| 4/2009
יום העצמאות הפלשתיני הראשון
דגלים עפו כזרם של דגים שנופלים מין השמים כשהשיירות של הצעירים לבושי המדים עפו במהירות עצומה על הכבישים הפתוחים של הערים הגדולות , יללות שמחה נשמעו מהחלונות, ועל הגגות עמדו האמהות והנערות עם שקים של סוכריות ופרחים מוכנים לזרוק אותם על השאבאב שעוברים למטה, הרחובות וכל האנשים שמילאו אותם הפכו להיות גוש אחיד, של שמחה. עפים אל עבר הכבישים המהירים של השומרון ששופצו עד ליום העצמאות הריעו נערי השכונות והמחנות לתושבים שנאספו לברך אוטם, מי בנגמ"ש בטנק או במסחרית פשוטה לזכר ימי המהפכה, איש איש כברכת אללה ששלח איליו יצאו הבחורים בכל הסימטאות בדרכם אל מצעד העצמאות הראשון בירושלים.
הכניסות המזרחיות של ירושלים קושטו בפרחים ודגלים התנוססו על כל חצי מטר פנוי , מקהלות של ילדי בתי ספר לבושים בלשבוש חג עמדו על מסלול המצעד, ומשמר הכבוד הגדול הוצב כבר המוזאון הנכבה שבניינו הושלם זה עתה על הצלע המזרחית של מה שהיה הר חומה, המפונים לפי חוק היישוב מחדש שהייה לחוק הראשון של פלסטין והסעים הראשון בחוקה שלה, נשלחו למקומות היישוב מחדש בעיירות פיתוח שהוקמו בנגב המזרחי. המוזאון , פלא אדריכלי שעוצב על ידי טובי המומחים בעולם הייה תיעוד ממצא של תקופת האסון בחיי העם הפלישתינאי, הכיבושים הרבים שהוא עבר, התורכי הבריטי, הירדני והמצרי והכשה מכולם הישראלי. המוזאון שנבנה עם מיטב המילה האחרונה בטכניקת מולטימדיה והעברת חוייה, לא יכול היה להשאיר אף אחד אדיש, ודמעות מילאו את עיני המבקרים כשהם חצו את הגשר שהפריד בינו לבין פארק התקומה, שילוב של גן , רחבת טקסים, ומוזאון שהנציח את המאבק של העם הפלשתיני ואת ניצחונו, הבקרים עברו בגלריית המאבק ונעצרו ליד אש התמיד לחללי האיתיפאדות וההתקוממויות, הונצחו הקרבות בירדן לבנון ופלסטין עצמה ובשרה, גן חסידי אומות העולם הרכיב עצים לשמותיהם של ישראלים שעזרו למאבק הפלסטינאי לעצמאות, ובמרכזו ניצב פסגת הגן שממנו התחיך המצעד הראשון לעצמאות האומה הצעירה ביותר בעולם, פסל הניצחון הייה הנצחה בשיש של הרגע שבו ברגע אחד הוסרו הכבלים ששיתקו את הארץ במשך עשרות השנים. הארץ הנאבקת והמשתחררת הונצחה בשיש וברזל טוב כל כך עד שהיא הפכה לאתר תיירות מרכזי בירושלים החדשה.
לפני החגיגות נערכו טיקסי הזיכרון לנופלים. הנשי הפלסטינאי הראשון אבו זייד, חלק כבוד לכל מי שנפל כתוצאה מהכיבוש ונשבע לעולם לא עוד, מדינת פלסטין תיהיה הנקמה עבור כל הפשעים שנעשו , הוא אמר, עלינו מותלת המשימה שנגשים את כל התקוות שנגדעו ברחובות עזה ורמאללה, את חלומותיהם של כל הילדים שנפלו, המהפכה זוכרת את שורשיה ולעולם לא תשקח מאיפה היא באה, הוא אמר. אך אנו לא מבקשים נקמה אישית, לא ניפרע מהעם היהודי על פשעי הכיבוש החלום שלנו הוא שהנקמה תהיה הצלחתה של המדינה הפלסטנאית להיות סמל לדו קיום, אמר.
ראשי כל המפלגות הגדולות עמדו לידו בשעה שנשא את הנאום אבל נעדרו באופן בולט נציגי התנועה הלאומית היהודית המאוחדת, שקיבלו 29 מושבים בבחירות הדמוקראטיות הראשונות שהעניקו זכות הצבעה שווה לכל יושבי הארץ שנערכו שנה לפני כן.
הערב עמד לרדת ולאור נרות עמד המצעד להתחיל מהקדשה של הקאדי הראשי שיקדש בפעם השנייה את ירושלים כולה כוואקף כללי של העם הפלסטניאי, בפעם הראשונה זה נעשה יום לאחר הבחירות.
כוחות הביטחון של פלסטין היו בכוננות על מסביב, לאחר פירוקו של צה"ל הורכב הצבא החדש בעיקרון על בסיס של ייצוג שווה לכל הקהילות, אבל מרבית הצערים היהודיים סרבו להתגייס לצבא שהשירות בו הפך לבחירה חופשית, המשטרה המשיכה להוות אבל שיקוף די ממצא של הקהילות השונות, והיום יהיה המבחן הקשה ביותר שלה עד כה. מאז הבחירות, מהומות אלימות פרצו לא פעם בנקודות החיכוך בין יהודים לערבים בעיקר בערים המעורבות, ופיגועי טרור של חוליות יהודיות היו לעיניין שבשגרה בתל אביב וירושלים, המשטרה התקשתה לא פעם לשמור על השקט בהפגנות שפרצו לאחר כל פיגוע, ולא פעם הם הסתיימו בנפגעים ברכוש ולעיתים בנפש.
