| 4/2009
סודות הערים האבודות - אור כשדים
בעוד כשבועיים ככה אומרים במשרד התיירות העיראקי אור תיפתח מחדש למבקרים לאחר שהצבא הכובש האמריקאי יפנה את בסיסו הסמוך. ופרק חדש בתולדותיה יפתח. תושביה של אור הורישו לנו את כמה מהמנהגים של הדת היהודית, ותרמו גם לאיסלם, והמציאו את השקל.
אור הייתה האור שהפיץ את הציביליזציה הראשונה בתולדות האנושות, שלפני כששת אלפים שנה פרחה על גדות הפרת, היא הייתה משכנו של האל נאננה, שלימים ניקרא סין, אל הירח, החוכמה ובורא העולם, שהיה בנו של אנליל בכבודו ובעצמו, ראש האלים שראה את אמו של נאננה תובלת בנהר ולא יכל לעמוד בפיתוי, עברה שאליה ירד לשאול אבל יצא ממנו והוליד את נאננה, שיצא עם אלה בשם נינגל שהולידה לו את שאמש, אל השמש, ואת אישתאר מלכתה הבלתי מעוררת של נגה. מקדשו של נאננה שכן בלבה של אור והתרומם שבע קומות אל השמים, שבעת הקומות של המקדש המגדלי היו השיחזור ארצי של מערכת השמים המורכבת משבעת הכוכבים הגדולים, וכל אחד מהמדרגות נבנה מהצבע שתאם את הכוכב שאותו ייצג. המקש המגדלי שלו נקרא בית האור הגדול, והיה אחד משני הבתים הארציים של נאננה, ביתו השני היה בחרן שם הוקם לו בית השמחה, החרנים היו בעלי ברית של בני אור ששכנו בצלו של אותו אל, ונענו לחוקים ומסורות דומות, לכן כניראה הנווד הידוע מאור, אברהם (אבינו) עצר שם לפני שהמשיך בדרכי המסחר של הסהר הפורה לכנען. שם גם עבד במשך שנים נכדו יעקוב אצל לבן, שנקרא כך על משקל לבנה, כינוי לירח שלו סגדו תושבי העיר.
באביב היו כוהניה החכמים של אור שהיו מפרקים כל בוקר את החשיכה כדי להביא את אור השמש אל היקום ובלילה קוראים מעל הגגות לאנשים לצאת לחקור את מסתורי הליל, אורכים מסע אל עירו של אנליל נינפור והיו מביאים את ביכורי מוצרי החלב שיצרו מנחה לאנליל. ופעם בשנה במולד הירח השנים עשר היו פורסים מיטה במעלה המקדש והמלך היה
יוצא בשיאם של החגיגות מארמונו כדי לשחזר את החתונה השמימית של סין עם
נינגל, שיוצגה ע"י הכוהנת הגדולה, ולעיני בני העיר הם היו משחזרים את מעשה האהבה
סמלו של נאננה היה חצי סהר שסימל את הירח ואת הבקר, והצמיחה המחזורית, שמעו של האל המגן על הבקר הגיעו מאור לשבטים השכנים שגידלו בקר לרוב, ואלה אימצו אותו כאל המגן על עדריהם, סמלים של ירחים וחצאי סהר נימצאו לרוב בצפון ערב, ומשם התפשתה האמונה הירחית לשבתים שונים ששכנו במדבר, כך החל פולחן הירח הערבי שמורשתו עדיין ניקראת אפילו באיסלם, שסמלו הוא סמלו של נאננה, חצי הסהר, מתנוסס מעל מסגדים ודגלים, והלוח שנה שלו, הירחי הוא לוח השנה המקובל עד היום על תושבי המדבר.
הכוהנת הגדולה של סין הייתה תמיד משפחת המלוכה, ובעלות הירח היא הייתה יוצאת אל הגג של המגדל ומכה בירח כבתוף נחושת וקוראת לבני העיר לשמוח בצאת מגינם. ובכל ראש חודש היו רחובותיה של אור לובשות חג ואיש ואשה היו יוצאים לרקוד לפני הירח , המקדש הייה פותח את שעריו לרווחה לאורך כל הלילה ואיש איש היו מביאים כמתנת ידם אל ראש המגדל ומקריבים קורבנות ומזבחים זבחים לירח. בניו של אחד מאזרחי אור, אברהם שימרו את המנהג ככתוב בספר במידבר י,י - וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולתיכם ועל זבחי שילומיכםוהיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם אני ה אלוהיכם. מנהג שהשתמר עד היום בצורת קידוש הלבנה, שבו יוצאים מבתי הכנסת ושרים ורוקדים מול הירח הנולד מחדש.
בגלל שצורת הקרניים של שור מזכירה את צורת הירח הנולד, נאננה\סין מופיע בציורים רבים מיוצג ע"י שור וע"י עגל, אפשר מזהב. עגלי הזהב היו צורת סגידה מקובלת במזרח הקדום, ולכן בני ישראל שנואשו מהאל היחיד שלא ניראה כבר כמה ימים הקימו עגל על מנת לסגוד לו
לכבודו הוקדש חודש שלם בלוח השנה של אור שעבר להיות לוח השנה הבבלי, חודש בשם סיוון, שבו נחגגו לסין היום הראשון השביעי והחמישה עשר של החודש כימי חג בהתאם לצורות הירח.
כדי להשליט סדר על האדמה , יצר מלכה של אור - אור נאממו, מערכת מידות אחידה בכל הממלכה, והכריז על מטבע אחיד בכל רחבי הממלכה, וקרא לו - "שקל" חמישים שקלים ניקראו מינה, ובהצהרה על היותו שליט חברתי הוא מכריז על עצמו כי "יתומים לא שועבדו לעשירים ואלמנות לאנשי שררה ואיש שבידו שקל אחד לאיש שבידו מינה (חמישים שקלים) ועם המטבע נולדו גם השילומים. אור נאממו הוציא סוג של חוקה, מערכת החוקים הראשונה הידוע לאדם, שקבעה בין השאר עונש על חטיפה - בסך חמישה עשר שקלי כסף ומאסר, אונס שפחה בתולה עלה חמישה שקלים מכסף, ותשלומי גירושים שהיו כשישים שקלים, כתיעת רגל - שישה שקלים, עין שווה בערך שלושים, עדות שקר חמישה עשר.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: