לצערי אוכל לפנות אליכם רק בשם בדוי, שכן האמיתי, אני חושש, נמצא במאגר המבוקשים של משטרת ישראל, רוסיה, גרמניה האינטרפוטל והשירות הפסיכיאטרי של מדינת ישראל. די כי אומר , כי אף אם הייתם יודעים את שמי האמיתי, לא הייתם מפיקים ממנו הנאה גלויה, כפי שלא הפקתי אני, שכן מה אומר ומה אגיד חיי הובילו אותי מן הפח אל הפחת ומן הפחת אל מה שנמוך ממנה עד שכמעט ולא נותר מקום להדרדר מטה, ואני אומר זאת רק משום האמונה הצרופה שמחזיקה אותי בחיים, כי אי שם בעולמו של הרחב של אלוהים קיימת ולו בריאה אחת שחייה עלובים מחיי. מטרתה של פנייתי הנרגשת אליכם, כאנשים משכילים הקוראים בספר היא בקשת העסקה.
לא אכביר במילים על השמחה ששטפה את ליבי היגע כשנודע לי שאתם מחפשים עובדים לחנויות הספרים שלכם, ופחות (מסיבות של חוסר רצון להפליל את עצמי) על הדרכים השונות שבהם ביטאתי את השמחה הזאת. ועל כן אגש ישר אל קורות חיי שאני סמוך ובטוח שישכנעו אתכם שאין מתאים וראוי ממני לשרת אתכם אדונים מכובדים ונאורים בעלי התרבות.
ראשית אפתח ואומר שזכות גדולה נפלה לי להיוולד בעיר הבירה של הרפובליקה הסובייטית העצומה, שכל מי שנולד תחת הכוכב האדום שלה הודה לכל האלים על מזלו הטוב שהובילו את נשמתו בנבכי הגלגולים הקוסמיים לאותה פינת חמדה של אושר, יושר צדק ואומץ אנושי, ולא אל אחת מארצותיו של המערב הרקוב מבחינה מוסרית וחברתית כאחת. אך ממזל זה לא עמדתי להפיק לא עושר ולא אושר שכן אותה ברית אמיצה של רפובליקות סוביטיות עמדה ממש בשעת לידתי בפני שוקת שבורה. המאמצים המרושעים והחתרניים של מעצמות המערב לחתור תחת אושרם של האזרחים הסובייטיים נשאור פרי, והשחיטות הבגידה והזלזול והפשע פשטו בכל ואכלו כל חלקה טובה עד שלא נותר מה לאכול. אבוש אך אומר, שגם עלי לא פסחו רעות חולות אלה. אך בתנאים אלה של חוסר יציבות וביטחון בעתיד של עוני ורעב והדרדרות מוסרית, חזיתי גם בבעלי המוסר הגדולים מדרדרים לנלוזים שבמעשים ואילו אני לעולם לא ניחונתי בתחונות האצילות של המין האנושי ודי היה בקל שבתרוצים כדי להוריד אותי מדרך ההגון והישר. אומר זאת כעת כדי שלא תקראו את זה בתיקי לשכות הסעד: גנבתי ושדדתי מכרתי ברבית קצוצה והרבצתי לחלשים ממני, שלא היו רבים , אך אם היה דבר אחד שגרם לי להחזיק את ראשי מעל המים , זה היה אהבתי לספרים. בספריות ובחנויות גנבתי כרכים עבי קרס עם אגדות וסיפורים. הפלגתי בדמינוי עם אודיסאוס, ועליתי למרומי האזמרגד ישבתי ליד כסאו של אודין ונלמתי בג'ינים יחד עם סניבאד וכל זה ביושבי במזבלה עם ספר שזה אתה הוכנס תחת חולצתי.
וזה היה יכול להימשך לנצח, ומי יודע אולי הייתי צובר מספיק תחכום רחוב, ידע סביבתי, ורשע ילדותי כדי להצליח בעולם העסקים האכזר של רוסיה המודרנית, אבל האלים בראותם שאולי מזלי הולך לשפור עלי החליטו פעם נוספת לטרוף את הקלפים, לעקור אותי מהסביבה הטבעית שלי , ולאחד את משפחתי עם המשפחה העברית הגדולה. בכך אני מאשים את האלים כולם, אבל יותר מכל את הסוכנות העברית שהבטיחה רחובות מצופים דבש ואגמים של חלב, בארץ החדשה, אל כן מה רבה הייתה ההפתעה שפעמה בליבי התמים ועד כמה נשבר הוא לרסיסים של נפש מנופצת ששנים של טיפול פסיכיאטרי לא הצליחו להחזיר כשביתנו החדש התגלה כאדמת מדבר הררית ומתורשת, מלאה בבתים דומים להפליא לבתים שזה אתה עזבנו רק עם התוספת הקטנה ששמתי לב אליה מייד שכולם נמצאו בתוך ליבה רותחת של סיכסוך דמים עתיק יומין שהתפרץ לעברי במתחי יריות, אזעקות ותרגילי כניסה למקלטים כל פעם שהעזתי להוציא את אפי הגדול החוצה.
לא אומר כי הישיבה על מקום אחד היא מה שמייחד אותי בין ילדי אנוש, מייד עם הגיעי חזרתי להרגלי הרעים שאני תולה אותם בגנים היהודיים שקיבלתי מאבי ומאמי שאיתם באה הנוכלות התחמנות והגניבה השקר והאנוכיות. לא עבר זמן רב ויצאתי לתור את הארץ לרוחבה ובעיקר לאורכה , מציג את עצמי בשלל דימויים ובמגוון צורות חלקן לא הולם לכדי תיאור , מסיג מנת אוכל פה ובקבוק קולה שם, כסף או שעון יד, פלאפון או צרור מפתחות. בראייה לאחור שבעזרת ד"ר שלייק פיתחתי בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנל, אני יכול להגיד כי זאת הייתה התקופה שעיצבה אותי כמי שאני , אדם שמצפה מהבריות לגרוע ביותר, שחוושד בכולם שהם דומים במנעיהם למניעיו, ועל כן בורח מהחברה אך חי כטפיל פרזיטי על משמניה, אדם שמעדיף אלימות של טירוף לרגע על פני דיון איטי ומשכיל לשם פתרון בעיות שדורשות פיתרון, איש שההיגיינה רחוקה ממנו והבקטריות למניהם הפכו לחלק בלתי נפרד מגופו, איש שהריח שהוא מפיץ סביבו ביום טוב גורם לאנשים לעבור לעיתים מקרה שקרה ואיני גאה בו, לירדן, שמעדיף הנעה של רגע לעצמו על פני טובתו של הכלל לזמן ארוך, או למה שאח"כ הגדיר דוקטור שלייק כמסוממם ושקרן פתולוגי חסר תקנה עם התקפים פסיכוטיים.
אבל אני סמוך ובטוח כי יש מוצא מין הסבך שאליו נקלאו חי, וכי העבודה זאת שהצליחה להפוך את הקוף לאדם, היא גם הדרך לישועה שלי , שכן בעמל קשה ובעבודת פרך יומלו כל התכונות שרכשתי לעצמי באלה שתורמות לחברה בריאה לפחות בגופה ושלמה לפחות ברכושה. אם רק תתנו לי את ההזדמנות הזאת להופך את עצמי לבן אנוש, אני אהיה אסיר תודה ככלב פרא שנאסף לבית טוב. אנני מבקש גדולות כי אם רק את אמונכם , ואם תתנו לי אותו אני אסתפק בקערת מרק ביום כמסכורת, שתמורתה אלקק את רצפת החנות שתסנפו אותי אליה, אם תרצו עם הלשון, אם תבקשו אפילו עם הלשון שלי. תודתי לא תדע גבולות ואני אגפף בסתר את רגליכם אשרוט את אויבכם ואמכור כל ספר שתרצו. ממה שנאמר לי על ידי מומחים בנפש האדם, אני בעל יכולת שיכנוע מפתיעה ביעילותה, זה קשור לעוצמה של המבט המאשים שאני מסוגל לתת לאנשים אם הם לא עושים את מה שביקשתי ולעובדה שהם לעולם לא יודעים עם אני עושה מעצמי מטורף או שאני באמת כזה.
אני מבקש ממכם שאם בקשתי נגעה לנפשכם , תצרו איתי קשר בהקדם האפשרי, שכן אני חושש שהבריחה שלי מבית החולים לא תוכל להימשך זמן רב, דולקים אחרי הטובים שבבלשי משרד הבריאות המחוזי ומשטרת ירושלים, והספסל שמצאתי בו מחסה בגן הפעמון נכבש על ידי זרים בליל אמש, והפלאפון שאת מספרו אני נותן לכם נגנב זה ממש מכסה האחורי של עלמה צעירה עם שער ברונטי יפיפה שהיה יכול לרתק מיליוני קוראים לו תואר בידי משורר ואני חושש שהמספר יחסם במהרה. 0543996094 בתודה איליה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: