| 4/2009
נצח ירושלים
הייתי היום עם הילי במוזאון ישראל, כי הכניסה לרגל חול המועד הייתה חינם הוא עדיין בשיפוצים, כמו שאמר לי אחד המאבטחים, "כמו אותו צריך לעשות טיפול עשרת אלפים פעם בכמה זמן" אז ראינו את התערוכות שכן אפשר לראות שכוללות את הדגם של ירושלים בימי הבית השני, מדהים עד כמה ניצחית העיר הזאת, לפי המסורת היהודית ומאז של עוד כמה דתות, בה הרי העולם החל ובה הוא ייגמר. חשבתי על זה שלא המון השתנה במקום המבצר של הלגיון הרומי מעל הר הבית, יש בסיס מגב, והכובשים החדשים לא למדו כלום מלקחי הכובשים ההם. הווילות של צפון ירושלים העשירה שמעבר לחומה השנייה נשארו פה הם רק עברו מקום לרחביה וטלביה, ושכונות העוני הגדולות והצפפות פחות או יותר נשמרו על אותם המקומות. החומות המקיפות את העיר עדיין מקיפות אותה, הן רק הולכות ומתרבות בימינו, ומפרידות במקום להגן מאיימות במקום לגרום לתחושת ביטחון. השווקים סואנים כפי שסאנו אז, ומבקרים מכל התבל באים לרחובותיה כדי לראות את יופיה האגדי של מלכת ערי המזרח ששמה יצאה מטקיו ועד בואנוס איירס, של העיר שבה משאלותיך יתגשמו, והאגדי בה הופך למציאותי, שאליה באים לבקש מחילה או לשתוח תחינה או בקשה כל אחד מבורא העולם שלו. ובשווקים כמעט אותן הבסטות וכמעט אותם הדברים מוצאים לשלל הבאים בשעריה של העיר, תבלינים וחפצי אומנות מכל העולם כולו, חפצי קודש ועותקים מקוריים כמובן משלל פרקים של תולדותיה. הרחובות גועשים תנועות ומחשבות כתות ומפלגות כמו בימים ההם, כל אחד מוכן לצלוב כל אחד אחר על דעותיו ולהיצלב על שלו. נביאי זעם באים ברחובותיה ומנבאים את השלום, האוטופיה, המלחמה והחרב, הם עושים את זה בצורה קצט שונה אבל תקשיבו לנבואות הזעם של פעילי החזיתות השונות לשחרור במזרח העיר, ותראו בפניהם את צאציו של ירמיהו וצפניה מלאכי וחגי, הקשיבו לדרשה של אברך של נטורי קרטא במאה שערים ששופך קיטונות של אש על ראשם של הציונים, הממסד החרדי, ומי לא, ותקירו בו שהוא מזרע נביאים, או לוויקוח קולני בשוק על הגזרות החברתיות שעומדות להיגזר בשעה שכאלו נגזרות, ותשמעו מילות מרי שכותבי כל המניפסטים היו מקנאים בהם, ככה דיברו בשווקים של העיר לפני אלפיים שנה, קנאים וסיקריקאים, פרושים וצדוקים, איסיים ואנשי הכתות הראדיקאליות שפרשו לים המלח. כל הסיר לחץ הזה התפוצץ לפני אלפיים שנה במרד אחד גדול, שאת הדיו שמעו מרומא ועד בבל, כל העמים הנדכאים, לפני כן ומאז עד ימי הפנתרים השחורים של מוסררה והאינתיפאדות היו מרידות לרוב בירושלים, היום כל ציבור מורד בדרכו שלו, מזלם של מלכי ירושלים המודרניים שתושבי העיר מפורדים ביניהם, זה הדבר ששומר את הכתר מעל ראשם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: