אז מוזר לי .
עם הכל , הזמן האחרון הזה .
איך שהכל מתגלגל
כבר דיברנו על זה שבחיים , פעם ככה ופעם ככה , כן אני מודעת ,
אבל זה באמת מוזר לי .
נזכרת בלפני שלושה חודשים אחרי שהייתה לנו את השיחה ה- הכי מוזרה שלנו , טוב אולי לא הכי , בין הכי מוזרות שהיו לנו . . .
נזכרת שאמרתי לך שזה מוזר לי , אבל שאני אנסה להתרגל , אפילו שיקח זמן ואתה בתור תגובה ראשונית אמרת בכלל שאתה לא מבין מה מוזר פה , בתור תגובה משנית אמרת שאין בעייה , שאני אקח תזמן שאני צריכה .
ובזאת סגרנו את הנושא , אבל חשוב לציין , שאצלי הנושא נשאר פתוח לרווחה ואף רחוק מלהיסגר , או משהו .
מוזר לי ההתנהלות הכ'כ דפוקה של הקשר הזה , שלנו .
ואני יודעת שתגובתך תהיה ; שמהי בעצם התנהלות תקינה למע' יחסים ?
תגובתי תהיה ; ..* המהום , גמגום * אתה לוודאי צודק , .
מצד שני פאק , איט .
יעני תכלס , זה לא מתיישב לי טוב , עדיין , האני ואתה הזה . אני בכלל עוד לא החלטתי אם אני סומכת עלייך .
לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה אירוניה , אבל המעין אירוניה שבעניין הוא כשניהלנו את השיחה , קפצתי בקריאה ברורה ובטוחה לחלוטין שאני יודעת על מה אני מדברת , לבעצם מה , שאין לי מושג קלוש מהחיים שלי !
וכשאני חושבת על לפני שנה + , על הקשר הרציני האחרון ובעצם גם הראשון , נזכרת ב ' לקראת הסוף '
אני רק נזכרת בהרגשה של , לא רוצה חבר . רוצה לבד , רוצה שקט .
כאילו , באמת . בעצם לא כאילו אלא , באמת , ואני באמת שלא אוהבת אותך , שלא תטעה לרגע . .
מצד שני , והנה אני חוזרת לנק' הפתיחה , שהכל כ'כ מוזר .
עכשיו אתה צץ בחיי , לא יודעת איך נשבתי כך , עוררת בי מעין רגש בתרדמת כבדה של כמה חודשים חזקים .
והנה הפאקינג אירוניה המזדיינת ( ותסלחו לי על השפה אבל ,) שזה לא נועד להיות ! הא ! עד שהחלטתי לסגת מהצהרותיי הפומביות , להכניס את הזנב לבין הרגליים ולהגיד , אוקי אמא , צדקת ; never say never !
אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שנפלתי על בחור מוסרי . ובאמת , ככה לשחק ברגשות ?! מלוכלך !
אז למרבה הפלא , אני יודעת שיש מישהו שיושב למעלה , ופשוט עושה ממני צחוק . להנאתו הפרטית שלו .
אז רק שתדע , שאם במקרה תקפוץ לאזור 111472 , ותקרא את זה , ואז תדע שהנה , שאני כותבת פה את מעללי ובעצם בדיוק את הנק' שרצית שאכתוב ואדון בה , תדע שזה בכלל לא מצחיק , ואף לא מבדר קלות אפילו !
וזה הרי מובן מאליו שצריך לקחת את החיים בהומור אחרת מה הכל שווה ?
אבל לי כבר נמאס לצחוק . וכן אני אפילו עוד לא בת 18 אבל זה מה יש ; נסיון מחורבן בלי שום טיפת מוטיבציה להמשך הלאה , וכן אין מה להיות בשוק .
ומצד שני אני כבר תקועה על הפוסט הזה בחוסר זרימה מטורפת ,
ויושבת וחושבת כבר איזה רבע שעה אם להוציא את הפוסט או לא .
את התשובה אתם כבר יודעים .
.
וחוץ מזה חזרתי לא מזמן מהעבודה אז אל תקחו אישית . כבר לא השעות שלי ביום
.
באמת שפאק איט
נטליינה . ^^
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
