| 3/2009
 תעלומת הקבר של אלכסנדר
כובש העולם, היה גבר צעיר כשהלך בדרך כל חי, ההיסטוריה (מילה שנכנסה
ללקסיקון במידה רבה הודות לו כמו גם הלקסיקון) מספרת לנו שהוא עזב
את המציאות הגשמית ב 10 ליוני לשנת 323 לפני שהתחילו לספור את השנים מחדש,
בעיר האגדית בבל. תולדות חייו ודרך הגעתו מהעיירה הקטנה במקדוניה למיטת
חוליו בבל הושרו והומחזו סופרו והוסרטו כבר אין ספור פעמים מאז, אבל בתור
אחד שחושב שהמוות הוא לעיתים נדירות מדי סוף פסוק מוחלט בחייו של בן אנוש,
מה שמעניין אותי זה מה קרה איתו לאחר מותו. פה גם מתחיל לדעתי הפרק הכי
מעניין בנוגע איליו, שכן עם בחייו הוא הרחיק לכת מאוד אל קצה העולם, מותו
לקח אותו הרבה יותר רחוק.
היו לו כמה ימים, כעשרה, לעקל את עובדת מותו המתקרב והמפתיע בהתחשב בעובדה שהוא היה בריא כשור. שכלו החריף ודאי איפשר לו לפחות להעלות את ההשערה שהייתה הופכת בסופו של דבר לעובדה מוצקה במוחו שמישהו ממעגל המקורבים אילו הרעיל אותו מתוך כוונה תחילה. הואיל ובמשתה שבו הוא התמוטט וממנו התחילה דרכו אל עולם המתים, נכחו כמעט כל הגנרלים שלו, היו לו כל הסיבות לחשוש שידו של אחד מהם הייתה במעשה. זו דרכה של טבעת המלוכה היא מושכת אלייך אש, כי הכל חושקים בה, ולכולם נדמה שהיא לוחשת את שמם בלילות. כפי שהראתה ההיסטוריה בכוחה להפוך חברים לאוייבים, ואויבים לחברים, להציב אבא מול בנו ואשה מול בעלה, בטח שלבטח גנרל מול מפקדו.
לכן אלכסנדר העביר את ימיו האחרונים בתרגיל הגדול בחייו. הוא ידאג שהוא יהיה אשר יהיה לא יצליח במזימתו. הפרד, ומנע ממשל הייתה האסטרתגיה שלו. הוא דאג בעזרת תחכום רב שהוא לא ייצא יוכל אף אחד מהמפקדים לצבור כוח רב מדי, וכשנישאל למי הירושה והממלכה ענה : לחזק שביניכם ובכך סתם את הגולל על האפשרות שמי מהם יירש את מה שבנה.
הוא ידע גם כן שהגופה שלו תהפוך כניראה לכלי במשחק הירושה, אנשים יחשבו שמזיק הגופה הוא השליט הלגטימי, ולכן כך אני חושד רקח תוכנית מסווגת. זה הלך ככה, הוא ביקש שישימו את הגופה שלו על אונייה וישיטו אותה במורד הנהר עד שהיא תיעלם מין העין. כל הטקס שהוא ביקש דמה מאוד לכמה סצנות מהמיתולוגיה המצרית שמתייחסות לבניו של האל אמון. ככה הוא רצה להיזכר. מאיפה תהיה לו אוניה ? אה, מהאלף שהוא קבר בנה בשביל לכבוש את חצי האי ערב.
שבועיים שלמים שכב אלכסנדר על מיטת מותו כשהגנרלים עסקו במשחקי הקבורה הידועים , פיצחו זה את ראשו של זה ושכחו מי נתן לכתר שעליו הם נלחמים את העוצמה שהפכה אותו לכה נחשק. בשבועיים האלה היו לעבדיו הנאמנים די ויותר הזדמנויות להחליף את הגופה, להבריח את גופו נטול הנשמה של אלכסנדר לשים על אוניה עם כמה מלחים שלקחו על עצמם לא להימצא שוב לעולם, ולהושיט את הספינה במורד הנהר עד שהיא נעלמה מהעין אחרי החומה הגדולה של העיר הגדולה בבל בדרכה למימיו הכחולים של המפרץ הפרסי. הם לא עצרו בעף אחת מערי המסחר של המפרץ אלה שטו ושטו עד שהגיעו אל מדבר המים הגדול, שבו חשבו וקיוו שימצאו את מותם יחד עם גופו של המלך אל ויתקבלו בברכה אצל אל המתים בממלכתו. מה שהם לא ידעו זה שאי שם מרחק של חודשים רבים של שיט מדרום שוכנת לה יבשת. לכן כשתשושים ורעבים ללא שבאו מים לפיהם כבר ימים הם, המ נפלטו אל חופה של ישה ההזיות שלהם אמרו להם שזוהיא ארץ המתים המובטחת.
כשיצאו אל העולם המוזר הזה, מפלצות ויצורים מרפצים עם כיסים מעור שכמותם לא ניראו מעולם קיפצו מסביבם, ושדים שחורים עם חניתות הגישו להם מים. הם כרעו ברך ומילמלו מזמורי תהילה במצרית עתיקה לאמון. שלדעתם עמד בראש טקס מקבלי הפנים כשהוא עומד עם קישוטי גוף ונוצות מסביבו, והשדים עשוים לו כבוד רב בריקודיהם.
עברו כמה ימים עד שהם השתכנעו שזאת ארץ לא מוכרת מעבר לקצה העולם ולא ממלכת המתים. הם התקבלו בה כאלים למעשה והם לא עמדו לעשות דבר על מנת לתקן את המשגה, ההפך. הם חיפשו מערה והתמינו בה את המלך האל בתקווה שהוא כבר ימצא את דרכו אל ארץ המתים בעצמו.
לפני כמה חודשים, נכנס אוסטרלי תמים למערה לא רחוק מברום במערב אוסטרליה וראה סימנים לא מובנים ביוונית. הוא ביקש ממשישהוא שעבד במסעדה לא הרחק ובא מיוון ללכת איתו להסביר לו מה כתוב, עם עיניים פעורות ובדיבור נרגש הוא אמר לו - כתוב פה - אלקסנדר ממוקדון, בנו של אמון, כובש העולם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: