כי אפשר גם בלוג אחר

בתשע בבוקר התקבצו להם 20 מפגינים, סטודנטים בעיקר, שלושה חברי מאבק סוציאליסטי, דניאל אחד, פרופסור נודניק ממחויבות שהביא איתו עלונים שאומנם אמורים להגיע לאנשים אבל מצד שני הוא לא מוכן לחלק אותם, ו 16 שוטרים יקרים. השוטרים ראו שהחבורה לא הולכת להסתער באבנים ובמקלות על משרד התחבורה והלכו הביתה, הם לא שכחו להשאיר שלושה בתור משמר כבוד. אחרי שכולם אמרו לכולם שלום ומה נשמע ואתה נראה לי מוכר מאיפה שהוא, כולם קיבלו פוסטרים שכתוב עליהם "גם אני עובד בחברת כוח אדם" ו "גם לי אין זכויות" וצעדו באופן ממושמע להחליא על המדרכות שמול משרדי הממשלה עד לרחבה הקטנה של בית המשפט העליון, ששם נעצו והמשיכו לצעוק "העובדים לא עבדים" ועוד כל מיני סיסמאות, עד שהגיעו ללשיר חלקים נבחרים מההגדה של פסח, בשלב הזה השכילה בחורה צעירה לעצור את השירה בעיבה ע"י זה שהתחילה לדבר, היא סיפרה דברים נכונים לחלוטין על המאבק של עובדי מטרודן שהוא בהחלט מאבק על העבודה המאוגנת בארץ. בקיצור נמרץ, למען מי שלא מכיר הסיפור של המאבק במטרודן הוא מאבק של עובדים ונהגים, בעד הזכות להתארגן ולהקים ועד. אחרי שהתחבורה הציבורית בבאר שבע הופרטה, התברר שכמו בהרבה מקרים אחרים זה נעשה בשביל לפגוע בזכויות העובדים ולחסוך לחברות הענק כסף על חשבון העובדים. החברה המופרטת החדשה הייתה כמה מפתיע בבעלות של הבעללים הקודמים, 40% אגד, 40% דן ו שאר הכ 10% חולקו בין שני בעלי הון שכנים מהרצליה, אחד מהגדוד העברי 14 והשני מהגדוד העברי 16. רק שהחברה "החדשה" לא הסקימה לתת לעובדים חוזה קיבוצי או לנהל משא ומן עם וועד כלשהו, קיצצה את השכר, החדירה סוכנים סמויים לאוטובוסים שהיו אמורים לעקוב אחרי הנהגים והטילו עליהם כנסים שונים ומשונים שהגיעו לפעמים לחצי מהשכורת שלהם. אז הנהגים החליטו לא לשתוק ולצאת למאבק על זכותם להתאגד. המאבק שלהם זכה לפופולאריות גדולה מאוד בבאר שבע למרות שהשביתה בת יותר משלושה החודשים שלהם גרמה להפרעות בקווי התחבורה בעיר. אחריה דיבר חבר טוב שלי דניאל, שדפק נאום עם פתוס על זה שהעובגים והסטודנטים צריכים להיות מאוחדים במאבק, שאחריו באו המון מחאיות כפיים. אח"כ כולם צעקו על זה שבית המשפט העליון לא לוקח אחריות על התחום החברתי ולא מגן על זכויות העובדים. בחורה אחת הציעה להתקשר לטלפון של אהרון ברק ולהתחיל להתנשף .... אום.... מעניין מה עבר לה בראש. בכל מקרה אחרי שלכולם נמאס לצעוק או שהגרונות של כולם כבר לא יכלו לעמוד בזה התפזרנו בשקט מופתי. אבל בכל מקרה על תחשבו שאני מזלזל או משהו, אני חושב שזה מאוד טוב שיש אנשים (אפילו אם הם מעט בינתיים) שאיכפת להם מהחברה הישראלית ומזכויות עובדים אחרי הכל אני אחד כזה.

זה הפוסט הראשון על אירועי היום, היו פשוט די הרבה חיויות אז הפוסטים הבאים יבואו בקרוב