למי שלא הבין הייתי בבריחה רביעי-חמישי-שישי. שישי בבוקר חזרתי.
שישי בערב התעצבנתי על ההורים וברחתי עד אתמול בלילה.
אימא שלי נהייתה כ"כ בלתי נסבלת.
אנטון ישן אצלי, ורציתי קצת להיות איתו בלילה [בלי שום קשר לסקס, לא יכולתי כי אימא שלי ערה], וכל שניה היא כזה "נו לכי לחדר".
פאק, אני לא רוצה לסבול את זה. אני לא מאמינה שאני סובלת את זה.
חוסר יחס, יחס מהסוג הלא נכון.
כל המחשבות מתערבבות לי במוח למין איכס אחד גדול כזה.
ולא בא לי כלום.
באלי לבכות, לעשן, ולשתות.
לכסות את הדמעות באלכוהול.
להסתיר בעשן.
וכן, רע לי.
אני אפילו לא יודעת למה.
אני אמורה להיות שמחה וכל החרא הזה.
שנה הבאה אני אנטון וים נהיה באותו ביצפר.
ירין ודנה ודשה ילמדו גמכן בראשון, וגם וולאדי ילמד בראשון.
אמור להיות טוב....
רק מתי?!
"ביום דיכאוני, דקה לפני שהתאבדתי.
הם קראו לי לבוא הם עשו שם מסיבת מתגייסים".
"שתו שם המון והבירה אפעם לא מתגייסת,
סיגריות חונקות וסיגריות פותחות תדמיון".
"אחד שם רקד את ריקוד המתים עם אחת שלא התחילה את החיים".
"בלונדינית קטנה עשתה לו ביד".
"מלכת הכיתה פתאום הקיאה,
וכולם אחריה
בריכה מסריחה!!!"
"האיפור שם נמרח,
את היופי מעך"
[אה כן, מפגש בראשון הבא נראלי? קיצר, אם השרמוטה הזאת באה אני מפוצצת אותה ^_^]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
