| 4/2009
 צ'צ'ניה וירושלים
אתמול, לרגל חג הפסחה, הודיעה הממשלה הרוסית על סיומו המוצלח של "המבצע נגד הטרור" בצ'צ'ניה. "מבצע" שנמשך עם הפסקות מזה 13 שנים , שהודיעו על הפסקתו המוצלח כבר עשרות פעמים. יהיה אשר יהיה הטרור שנגדו כוון המבצע, הטרור שהוא השליט גדול יותר מכל מה שהצ'צ'נים יכלו לעשות אי פעם.
זה היה לפני כמה זמן, בגרמניה כשנסעתי באוטובוס לדנמרק שפגשתי בפעם הראשונה גולה צ'צ'ני, איש חבול שכל חלק בגופו כוסה בצלקות ובכויות מעינויים ומהלחימה, שאשתו גורת אותו ומתחזקת את גופו הדקור לאורכה ולרחובה של היבשת שמעדיפה לא לדעת את סיפורה, כשהיא מנסה להשיג לו מפלט. הוא סיפר לי על לוחמי ההרים, על עם גאה ששואף לחופש, כששני צ'צ'נים נפגשים הוא סיפר הם מברכים אחד את השני ב "היה חופשי" וזה אומר בערך הכל.
הוא סיפר לי על השמחה שהביאה העצמאות, ועל היום שבו נכנסו הטנקים הרוסיים, כדי לקחת אותה מהם, ועל התלאות שעברו עליו מאותו היום במארבים בהרים, בשבי הרוסי, בבתי הכלא שבהם מענים אנשים, הוא סיפר לי על משפחתו שכמעט כולה נהרגה, על הבנות שנאנסו והתאבדו. הוא סיפר לי איך ברח מרוסיה לבסוף ואיך הוא מקווה לקבל פליטות בנרווגיה אולי.
אביה של אמי היה עדיין בחיים כשהמלחמה הצ'צ'נית הראשונה החלה, כשהממשלה הרוסית שלחה שתי דוויזיות משורינות ואת הצנחנים שלה להרוס רפובלקה שלמה. בהוראת הפעולה נכתב, כי עצמאותה של צ'צ'ניה היא גזר דין מוות לרוסיה, כמעט אפשר היה לקרוא בין השורות את "הכה ביהודים הצל את רוסיה" החדש, "הכה בצ'צ'נים והצל את רוסיה" על מגוון בעיותיה. לזכותו של המטה העליון של הפדרציה יאמר שעדיין היו בו אנשים שערכי המאבק על החופש וכבוד האדם היו לא זרים להם, ושלושת הגנרלים שעליהם הותלה המשימה להכניעה את צ'צ'ניה עצרו את הטנקים שלהם אל מול האשה הראשונה שישבה על הכביש הגישה לגרוזני, והגישו את מכתבי ההתפתרות שלהם לנשיא, כשהודיעו שהם לא התגייסו לצבא האדום בשביל לכרוך מאחורי הטנקים שלהם גופות של נשים וילדים.
הממשלה מצאה אבל דור חדש של מפקדים שיסכימו לכל זוועה שהם יצטוו לעשות ווד ימציאו כמה משלהם. בסוף השנה הראשונה של הלחימה כבר נימנו מעל מאה וחמישים אלף אזרחים הרוגים, צ'צ'ניה שכל אוכלוסייתה מלאה שתי מיליון שתתה דם מכל הורידים לא הייתה משפחה שלא היה בה אובדן, אבל נהר הגופות הזה עצר את ההתקדמות הרוסית. לקראת המתקפה המכרעת על בירת צ'צ'ניה, נשלח חיל הוויר הרוסי להפציץ את גרוזני, בשיטת הפצצות שנלמדה מספרי הלימוד של האמריקאים בוויטנאים, שנקראת הפצצות שטיח אחרי האופן שבו היא אמורה לכסות כמו שטיח את כל פני העיר עברו המפציצים הרוסיים שכונה אחר שכונה.
ביום הניצחון של אותה השנה צעדו הצנחנים מול הקרמלין והמפציצים הישר מצ'צ'ניה טסו במטס הכבוד מעל, הנשיא העניק למצטיינים אותות גבורה הייה זה אז שסבא שלי הספיק אוד לשלוח למשרד ההגנה את המדליות גבורה שהוא קיבל במלחמת העולם השניה, הו כתב במכתב שהוא לא רוצה לענוד לגופו את אותם המדליות שנענדו על חזיהם של מפציצי ערים רוסיות, רוצחי אלמנות ויתומים. היה זה יום ניצחון עצוב. הפגנות בפעם הראשונה נערכו בשני צדדי המצעד, אנשים זרקו בוץ על הצנחנים וביצים סרוחות, "אונס רצח וביזה הם לא גבורה" צעקו להם מהרחובות. וותיקי הקרבות רבים ממלחמת העולם השניה החזירו את אותות הגבורה בדמעות ואמרו שמעולם לא האמינו שהצבא הרוסי יששלח להילחם נגד עמו, ומעולם לא האמינו שבאם הוא ישלח הוא יענה לקריאה.
