כי אפשר גם בלוג אחר

הלקוחות של שי לא תמיד יכולות להביע במילים בלבד את אכזבתן מן החיים, כדי להגיע להיות לקוחה של שי , צריך להיות אדם שצר לו בחיים. שי עובדת בלישכת רווחה. ואנשים שחייהם הוצרו על ידי הנסיבות השונות שלתוכן הביאה אותם החברה שלנו, נותים להיות די מתוסכלים בסך הכולל של הדברים, היום למשל הלקוחה של דורית בכתה כי : "קשה להיות", במיוחד בגלל שצריך להגיע בשעות קבועות, ופגישות קבועות שהמועד שלהן חקוק, ניראה בעיניה המובטלות כאבן ריחיים על צוורה .

ים התפלש וגמגם מנענע את הגוף למעלה ולמטה האורנית החזיקה מעמד,

באותה עת ששי אסקה בטיפול מונע, למי שעתידה אולי, להידרדר מטה לבעיה חברתית כלכלית עבור מדינת ישראל , מליקה, מאוכזבת מאוד מהצורך להמתין שעה מחייה לאוטובוס שפטה את אגד לקנס בדמות נסיעה חינם, מחירה של שעה אחת מחייו של אדם לעיתים משנה בהתאם לערכם של חייו בכלל, אבל לא משנה מה היא הסיקה שהשעה שלה שווה יותר מחמשה שקלים ותשעים אגורות. הנהג שהיה עסוק בהיתמודדות עם ההתקפה החזיתית של נוסעים שהורתחו בשמש הירושלמית במשך שעה לא שם לב למעברה המהיר אל חלקו האחורי של האוטובוס שלו. בתחנה האחרונה לפני תחת הירידה המתוכננת עלה שלא כצפוי המבקר. נוסעי אגד רבים תוהים למה דרוש מבקר בשעה שהנהגים, לעיתים נדירות בלבד, נותנים לציבור להישתמש בתחבורותו הציבורית מבלי לשלם על כך. אז הסתבר שהמבקרים ממלאים אכן עבור אגד עוד צורך, חוץ מהוצאה של הגמלאים מהמועדן שלהם, שאגד מזמן הועידה לו שימוש טוב יותר. המבקר ביקש ממליקה לתת לו כרטיס נסיעה אבל היא בלמה את פיה וריסנה את מבטה כלא מבינה, עדיין מתלבטת אם לשחק תיירת או נפגעת נפש אבודה במשא ארוך למציאת הבנה ומעט שלווה. המבקר פתר את ההתלבטות כשאמר: " אה היא לא מדברת עברית הרי, ואר יז יור טיקט ? " מליקה החלה לפשפש בכיסים ואז המבקר עבר הלאה והיא זינקה אל הדלת האחורית ובצדדים מדודים התרחקה מהמבקר והאוטובוס שבוא הוא הייה שרוי. המערכת קיבלה אותה בקטנה.

במרחק מה, דניאל עסק בגרימת כאב. דניאל אוהב לגרום כאב, מאוד אוהב, אבל הוא מאוכזב תמיד, כי לעיתים מאוד נדירות הוא מצליח לגרום כאב בצורה מהנה מספיק, הבעייה הקשה בשבילו היא שאפילו גרימת הכאב גורמת לו לסבל ותרחה, דניאל הוא רופא, וככזה יחסיו עם כאב ארוכים ומורכבים. הדרך הספציפית שלו לגרום כאב הייתה לדקור אנשים במחטים, והוא נורא שמח שהחלוק הלבן שלו נותן אישור חברתי להכאיב לכל אדם שהוא ימצא לנכון להכאיב לו, והסטטוסקוף שלו גורם לאנשים אפילו להודות לו אחרי זה. בשעה שאנשים הודו לו הוא חיך חיוך קר ואיחל להם בליבו השחור חיים של כאב וסבל שיביאו אותם אליו עוד פעמים רבות בהמשך, ורשם בפינקס הדימיוני שהחזיק במוחו את סוג הכאב המיוחד שהוא גרם היום, יש לו כמאה וחמישים כאלה, וכשהוא התיישב לאכול ארוחה זולה שנועדה להשביע רופא בביקור חולים, ונגס בגזר המבושל הוא התקשר לאישתו, שי, שספרה לו על הלקוחה הבוכה שלה, דניאל חייך והוסיף עוד כאב לפנקס הדימיוני במוחו

הגזר המבושל החל את דרכו אל פיו של דניאל הרחק משם, בשדות הכתומים לנצח של הגליל העליון שבוא הוא גודל ונשלח להקפאה ואריזה במפעל שניקרא בהתאם "פרי הגליל" פועלי המפעל זה אתה ניצלו מפיטורים המוניים לאחר מאבק ממושך ובמרחק של ארבעה שעות נסיעה משם בעיר בית שמש הניחה עובדת פרי גליל בשם ריבקה, את השקיות הקפואות עם הגזר הגמדי למיכליות מוקפאות. בשעה שהיא עשתה את זה היא חישבה במהירות כי ידרשו לה מזומנים רבים כדי שתוכל לעשות שימוש בתצרוכת שהיא מייצרת וכי גזרת הגורל היא שיש אנשים שנועדו להניח ירקות מוקפאים ויש כאלה שנועדו לאכול אותם, בשעה שהיא הטילה את השקיפ מטה היא דמיינה שהיא מטילה גופות של קצינים גרמניים, בהבזק מוזר של מקריות ראנדומלית, גופות היה בדיוק מה שדניאל חשב עליו בשעה שנגס בגזר.

בשעה שהיא סיימה את המשמרת עשתה רבקה את מה שעשתה תמיד, נאנחה כלות בליבה והתקשרה לבן שלה כדי לשאול למעשיו. הבן שלה הייה עסוק מאוד ודיבר בסובלנות מעטה מדי חותך משפטים בקיצור נמרץ, הוא הודיע לה שהוא מאוד עסוק, כי מכתבים ברומנית לא מתרגמים את עצמם, ושהחשמלאי שנתן לו את המכתב לתרגום כדי לדעת למה החברה המולדבית שלו בוכה זקוק למידע בדחיפות והתיקון חינם של דוד השמש שלה יהיה תלוי רק בכך. וכמעט מייד אחרי סיום השיחה התקשר למליקה כדי לשאול בטון הרבה יותר רגוע מה שלומה.

דמויות יקרות אנא הגיבו לדרך בה אתן מתהוות, ועל הרעיון בכלל :)