טוב אז תאמתי שאני לא ככ יודעת מאיפה להתחיל. לא הייתי פה כבר הרבה זמן, לייתר דיוק מאז העדכון האחרון,

משמע הרבה זמן..(מסקנה חשובה) דבר ראשון, שבוע שעבר עברתי טסט ראשון[=, אז כן מזל טוב מזל טוב ווואט אבר. נגמר וזה משחשוב לא?(:

.

וואו, אז קרו הרבה דברים בזמן האחרון, עבדתי בחודש האחרון בערך כל יום..חוץ מזה שבלחץ ישנתי בממוצע 3-5 שעות בלילה..היה מתיש ביותר. עבדתי בקייטנה, (ועכשיו לכל אותם קוראים שמהרהרים לעצמם למה לעזאזל עבדתי בקייטנה, אז התשובה לכך תבוא ממש מיד, רק תמשיכו לקרוא קצת)

שנמשכה שלושה שבועות, ונגמרה יום שישי האחרון..וואו, זה היה סוחט, מהרבה בחינות.

והנה הקייטנה נגמרה לה, ויש לי רק עוד שבועיים, ואני עוברת דירה..אגב לא רחוק למתעניינים, וממש יומיים- שלוש אחכ אני טסה לארה'ב, לשלושה שבועות. (ולדיקטים שעדיין לא הבינו, אני חצי מחופש לא פה והייתי צריכה עבודה מעכשיו לעכשיו וזה מה שיצא..יופי?) פור גאד סייק, מי הולכת לדבר אנגלית כמו מאנייקית?[= כולי מתלהבת כמו איזה תיירת ממוצעת בניו יורק מישראל. אבל אין מה לעשות, ניו יורק ניו יורק. קורה

אז זהו, אני ואמא משאירות את אח שלי להתייבש בארץ וטסות לבד לטיול משפחה/חברים כזה ובתכנון ניו יורק מיי לאב..סן פרנסיסקו, אולי לאס ווגאס ונראה מה הלאה..אני לא ממש זוכרת.

מה שכן צפוי הרבה מאוד כיף..יהיה לי קצת מוזר, כלומר עם המחלה, זה מאוד מגביל ותוחם גבולות, ובכלל זו פעם ראשונה שלי בחול איתה, כלומר בתודעה איתה..(כי כן זה משהו מולד. לאמשנה) בכל מקרה, זה מוזר..ובכלל זו ממש משימה, שאני לא בטוחה עד כמה סבלנות יש לי..זה מרגיש רוב הזמן כמו תיק. שחור גדול כזה שמחובר לרגל עם שרשרת גדולה וכבדה שאי אפשר להפטר ממנו..הרגשה הכי רעה שאפשר בערך. בערך כן.

ונעבור במעבר חד להרגשה רעה אחרת כי אני לא מתכוונת לחפור על המחלה הזאתי עכשיו, אני במצב רוח סביר + אז לא להרוס..

הרגשה הכבדה בזמן האחרון כזה, הייתה הוא..אז בלי יותר מדי תסביכים (לשם שינוי, וממש לשם שינוי. רציני רציני) חתכתי איתו..זהו אזרתי אומץ, עד, שאזרתי אומץ וגמרתי איתו את הקשר. וזה הפעם באמת..אנחנו אפילו (כןכן אפילו אפילו. שקט) לא מדברים..בכלל..לא דיברנו כבר..מאז,אותו יום..שזה היום שבועיים כשחושבים על זה.

לפעמים אני רוצה להמשיך את הקשר ולא לסיים אותו, כי מצד אחד הסטטוס ההוא היה לי טוב..(רק שבינינו, איזה טוב ואיזה נעליים, (כבר לא עובדת על עצמי יותר)) ואז אני מפסיקה לבהות בהקיצ ומתעוררת למציאות, וקולטת שאני יכולה להמשיך לרצות. וגם אם לסבתא יהיו גלגלים וסבא יחליק על הכביש מרוב אושר, אני יודעת שאין מצב.

בפוקס גמרתי את הקשר איתו בזמן העבודה, שבאמת היה בפוקס, מצאתי את הזמן האידיאלי בלי לתכנן אפילו כדי לסיים את המע' יחסים הזאתי, העבודה השכיחה ממני את רוב הצרות בבית, ואני חייבת לציין שכמעט בכלל ולא חשבתי עליו.. וכבר עד שהיה מגיע סוף היום או שהייתי יוצאת, ודעתי מוסחת, או עייפה מכדי לחפור עם עצמי עליו, ברגיל..

אז יצא שמצאתי זמן טוב..הכרתי גם אנשים חדשים, נוצרו קשרים חדשים בעבודה..ואיתם גם תסביכים חדשים.

אני לא יודעת איך עד שיצאתי מתסביך אחד, נכנסתי לתסביך אחר..זה פשוט כישרון שלי..באמת =/

בכל מקרה, אני חושבת שהתעייפתי להיום.

השבועיים האלו יהיו עמוסים מאוד. מאוד מאוד מאוד.

אני כבר דיי, לא פה

לא יודעת מה נסגר איתי.

רק מה, נהגתי היום אחרי שהסתדר הביטוח. היה נחמד + [=

מזל טוב לכל אלה שעברו טסט בזמן האחרון.

שיהיה לילה טוב..אגב פירס קטנטן חדש.[=

כמעט ושכחתי,

נטליינה וכזה. ^^

*עריכה, 00:56 :

הרגע הבנתי משהו, הבנתי שבמובן מסויים אנחנו דיי דומים. אפילו הרבה דומים

השתמשתי ב'שיטה' שלך והדחקתי אותך..

קראתי עכשיו את הפוסט האחרון, והוא העלה בי יותר מדי זכרונות שאני פשוט לא בטוחה שאני מסוגלת להתמודד איתן עכשיו. הכל ככ רגיש..הקו הדק הזה שבין אהבה לשנאה..ובדרך רחמים,

מתחילה שוב לשבור את הראש..לא טוב, לא טוב נטלי