כל מצב בחיים הוא פשוט, האדם הוא שמסבך אותו

להיות או לא להיות, זו השאלה...

אמרתי לו שזה נשמע קיטשי.

 אני מעריך  את רונן  גם כבן-דוד, גם כחבר טוב, גם כבן אדם טוב. בכלל אני חושב שאם אנשים היו לומדים להעריך אנשים אחר, המצב היה הרבה יותר טוב או משהו. אבל לרונן הזה יש לפעמים יציאות כל כך לא קשורות שהן יכולות להטריף אותי.

לפעמים בצהריי שבת יפים וחמים, כמסורת הישוב, אנחנו יושבים מתחת לעץ התאנה המשקיף על הישוב ועושים על האש כל החבר'ה עם בירות. גוטה (כי היה ממש דומה לגוטה ממציצים) ניגן דילן בגיטרה ועידו חפר לו שינגן משו ישראלי, כי היה חלש באנגלית. אוהד היה עם נטלי על העץ, הם התמזמזו קצת ואחרי כמה דקות ירדו ארצה ואמרו לדודו, שהיה אחראי על המנגל שיסמס להם כשהבשר מוכן ושלא ישכח את השיפודי טופו של נטלי, כי היא צמחונית, הם בנתיים הולכים לעשות טיול בשדות.

רונן ואני שישבנו על הכסאות נוח והסתכלנו על הנוף המלא בניינים ישנים והזויים מתמזגים אל תוך שכונות חדשות של בניינים זהים לחלוטין. רשת שזזה לאט, אבל עדיין מהר מדי.

"רצית חמשוש, קיבלת חמשוש." רונן אמר לי בחיוך אחרי שסיים את הבירה והדליק סיגריה. הוא משוחרר כבר שנתיים, היה אמור להיות קצין במודיעין אך התחרט שבוע לפני סיום קורס קצינים. לפני שנתיים התותח הזה סיים תואר ראשון במנהל עסקים.

"שמע לא רע לי שם, אבל כיף לחזור לאוכל של אמא" בולשיט מושלם. קודם כל חרא שם בדרום בבסיס חיל אוויר הזה. דבר שני אמא שלי מבשלת נורא.

"מצאתי עבודה סוף סוף." רונן החליף נושא.

"במה?" 

"באיזו חברת הייטק בנתניה, הם רוצים שאני אהיה אחראי צוות בהנהלת חשבונות." הוא אמר בחיוך גלוי. ולמה לא? הוא עבד קשה בשביל התואר ומגיע לו.

המשכנו לקשקש עד שהבשר היה מוכן. דודו שלח את הסמס ולאחר כמה דקות ראינו את אוהד רץ מתוך הפרדסים. הייתה לו צליעה קטנה ברגל כשהוא רץ והוא דפק ספריננט כמו מטורף וכל הזמן הביט מאחורי כתפו, כאילו נמלט ממשהו.