במלחמה הראשונה הובס הצבא הרוסי לא כל כך באופן צבאי כמו בחוסר האמון הכללי שהוא זכה לו בציבור הרחב, בקווקז הזועות שצ'צ'ניה עוררו גל מחאה אדיר שבשיאו וועדות התנגדות וסולידאריות בכל רחבי הקוקז שיבשו את התנועה של התחמושת והאספקה לצבא הרוסי בצ'צ'ניה, אבל זה היה ניצחון זמני, כמו הניצחונות של הזולו על הבריטים, של האפאצ'י על צבא ארה"ב, היו אלה רק פציעות למכונת האיפיריאלית שליקקה כמה זמן את פצעיה והתכוננה לנקמה הגדולה. והיא באה. מאז שנת אלפיים מנהלים הכוחות הפדראליים מסע של רצח עם האיום ביותר באירופה על אדמת צ'צ'ניה, ארבע מאות אלף נהרגו, מהם ארבעים אלף ילדים, אוכלוסיתה של הרפובליקה הופחתה בחצי משתי מיליון לתשע מאות אלף, אלפים עונו נאסרו הוגלו הושפלו אבל לא נכנעו. בהרי הקוקז הם הפכו לאגדות, הלוחמים הצ'צ'ניים שעדיין נוקמים את השמדת עמם. מול כל הסיכויים מול לווינים , מטוסים טילים טנקים ומשוריינים, הם עדיין מרימים את תקוות החופש, עדיין הם אומרים אחד לשני כשנפגשים, "היה חופשי אחי" . הבחור שפגשתי קוראים לו אירביד, הוא אמר לי זככה זה היה תמיד בהיסטוריה הצ'צ'נית דור שלם נכחד בהיתקוממות נגד הקרמלין, דור אחר גדל ויוצא לקרב, נכחד גדל ויוצא שוב.
כשסיפרתי לו שאני מירושלים הוא חיבק אותי ואמר "סאלם עליכום אחי" לא הבנתי למה בהתחלה ואז שמעתי את אחד השירים של הלוחמים הצ'צ'ניים. הוא ניקרא הדרך לירושלים.
מאדימה השמש השוקעת
וחם הוויר העומד של המדבר
לב הלוחמים לוהט
הנביא מספר להם את העתיד
הוא סיפר להם על הדגלים
על רשעותם האכזרית של כוחות השחור
ואיך בקרבות העזים
בכל זאת נכריע את ירושלים
בכל זאת נכריע את ירושלים
12 אלף מודג'הדים
12 אלף נפשות של אמיצים
מסומנים בחותם השמים
וברצון ברזל של מבצרו של אלוהים
אז יש עוד עם אמר אז הנביא
שמור הוא בחסדי אללה
גורל קשה לו כבר נכתב
אך מאז ו מעולם הוא לא ניתנן להכנע
הוא לא ניתן להכנעה
והוא יקום להית לדגל האיסלם
מבצר הקדש האמונה
כפי שאמר הנביא בחדיס
העם הצ'צ'ני לוחם לעד
תחת הדגל השחור של הג'יהד
נגד האויב נלחמנו כבר מאות שנים
ולא רוצים אנחנו גורל אחר
ותעמוד לנצח שבועתינו
ותעמוד לנצח השבועה
מתי כבר יתקיימו כל האותות
אנחנו מתפללים כבר שתבוא העת
והצ'צ'נים עם רצון האל
ישלחו את חילותיהם אל המזרח
יקומח האחים בכל העולם
אללה נצחי הוא ויחיד
צ'צ'נים, אמונתינו חזקה מתמיד
ואנו ניכנס בשערי העיר
ואנו ניכנס בשערי ירושלים
שישרף הכל באש הקרב
שתלהט כל האדמה
כבר אין לנו ספקות
המוות לא הפחיד אותנו לעולם
ויכנסו המודג'חדים
אל המקומות הקדושים
ויעמדו בראש לוחמי צ'צ'ניה
וניכנס לעיר כל הקדושים
וניכנס לעיר כל הקדושים
חשבתי על זה, אפילו בצ'צ'ניה הרחוקה המדוכאת והמדממת אם יש תקווה אז היא ירושלים, ירושלים היא המטרה, מוסקבה היא אולי תחנת דרך, אבל ההבטחה החזון, הדבר שמצית את האש בעיניים היא ירושלים. זכית עיר הנצח שתציתי את דימיונם של אנשים בהרי הקוקז ובערבות אמרקה כאחת.
לא ניחונתי בנבואה או באש לוהטת בעיניים אבל עם הייתי נביא, והייתי יכול לצאת לרחובה של עיר במוסקבה, הייתי אומר לעריץ שיושב מאחורי חומותיהם של הצארים, על ארמת העושק שצבר כהרג ורצח וגם ירש. הקבר שלך יחצב מאבני הקוקז, יקח כמה זמן שיקח אבל כוחך ישבר כפי שנשברו כל אלה שניסו להכניע את העמים שואפי החופש, העם הרוסי יהיה זה שיגרום אותך באבנים כשהעוני והדיכוי יגדשו את הסיאה, ועמי הקוקז יהיו שמחים יותר מתמיד לספק מלאי בלתי נדלה של אבנים. ועל קברך יכרתו ברית מחופש כל עמי הפדרציה כולה. ונקמתם של ילדי צ'צ'ניה יהיו הרחובות הפורחים של גרוזני החופשית שבה תדובר בגאון שפתם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: