טוב , השבוע נכנס במתכונת חולה . לשם שינוי ונעזוב רגע את הציניות הקרירה , לשם באמת שינוי אני חולה אחרי הרבה זמן , וזה סוגשל הישג בשבילי .

טוב לא , אחרי שנה שעברה שגילו לי את הצליאק , כשהבנתי לבסוף איך לטפל בזה , בעצמי ,  גילית שזה בעצם היה המקור להרבה מאוד דברים , ואני הרבה פחות חולה מאז .

אבל כשאני חולה , זה הרבה יותר גרוע . זה כן

נגיד , חזרו לי המיגרנות והייתי השבוע שלושה וחצי ימים במיטה עם כאבי ראש מהדהדים בדיוק אבל בדיוק ההרגשה של סוף שנה שעברה כשהתאשפזתי .

אתמול בן דוד מדרגה שנייה , התחתן .

בלהתחשב ' בנורמות ' הוא כבר דיי מבוגר לחתונה הראשונה שלו ( 35+ נראה לי ) בכל מקרה , לקחתי מס' בלתי מוסבר של כדורים שיטשטשו קצת אותי ואת המיגרנה . . אז המטרה של הסיפור הלא כ'כ מעניין הזה הוא -

פגשתי את אחותו של החתן , שעברה לפני כמה שנים טובות לחיות באיטליה כדי ללמוד . . .

וראיתי אותה אתמול אחרי שלוש שנים . . . . מינימום , . אם זיכרוני לא מטעה אותי כמו בד'כ ,

זכרתי שתמיד חיבבתי אותה מאוד . . אז ראיתי אותה יושבת ומניקה , אתה הילד הראשון שלה , מסתבר שאפשר להספיק הרבה בכמה שנים קצרות , היא מיד קמה לחבק אותי ( טוב נו אחרי שסיימה להניק ) והייתה כ'כ מאושרת לראות אותי . . היא הייתה כבר בארץ כמה פעמים בשנים האחרונות אבל היו לנו פספוסים למשל , היא פה ואני בחו'ל וכדומה . בקיצור כשהתפנתה לקראתי דיברנו בצד והיא אמרה  ' דבר ראשון אני מצטערת לשמוע על הצליאק ' , אז טוב השאר לא באמת משנה . רק סתם צבט לי כשהיא אמרה את זה . . לא יכולה להסביר אפילו . . מה איך ולמה , האמתי שזה דיי ברור אבל .

עוד פחות או יותר חודשיים וטיפה , אני אהפוך 18 ,  בשנה הזאת עברתי אני חושבת הכי הרבה בחיים המאוד קצרים  ( 18 ) שלי .

ואני עוד חשבתי ששנה שעברה הייתה השיא אבל באמת שה- 17 שלי הצדיק את עצמו .

בעוד ממש כמה ימים תסתיים תקופה מאוד , הרבה בשבילי . מאוד עמוסה מאוד חונקת מאוד הרבה מאוד ,

ואני אחזור לכפ'ס , סוף לתקופה ארוכה אבל גם תחילה להתחלה חדשה .

 -

כשאני חושבת על זה לעומק יותר ויותר ויותר . .  אני נוכחת לדעת שבעצם הדברים הקטנים הם אלו שבעצם הכי משנים בחיים , הדרך הטובה ביותר להסתכל על בן אדם , לפי הדברים הקטנים . .

אני לא בעצם יודעת לאן הפוסט הזה משתייך ואיך הוא קשור בתוכנו , כי בעצם הוא דיי לא .

אבל בזמן האחרון יש לי הרבה מה לכתוב .

.

.

.

.

.

נטליינה וכזה

ד'א , התפטרתי . ממש לא מזמן , בשעה טובה

עריכה 20:45 pm ;

לא הבטחתי כלום אבל אהבתי את שישי האחרון , עם הכל האדישות . וניסיתי להישאר כמו שאמרת לי ככה בלי להכניס אף אחד ושום דבר שיכול להשמיד יותר מעכשיו . מדפדפת בארכיון לחודש שהכל כאב צרב ודמע , אני פשוט לא מסוגלת .

בא לי לצרוח חזק