מתחשק לכתוב ;
היא ידעה שאם תחפש אותו, לא תמצא .
ולכן חיכתה , וחיכתה , והוא הופיע , ממש בן רגע, ברגע הכי פחות צפוי .
'אז היום בלילה . תבואי ?'
'בשמחה ' - השיבה .
ירד הלילה, והלב החל לפעום במהירות , במהירות כמו בכל פעם שידעה לאיזה כיוון היא בתנועה .
לא עברו דקות ספורות , והיו זה בזרועות זו , בחיבוק חנוק עד מאוד .
דקות ספורות לאחר מכן היו במקום המבטחים , שם הרגישו כמו לבד , לבד אבל מאוד ביחד .
'התגעגעתי אלייך ' - אמר,
'התגעגעתי אלייך גם ' - השיבה .
'את יודעת, ' - אמר בקול צלול , הייתי רוצה , הייתי מוכן , שהזמן יעצור מלכת .
נישאר את ואני לבד , קפואים ביחד , שהתמונה תעצור , ואף אחד לא זז .
נהיה אז רק את ואני , 'ממש נפש אחת בשתי גופים'
סתם מחשבה שלי .'
'למה אתה מתכוון ?' - השיבה בתמיהה
' אני מדמיין אותי ואותך , וחיים ביחד . . אותנו ביחד '
'מצטערת אם אני שולחת מסרים מוטעים , מצטערת אם בלבלתי אותך , אי פעם , בעבר בעתיד ועכשיו .
אתה יותר מהכל בשבילי .' - לקחה נשימה עמוקה והוסיפה ,
'יותר מהכל אני מצטערת שאני לא שלך .'
'אני לא שלך וכנראה שאף פעם לא אהיה'
' אני מניח שלא .' - אמר
' אני פשוט מקווה שאני לא. . . ' - מלמלה
' את פשוט מקווה שאת לא מה, ?' - מיהר והוסיף
' שאני לא , את הדבר הגרוע מכל . . '
' אהה , שאת לא . . '
'בדיוק , שאני לא . '
-
את הלילה העבירו בחיבוק ממושך . עד לזריחה ממש .
רק כשראתה אותו נרדם בשלווה , הניחה לו לישון בשקט ,
נשארה ערה בכדי לחשוב קצת , ונרדמה . לשינה מלאה בביטחון של שקט .
כשהתעוררו , הכל חזר לדרכו .
וכבר לא היו לבד בתמונה יותר . .
היה זה מוזר .
-
כשכבר הייתה זו בדרכה שלה , והוא בדרכו שלו ,
כשכבר הייתה רחוקה עד מאוד יכלה אז להמשיך לנשום , לחזור לפעימות סדירות,
חשבה לעצמה . . . דקה או שתיים ,
והוציאה בקול אנחה כבד ;
'את הדבר הגרוע מכל , שהתאהבתי . שוב .'
|הפצעים הגלידו , ישארו סימנים , ואחרי הסימנים . . צלקות , והצלקות ? כבר לא יעלמו . בדיוק כמוך . זה בסדר , כבר הפנמתי את העובדה . במובן מסויים אני חושבת שטוב לי כך|
נטליינה וכזה. ^^