כי אפשר גם בלוג אחר

טוב סוף סוף קיבלתי היום כרטיס סטודנט

 אחרי שחיקיתי כמה חודשים עד שישלחו לי אותה בדואר, חבל רק שהתמונה יצאה ככה הראש שלי נראה כאילו שהוא מודבק לצוור בדרך לא ישרה כלשהיא. אז מעכשיו אני יכול להוציא כרטיס סטודנט בינלאומי, שמזכה אותי במגוון הנחות בכניסה למוזאונים בחו"ל, הנחה של שתי שקל ברכבת ועוד משהוא בטח שאני לא זוכר.   אה טוב זה בטח יוסיף אמינות כלשהיא לקורות חיים שלי או בראיון עבודה כלשהו, אז אני צריך לשהשתמש בכרטיס כל עוד אני יכול כי זה בטח הדבר המעשי היחיד שיצא לי מללמוד יחסים בינלאומיים ולימודי אפריקה. אז עכשיו אני חבר רשמי בקהליית הסטודנטים של ישראל, זאת אומרת שעל פי הסטריאוטיפ, אני זכאי לשים *** על כל מה שלא קשור ישירות ללימודים ועבודה, כמו למשל החברה הישראלית ואיך היא נראת, אני אמור לעשן מה? ריחואנה כמעט כל יום, להתלונן על מר גורלי, לענות לכל קבצן או מתרים ברחוב "תעזוב אותי, אני סטודנט" לשקוע בחובות אין סופיים בכל הבנקים המוכרים של מדינת ישראל לפני שאני פונה לשוק השחור, לאחר להגיש מבחנים ועבודות ולהמציא סיבה ממש טובה לזה (מצטער הייתי חייב לקחת את התנין שלי לווטרינר אתמול) להסתכל במבט מלא חשיבות עצמית על כל הצעירים מערי הפיתוח שלא השיגו את התעודה הנכספת, לקלל לפחות מרצה אחד ביום, להתלונן על המחירים בקאפיטריה, לבלות כמה שעות בספריה, למצוא עבודת עבדות כלשהיא, ובעיקר לא ללמוד. כבר אמר מי שאמר שהסטודנטים משנים את ההסטוריה רק כשהם נבחנים עליה.