כי אפשר גם בלוג אחר
החיים היקום וכל השאר |
| 3/2009
ערי האוהלים של אמריקה
בגלגול הקודם של המשבר הכלכלי שהיה יותר מוקטן ויותר אזורי באופיו, צמחה בכיכר המדינה תבליל של מחאה ושל קהילת מגורים מחוסר ברירה בשם כיכר הלחם, ותיקיה זוכרים, מי לטובה ומי לרעה את מה שכרה שם אבל זאת הייתה סוג של אמירה שגם עם לא הצליחה בגלל הריחוק של מנהיגי המחאה מציבור העובדים לסחוף אחריה המונים גדולים, הצליחה לחדור לשיח הציבורי. עכשיו אנחנו חווים משבר כלכלי לא לגמרי מסוג חדש, הוא המשכו הישיר וההגיוני של המשבר הקודם ושל כל המשברים שקדמו לו עד 1929 ולפני כן, כחלק מובנה של מערכת שמבוססת על שלטון עריצי של הון שאין לא ומעולם כניראה גם לא יהיה אורך ראיה לתכנון מראש מובנה, מוכנות להקריב את הרווח האישי לזמן קצר לטובת שיכולים לתווך ארוך, או התחשבות בערכים חברתיים ואנושיים. הייחודי אבל במשבר הזה זה העומק הענקי שלו, פרי שיכלולים פיננסיים ותרגילים כלכליים שהעצימו מעבר לכל מה שנחווה לפני כן את בועות האשראי, ובכך הביאו את המשבר הקלאסי של מה שהכלכלה המחברתית מכנה "עודף יצור" זאת אומרת יצור של מוצרים מעבר ליכולת הצריכה של העובדים שמיצרים אותה לשיא חדש ששבר את כל הגרפים, והרוחב הגאוגרפי שלו, פרי הגלובליזציה שהתוותה בטווי ההון את כל הכלכלה האנושית כולה כמעט להוציא איים בודדים כמו קובה נגיד. על אף שכל מנהיגי תבל כולם נשבעו הבטיחו וחזרו והצהירו ש 1929 לא יחזור על עצמו, התופעות שלו לאט לאט חוזרות ומופיעול לרוחב הגלובוס כולו, פה מדינה אחרי מדינה סוגרת את שווקיה שלה בפני השפעות זרות כדי לנסות ולהגן על המעמד השליט שלה מפני הגלים הסוערים של הכלכלה הגלובאלית, לשכות האבטלה מתמלאות, והתורים מהתמונות השחורות לבנות לפני שמונים שנה חוזרים ולפנינו בצבע מלא וברזולוציה גבוהה. עוד תופעה שתושבי ארה"ב חשבו שלא יראו בארצם שוב היא התופעה של ערי האוהלים שצצים באזורים ריקים ומגרשי בניה או מקומות מרוחקים כמעה ממרכזי הערים של ארה"ב. יותר מעשר ערי צלילים כאלו דמויי הפאבלות של דרום אמריקה בתחילתם צצו בחודשים האחרונים במדינות הברית הצפון אמריקאית, התופעה הפתיעה את הרשויות. המושל של קליפורניה הורה לפנות את 125 יושבי המאהל שהוקם בבירה שלו למשטח ידידותי יותר לסביבה, ואפילו ברק חוסיין אובמה ממרומי פסגת הפופולאריות הכובשת שלו שיחרר אמריה אובאמית טיפוסית לכיוונם "לא יתכן שבאומה עשירה כשלנו משפחות יחיו באוהלים" אמר.
לטושבים כמו טינה, נהגת משאית מובטלת מהתמונה למעלה נותר רק להתרשם מההזדהות. "במילים, הפוליטיקאים לא חוסכים אף פעם" היא אמרה
עיר האוהלים בפרנסו הוקמה כמיטב המסורת של המשבר הכלכלי הגדול של 29 בתחנת הרכבת המקומית. בשנות ה30 מיליוני אמריקאים נדדו ממקום למקום כשהם טופסים טרמפ לא חוקי על רכבות המשא ממקום למקום בארה"ב של אמריקה, הם ניקראו "הובו" ועסקו בעבודות שחורות ופשע זעיר או סתם ביקשו נדבות תלוי ביחס שבין שוק העובדה להיצע המקומי. ברוכים הבאים שוב למסילות ברכבת של אמריקה נוודים חסרי כל, פליטי מערכות ההון הקורסות, נפלטי שוקי עבודה קורסים שבתיהם היו חייבים להימכר כדי לתת לבוסים של AIG את 200 מיליון הבונוסים לשכר השנתי שלהם.
2000 אנשים גרים בעיירת הצלילים הזאת ליד מרכז פרנסו, ללא חיבורים לתשתית, התושבים קראו למקום בשם "כפר התקווה" , מזכיר את "עיר האלוהים" ?
60 אלף אנשים נזרקו מהבתים שלהם בחודש באחרון בלבד בארה"ב. ככה שהעיירות האלה צפויות רק לגדול, מזל שאנחנו בתקופה החמה של השנה, אבל עם העומק של המשבר אפילו צעדי ההלאמה שמהירה שנקטו ממשלות אחת אחרי השניה ברחבי העולם לא יצליחו כניראה להוציא את החברי האלה ואלה שיצטרפו אליהם בקרוב. לנין אמר פעם, שהצלתם של הטובעים יכולה להיות מעשה ידם של הטובעים בלבד.
בפברואר, שלוש מאות אלף משפחות קיבלו הודעה על כך שהבנק לוקח את הבית שלהם למכירה.
ככה זה ניראה ב1930
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: