| 5/2010
על וענונו מוטי , אם רק הייתה כמו כל הבוגדים. בן לאמא לבנה מפולניה ואבה צחור מרוסיה, בן להורים טובים, ממשפחה מכובדת, היינו כל כך מבינים, איש לא הייה שונא אותך כי האשכנטוצים האלה הם כאלה כבר למדנו אנחנו יודעים. אבל מוטי, אתה הייה איתך קשה בגלל זה אנחנו שונאים אותך כל כך , כי אתה לא כמו כולם. בטח אתה שמח שאתה סוף סוף לא כולם. האמת אף פעם לא הייתה , פשוט היושר והפשטות לא בולטים בנוף חברתי שמקדש את הדאווין ואת האלימות כדרך להתקדם קדימה. אבל אכשיו בכל מקרה אין ילד אחד בבאר שבע שלא מכיר את השם שלך. כי אתה אחר נוף האנשים שמבלים מדי פעם באגפים הסגורים של בתי הכלא באשמת ריגול. ילד של מעברה שגדל בשכונה ד' בבר שבע. מרוקאי ממשפחה של מוכרי תשמישי קדושה , מבריק חכם שתמיד כולם ידעו של שלו מלא ברצון לשפר את המצב של שכניו , שותפיו. ראיתי את הסיפור שלך עכשיו ובאמת אני חייב להגיד לך, שקלתי לשנות את השם שלי לוענונו, וכל השינאה והרפש הם יהיו בשבילי כמו כתר שך קוצים, כי לפעמים כמו שאתה יודע אין לבוש יפה ממנו. ישנם עידנים שלמים שבהם אנשים הנושאים את הרצון לתיקון העולם צריכים ללכת עם הכתר הזה, לסבול את כל היריקות בדרך לגולגתא ולהינטש גם על ידי אבותיהם כדי שמהמסמרים על הצלב שלהם תעלה בשורה חדשה לעולם. אתה יודע אני חושב שלא שפתו אותך על העובדות היבשות של מה שעשיתה, הפילמים והפרסום , כי כשהכתבה ירדה לדפוס בלונדון, לא הייה ילד בן יותר משלוש ברובות קהיר שלא ידע שלישראל יש נשק גרעיני. שפטו אותך מעסיקך, שפטה אותך החברה שפשוט נתקפה התקף חרדה מהתקדים, אחד מאלה שהיינו בטוחים שם שלנו, לא פלצפן צפון תל אביבי, אחד מאלה שזרקנו לחיות במדבר ובערים שלא מתפתחות לעולם, כדי שילמד, ללקק בתחושת תודה את היד שמאכילה אותו בפירורים מסל האבטלה , שישמור עליה בנאמנות קנאית , שירף את נפשו כדי להגן עליה, הוא , אחד כזה, יורק לקערה ששמנו כדי שילקק ממנה.
ואיזה עונש ! 18 שנה בבידוד, בכלא. 18 שנה ! תקופת חייו של דור. וכמה כסף הוציאו עליך, מבצע שלם של המוסד ! סוכנות פתייניות, צוותים רפואים, חומרי הרדמה, וכמובן המשפט, הכלא, איש לא השקיע את הכסף הזה באף אחד אחר בשכונה. תשאלו את השכנים , אלוש מהפנתרים, רדיו כל הדרום, תשאלו את כל החבי, לא , כשאתם שם לכו תנקו את הכור כעובדי ניקיון. אבל תרימו ראש, תאמרו מילה , אין גבול למה שנוציא כדי להשתיק אתכם. ידו הארוכה של צה"ל תשיג אתכם מעבר לים , כי אין לכם לאן לברוח , אתם שלנו. נצרבתם בדי אן טי כשירדם מהספינה. אתם שלנו לנצח נצחים, כן , זה לא שאין לנו כסף, אנחנו פשוט שומרים אותו באמת למקרים כאלה שנצתרך אותו כדי לקנות, לשחד, ואם אי אפשר אז להשתיק את הזה שבכם שיקים קול.
וענונו אני מניח שלא עשיתה את מה שעשיתה משינאה. אפילו אז עשית ת זה כי הייה איכפת לך. אבל לא ראינו אותך ולא את הכוונות שלך, מהדפים של העיתון הביט עלינו הסיוט, העבד השחור שמרד באדוניו. ולכן גם כשהוצאתה מהכלא לא יצאתה באמת אתה רק חוזר וחוזר, כי כל מה שאתה עושה אסור. אסור לך לעזוב את הארץ, לדבר אם אזרחים מחו"ל, לתת ראיונות עיתונאיים. כלום. ואתה מה אפשר לצפות ממך, זה שבכלל שרתה את ה18 שנים האלה למרות כל מה שעשו לך זה מהוא מדהים. על החברה שהפך את השם שלך לשם נרדף לבוגד אתה לא מביט יותר בחיבה, ומי יוכל להאשים אותך. אתה אפילו לא מדבר יותר ברית למות שביניינו עדיף לך כי הנגלית שלך נוראה. אני בכלל לא מבין למה לא רוצים שתתראיין בין כך אף אחד לא יבין מה תה אומר באנגלית, אבל זה לא משנה את חתיכת בן אדם אמיץ, מצאתי את המספר של הפלאפון שלך ושקלתי להתקשר ולהגיד לך משהוא לפני שאתה נכנס לכלא מחר לשלושה חודשים בשעה 10 בבוקר. רק להגיד לך שאני גאה בך. אולי אני אעשה את זה אם אני אעזור קצת אומץ :) אתה רואה לי אין אפילו אומץ למשהוא כה קטן לפעמים.
רציתי רק להדביק את השיר שכתבתה ב 1987
אני המרגל שלך / מרדכי ואנונו
אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג, אמרו לו תעשה כך וכך. אל תסתכל ימינה שמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת. תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין בדברים שהם למעלה ממך. אל תחשוב במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה. חשבו הגדולים, החכמים, המבינים בעתידנות. אין חשש. אין פחד. הכל עובד, דופק. הפקיד הקטן שלנו הוא עובד חרוץ. הוא טכנאי פשוט. הוא הקטן. כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא יראו. ראש לנו ולא לקטנים. ענֲה להם, חשב לעצמו, בינו לבינו האזרח הקטן. האיש עם הראש אבל לא קטן. מי כאן הבוס, מי יודע לאן הרכבת נוסעת? איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש. מדוע אני רואה את כל המכונה מדוע אני רואה את התהום האם יש נהג לרכבת הזאת? הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים ראש. התרחק מעט וראה איזו מפלצת. לא מאמין חזר שיפשף עיניו ואכן - היא בסדר. אני בסדר גמור. אני אכן רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת אני חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא את המשכו. הבורג הזה הוא חלק מפצצה. הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי ואיך אחרים ממשיכים להבריג. מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע המלך אכן עירום. אני רואה אותו. מדוע אני. זה לא בשבילי. גדול עלי. קום קרא. קום והודעת לעם הזה. אתה יכול. אני הבורג, המכונאי, הטכנאי. אתה כן. אתה הסוכן החשאי של העם הזה. אתה העיניים של המדינה. סוכן מרגל גלה מה ראית. גלה לנו מה מבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו. אם אין אתה לנו תהום לנו. שואה לנו. אתה ורק אתה יושב על ההגה ורואה את התהום. אין לי ברירה. אני קטן, אזרח, עמך אבל אני אמלא את חובתי. אני שמעתי את קולו של מצפוני. ואין לאן לברוח. העולם הוא קטן. קטן לעומת האח הגדול. הנני בשליחותכם. הנני ממלא תפקידי. קחו את זה ממני. בוא ושפטו. הקלו מעלי את המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו את מלאכתי. עצרו את הרכבת. תרדו מהרכבת. התחנה הבאה שואה גרעינית. הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר כזה.
| |
| |