השיר הקצבי הזה מתנגן בלופים בראש

סיימתי לא מזמן שיחת טלפון מאוד לא סימפטית , לפחות בחלקה האחרון .

אני יושבת קפואה מול המחשב עם בערך מיליון מחשבות מתרוצצות בראש , חצי גוף כואב , ועוד כחצי מיליון רגשות מתרוצצות .

אז הקשר הכ'כ מיוחל הזה - מועדו לסיום כן תגידו מה שתגידו

אני רק מנסה לאמץ את הגישה שלך , האופטימית הזאת שלך

 - לחשוב רק על מה שמעלה חיוך . ולזרוק עמוק עמוק את מה שלא . בלי להכחיש כמובן

יאו יש לי מיליון דברים בערך לכתוב עלייהם עכשיו

והצורך היחיד שאני מרגישה זה לעזוב הכל להיכנס למיטה ולסגור את היום המעצבן הזה כבר .

דיי תקראו לי בכיינית , פסימית , דרמתית איך שלא תרצו אבל נשבר לי כבר מהמצב הזה

זה לא שהחיים שלי גרועים כ'כ , אלא להפך אני יכולה להתעורר בבוקר עם חיוך ויודעת שהחיים יפים בסה'כ ,

אני לא אומרת אחרת אבל אני בגיל שמותר להתבכיין , ואת הכל מרגישים כפול מיליון ( לא יודעת מה נתקע לי מיליון תסתדרו ) ההורמונים קופצים והמצב רוח עולה יורד אבל זה הגיל זה מותר . יש לי מיליון סיבות למה כן

מצד שני נמאס לי כבררר . . . יש לי כ'כ הרבה דברים להגיד ולדבר ולדבר ולדבר ולטחון ולבכות עד שאני אוציא מעצמי את הכל , את באמת הכל . מי שמכיר אותי איכשהו יודע שיש לי סוגשל פוביה מהקאות , ובזמן האחרון הדבר היחיד שבא לי זה להקיא את עצמי , אני לפעמים יכולה להגעיל את עצמי כ'כ , פועלת בלי לחשוב יותר מדי בלי לזרוק זין ואח'כ משתגעת .

אז מה אם אני רק ילדה והחיים לימדו אותי הרבה ובעצם כלום אבל באמת שקצת להיות שקולה , לחשוב קצת , לא יכול להזיק לאף אחד , גם לא לעצמי . .

וזה מצחיק שאם תתנו לי אפשרות לבחור הייתי בוחרת בכלל במשהו אחר לגמריי , כאילו ברור שאותך אבל בכיוון שונה .

הייתי רוצה לחיות לפעמים בבועה וורודה באמת ולהיות הכי נאיבית אינפנטילית ובעצם ילדה קטנה שרק אפשר .

העניין הוא שאחורה , הזמן לא חוזר , וקדימה . . הכל רק דפוק

ושוב זה הצד השלילי לראות דרכו דברים ואני באמת שמנסה להסתכל על הדברים בדרך שאתה מנסה להעביר לי , שניסית . . ואמרת וזה ברור שיהיה קשה , וקשה . אבל אני מנסה . . . .

ויש לי חשק רק לעזוב הכל ולזרוק את הכל לעזאזל אבל ברור שאי - אפשר

אוי אני משתגעת אני רק נזכרת בהרגשה הזאת היום בצהריים ורק חושבת על החיבוק שרציתי לקבל ואיך הצגת את זה שאנחנו במרחק שנות אור אחד מהשנייה , ובאמת ככה הרגשתי , הרגשתי שזה לא מציאותי לי , ושאתה לא באמת שלי . ושאני לא באמת רוצה אותך , ושהכל חזר לקדמותו ושאנחנו בסדר עם זה . גם אני וגם אתה . 

ולרגע או שתיים היה נראה לי מוזר להרגיש ככה . הרגיש לי מוזר להרגיש ככה .

מצד שני , הייתי רוצה , הייתי מתה , ( בלי למות ) שהכל יעלם והרגשות כלפייך ישתנו שהכל יקטן ויומעט מעצמו .

אם אני אקח עיפרון ונייר ואנסה לכתוב מה אני מרגישה אני לא אצליח .

אני בכיף אלך לישון ואתעורר בעוד חצי שנה , מאחורי הכל .

וזה מוזר שרק לפני שבוע דיברנו על כל המצב המאוד זמני הזה שבקרוב מאוד יעלם , בפועל , ב 'קרוב מאוד' הזה , עובר יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום , ונו הבנתם ת'פויינט , בפועל דברים מתגלגלים הרבה יותר לאט ממה שבאמת שתמיד אומרים שהזמן טס ולא שמים לב בכלל , אז זהו שזה בכלל לא נכון . ! וזה בכלל לא כיף ככה רק שתדעו . ומי הגאון שאמר שהחיים זה לא פיקניק , ולא כיף ובלה בלה . . .

מצד שני ברור שיש דברים חיוביים לראות . . ויש לי , יש לי את החברות שתומכות , ויש לי ימים טובים , ויש ויש . .

אני עוצרת קצת , חושבת טיפה , בחוסר שקט מאוד לא אופייני לי, וחושבת שיש לי רגשות חרטה עוד לפני שביצעתי בכלל וזה עוד אחרי שהחלטתי ! . . מוזר לי להרגיש ככה . . . אני נזכרת כל הזמן באותו יום שהיה קיץ וחם ומזיע שאני כ'כ שונאת , ונסענו לים על האופנוע ולא היו לנו בכלל בגדי - ים ונכנסו למים עם בגדים , יצאנו רטובים סחוטים , אך מבסוטים , ואח'כ יצאנו להתייבש ושתינו מיץ תפוזים כמו תמיד . . החיים באמת שהיו לי יפים .

אני נזכרת באותו יום , אחד מהימים הקפואים האלו כמו עכשיו בערך , רק שירד מבול , וכמעט החלקנו עם האופנוע ואיך שלא הפסקנו לצחוק . . ושהיה קר והחיבוק שלך . . אומר הכל . ואז והיום ? עולם אחר . מיליון , באמת שמיליון שנות אור . מיליון חיים מאז והיום . . מיליון .  דיי להתבכיין מחר יום חדש

בברכת לילה טוב ,

נטליינה וכזה. ^^