אחרי ההפגנה (ראו פוסט קודם ) הייתי צריך לבלות את הזמן איך שהוא עד לפגישה הפתוחה נגד הפרטת החינוך ודו"ח דוברת במכללת דוויד ילין, שאמורה הייתה להתחיל בשתים. חבר שלי הציעה את הבית שלו כמקלט לזמן הפנוי, מה שאפשר לי לאכול לשתות לנוח ולגלוש ברשת. ב 1 בצוהוריים באתי למכללה לחניוך על שם דויד ילין כדי לחלק ביחד עם שאר החברים בעיקר עם דניאל פלירים נגד דו"ח דוברת והזמנות לפגישה שתוכנה לבעוד שעה, הסטודנטים הגיבו די טוב בסה"כ, אפילו הייתה לי הזדמנות לנסות את הידיעות החדשות שלי בערבית על שתי סטודנטים פלסטינאיים 
באמצע הניסיון הכושל לתרגם את המשפט השלישי אחד מהם אמר "אז אתה לא יודע ערבית בכלל נכון" -לחלוטין לא, השבתי מבטל בכך את הרבע שעה האחרונה שבה תרגמתי את שתי המשפטים הראשונים, כבדיחה לא מוצלחת במיוחד. ככל שהתקרבה שעת הפגישה יותר ויותר אנשים אמרו שהם יבואו והכול נראה מבטיח באופן עקרוני, דניאל אפילו ביקש לדבר "אל השממה" כי הוא חושב שכמו כל דבר אחר בעולם הוא יכול לעשות את זה יותר טוב. ואז בשתי דקות לשתיים אחרי שמכרתי עיתון ב 10 שקל לפלסטיני, דניאל הפנה את צומת ליבי לסימן המבשר רעות הראשון, כשאמר בהצבעה כללית כלפי ענן סמיך של ישיות מרחפות,"אלישע מה זה לדעתך" לדעתי אלה היו זבובים, אבל מבט קרוב טיפה יותר, גילה בודאות גמורה שאלו דבורים לכל דבר ועיניין. נחיל ענק של דבורים שטף את חצר הדשא הפנימית של המכללה שבה הייתה אמורה להיערך הפגישה. מאותו הרגע הדברים כמובן הפכו למשעשעים יותר, כל האנשים בדשא נמלטו ממנו מחשש לזה שדבורים יעקו אותם, מהחולונות של המדרון שמענו קריאות, "מה איפה הפגישה פה ? אין מצב." "תבטלו", "תזיזו" "תדחו" דניאל העדיף להתרכז בצפיה בתופעת הטבע שמתרחשת למול עיניו ובלימודה. התופעה הייתה כמובן נחיל דבורים ענקי שבונה לעצמו שלושה כוורות על העץ היחיד במכללה. כל שיחה מאותו רגע בקשר לאפשרות של השתתפות במאבק על עתיד החינוך בארץ התנהלה בערך ככה
- אימלא מה זזזזההה ? (המשתתפת הפוטנציאלית)
- זה נחיל דבורים (אני)
- מה זזזזהה ?(המשתתפת הפוטנציאלית)
- נחיל של דבורים את יודעת אלה שעושים דבר, את בטח מכירה, הדבורה מאיה אולי ראית ? (אני)
- יווואוווו (המשתתפת הפוטנציאלית)
- את מעוניינת להשתתף אולי בפגישה נגד דוח דוברת ? (אני)
- בטח כן אני מאוד תומכת במאבק שלכם מתי זה ? (המשתתפת הפוטנציאלית)
- עכשיו בערך (אני)
- אז אני אראה איך אני יוצאת מהשעיור המחורבן שלי, עדיף לדבר על איך להיאבק נגד הרס החינוך, רק איפה זה ? (המשתתפת הפוטנציאלית)
- מה הפגישה ? (אני)
- כן איפה היא ? (המשתתפת הפוטנציאלית)
- פה. נשתדל למצוא מקום רחוק יחסית מהדבורים. (אני)
- ביייייייייייייי, להתראות, אני עפה. (המשתתפת הפוטנציאלית
לאחר כמה דקות כאלה, שבהם אגב ההסבר הטוב ביותר שקיבלנו על מקור ההופעה של הדבורים הייה "מין אללה" התישבנו כדי להתכונן לסקרים שאמורים היו להכניס קצט כסף לכיס של דניאל אחרי הצוהוריים, הופיע בן אדם ששאל אם הפגישה היא פה, הפננו את צומת ליבו לשלושת הכוורות שהדבורים בנו בינתיים על העץ מה שמסתבר גרם לו להתרגשות גדולה, כי הוא בנו של כוורן (אדם שמפיק דבש מדבורים) הוא מיד רץ להביא מצלמה כדי לתעד את התופעה ככה שיהיו תמונות בהמשך, בתור מומחה גדול לתופעה הוא התעקש לנהל את השיחה על עתיד החינוך איתנו בתוך נחיל הדבורים וממש מתחת לכוורת לעיניהם המשתאות של שאר הסטודנטים.
אז הפגישה לא התקיימה כמובן.
אבל זה כמובן לא כל ההרפתקאות שלי להיום יש עוד שוטרים מבולבלים, נהגי מוניות שלוס אנג'לס שטענים שפה נוהגים הרבה יותר פרוע, ומדורת מחאה בשכות עוני בירושלים אז אני ממשיך לכתוב זה יתעדכן בעוד כמה דקות אני מניח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