היום יהיה גם המבחן העליון של הצבא שנפרס לאורך כל יחידות החיכוך, הם קיבלו הוראה לא להיכנס לישובים יהודיים מובהקים אבל בירושלים הייתה מורגשת נוכחות כבדה של הצבא הפלסטינאי בשכונות היהודיות ועוצר כללי הוכרז עליהם, להוציא הריכוז החרדי בניסיון למנוע הפגנות ואירועי מחאה, שהתנועה הלאומית היהודית רצתה לארגן. רק לפני יומיים פעילי שמאל ישראליים שוב ניסו לשבש את עבודתם של בולדוזרים שהרסו בנייה ישראלית "לא חוקית" בשכונת הקטמון בירושלים, וקבוצה קטנה של פעילי שמאל פלסטניניים אף אצטרפה אליהם. לאורך כל השבוע האחרון נירשמה רמת התנגדות גבוה מהרגיל בריכוזי האוכלוסיה היהודית לביצוע עבודתם של פקידי הממשל שאסקו בהחרמת רכוש וגביית מיסים בכוח.
העובדה העצובה הייתה כי למרות ההבטחות הפומביות של הממשלה היהודים הרגישו את עצמם כאזרחים מדרגה ג בארצם, או לפחות בכזאת שלמדו לראות בה את ארצם, פקידי הממשלה היהודיים פוטרו ומעטים מהם הוכזרו לעבודה מחדש, אישורים והטבות ניתנו לעיתים נדירות בלבד, ומבחן הערבית הפך חלק גדול מהם לחסרי יכולת לקבל עבודה נורמאלית במדינה החדשה, במשך השנה הראשונה מעל מיליון יהודים עזבו את הארץ, ממשים את דרכוניהם האירופאים האמריקאים ואפילו המרוקאיים, ורבים עוד עמדו בשערי השגרירויות השונות מבקשיםפ לסדר לעצמם אזרחות כזאת או אחרת, אבל הרוב נישאר, בעיקר מחוסר ברירה. האוטונומיה בתחומי החינוך והתרבות איפשרה להם לנהל אורך חיים מוכר, ועיניין שיוויון הזכויות הלאומיות שהוכנס לבסיסה של החוקה החדשה שללה מהממשלה את האפשרות להתערב בהחלטות פנימיות של ריכוזי האוכלוסיה היהודית כולל בתכני החינוך וניהול כלכלי, מה שהפך את האוטונומיה לסוג של מקלט מס ייחודי, שממנו הרוויחו כמה אנשים בעלי ממון, ושוק ההברחות בה פרח יותר מתמיד, ולמרות שהרוב המוחט קיבל את הגזירה של חיים תחת ממשל פלסטיני עדיין הוא סירב להניף את הדגל הלאומי של המדינה החדשה או ללמוד לשיר את ההמנון שלה. לא עזרו לתחושת השייכות התתנהגות הבוטה מאוד של מנגנוני הביטחון והאכזריות הידוע לשמצה של המנגנון המסכל, שבמלחמתו "בטרור היהודי" שלח לבתי כלא אלפי ישראלים, בהתחלה בעיקר כאלה שהיו להם חשבונות פתוחים איתם למרות חוק המחילה הכללי שהתקבל כחלק מהחוקה החדשה, ואז פעילים צעירים של תנועות המחאה השנונות המשמאל והימין. אנארכיסטים, פעילי שמאל וימין שוכנו באגפים שונים וההתמודדות איתם הייתה בעייה קשה למדינה הצעירה. קולות חלושים כרעו בצד הפלסטינאי להתפייסות היסטורית עם העם היהודי, אבל הדם הרב והסל של הכיבוש נתנו את אותותיהים במצבם המנטלי של תושבי המדינה החדשה שראו ביהודים איום מתמשך וחמור העורב להם תמיד.
המצעד נפתח לאחר ההשבעה על ידי גדוד "הפורצים" הגדוד שהורכב כולו מחיילי המהפיכה שביום הניצחון לפני כשנתיים הניפו את הדגל מעל מגדלי עזריאלי, לאחר שהאינתיפאדה החמישית שפרצה שנה לפני כן שיתקה את כוחות הביטחון בישראל על ידי מטח של אירועים ביטחוניים לאורכה ולרוחבה של הארץ, אחריהם צעדו גדודי הפליטים שייצגו כל אחד את המחנה שלו, ראשונים צעדו תושבי סברה ושתילה
הפליטים החוזרים הפכו למתרד הגדול ביותר של הממשל החדש, הם דרשו את חלקת אדמת לא רק מיהודים כי עם גם מערבים, ומריבות ומלחמות חמולות פרצו לרוב, היחס שלהם ליהודים היה קיצוני במיוחד, והם היו חוד החנית של אירגונים קיצוניים שהקימו האחזויות פלסטינאיות בלב השטח הרצוף היהודי, לפי חוק השבות המתוקן, הם היו יכולים לקבל את רכושם ובתיהם בכל מקום, אלה עם כן הם כבר יושבו על ידי יהודים, במקרה כזה ישולם להם פיצוי ויבנה או ימצא מקום מגורים באותה העיר או הכפר. רבים מהם התעקשו להקים נקודות התיישבות כאלה במרוכז בלב גוש דן והרצף היהודי בצפון ובאזור ירושלים. הממשלה תחת לחץ כבד של גלי הגירה הכריזה על הלאמה של רכושם של היהודים שהיגרו לאירופה ואמריקה כדי לשכן בהם את הפליטים מפלסטין.
השנה הייתה 2051 ואני ישבתי על המרפסת הצופה על הטקס חושב איך שוב הפך דוויד לגולית ולמה , למה אסור להשלות לעולם עם מדוכא ונרדף שמדינה היא פיתרון אפשרי או טוב בשבילו.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: