משתייכים? המקום שבו מבינים את המחשבות, הרגשות והפחדים שלנו?"

"אני לא מאמינה בטעויות. מעולם לא האמנתי. אני מאמינה שיש לפנינו אינספור דרכים, וזה רק עניין של בחירה באיזו מהן נלך הביתה. אני לא מאמינה בחרטה. אם אתה מתחרטים על דברים מסוימים בחייכם, אני בטוחה שאתם לא שמים לב. חרטה פירושה לדמיין מה היה קורה לו נעניתם להצעת העבודה ההיא בקליפורניה או התחתנתם עם החבר שלכם מהתיכון או סתם הסתכלתם פעם נוספת לפני שחציתם את הכביש... או לא. אבל אתם לא יודעים. אין לכם כל דרך לדעת."

"סגירת מעגל. כולנו שואפים לכך. כולנו שואפים לסיום של דברים וגם להתחלה של דברים חדשים. הדברים שאינם מגיעים לידי סגירה ממשיכים לרדוף אותנו. הם צצים בחלומות שלנו, הם מזדחלים לתוך ההרהורים שלנו, כמו חידות שמעבר ליכולתנו השכלית, מסתורין שאין לו פתרון."

"... אין לנו שליטה. יש לנו בחירות. הבחירות הקטנות, הבחירות הגדולות- אלה הצירים שסביבם סובבים החיים שלנו. המירב שאנחנו יכולים לעשות הוא לבחור את הבחירות הטובות ביותר בנתונים הקיימים, ולקוות שהעניינים יתגלגלו כפי שהיינו רוצים."

"אם חושבים על זה, אין רעים של ממש בחיים. רק בספרות אנחנו מוצאים גרסאות מזוקקות של טוב ורע. בחיים יש רק בחירות טובות ורעות. לפעמים אפילו את הבחירות אפשר לשפוט רק על פי תוצאותיהן. ולפעמים אפילו גם זה לא."

[16 משפטים לחיים מתוך הספר "שקרים יפים"/ ג'ודי פיקו]

את מרגישה באהבה שממלאת אותך, עכשיו יותר מאי-פעם. זאת לא אהבה מהסוג הרומנטי, כזו שבינה לבינו, לא רק. זו אהבה לעולם, לעולם שלך וממנו. היא נשפכת לתוכך, ממש כמו יין אדום טוב שנמזג אל הכוס, מציפה אותך ועולה על גדותייך. נמהלת, בכל אותן תחושות ששוטפות אותך. פועמת, עם כל אחת מפעימות ליבך.

את משתוקקת להעביר את התחושה הזו במילים, זה ממש מדגדג לך בקצות האצבעות.

קוקטייל רגשות תוסס בך.

פחד, ייאוש, כעס ועצב לצד תקווה ציפייה, התלהבות ואושר.

את מטפטפת טיפת אהבה בכל אחד מהם, כמו שמטפטפים טיפות של קסם- וזה מה שעושה את ההבדל. הטיפה, היא שמצילה אותך כשאת כמעט טובעת בים של כאב וחששות. היא שמאירה בלבן כשאת מאיימת לשקוע בייאוש שחור. היא שמזכירה לך בכל פעם מחדש כי משהו בתוכך חי. את חיה.

כי האהבה, כמו הים, גם היא תכולה-שקופה, עמוקה, צלולה ואינסופית.

כמו לים, גם לה יש רגעים של גאות וכאלה של שפל.

כמו בים, גם בה מתחוללות לעיתים סערות.

ובדיוק כמו הים, גם היא מתחלפת ומתחדשת, אך תמיד תהיה שם, שרירה וקיימת.

את תוהה מדוע יש אנשים שנועלים אותה בתוכם, חוששים להוציא אותה לחופשי. ואילו את מפזרת אותה לכל עבר, מבזבזת אותה ללא הכר, כי אהבה, בשונה מכסף, כן צומחת על עצים ויותר מזה, היא צומחת בתוכך. את משקה אותה בכל מילה טובה, חיבוק או אפילו מבט שותק שקיבלת. כי הקלישאה הדי-קיטשית-אך-נכונה אומרת שכמו שאת נותנת, באותה מידה את מקבלת.

"את, יש כל כך הרבה אהבה בתוכך", הוא כתב עלייך פעם, "אבל לא מספיק אהבה בשבילי".

ואת משתוממת מגודל האירוניה, איך זה שהוא לא שם לב שכל האהבה שהייתה בך, הייתה בשבילו?

את מיד מנופפת בידך מעל הראש, מפזרת את ענן הזיכרון. זיכרונות גוררים נוסטלגיה, נוסטלגיה גוררת געגועים ועוד מעט יהיה לך זמן בשפע להתגעגע לכולם.

את מפנה מקום בליבך, בדיוק כמו שמפנים מקום בארון, כי את תזדקקי לחלל הזה כשתפתחי בקרוב דף חדש בחייך. יש לך כל כך הרבה מה ללמוד, כל כך הרבה אמיתות לגלות, כל כך הרבה חדש מחכה להיחשף בפנייך. ים אינסופי של חששות מעורבבות בהתרגשות גדולה גועש בך, את מצפה בקוצר-רוח ובאותה מידה גם מסתייגת. ככה זה כשהולכים לעבר הלא מוכר.

עדיין מדגדג לך בקצות האצבעות, סימן שעוד לא הצלחת להמחיש במילים את עוצמת אותה תחושה, סימן שעדיין נשטפים בך רגשות מעורבים.