כי אפשר גם בלוג אחר

אחד במאי שמח לכל העובדים, הפועלים , השכירים, המדוכאים, המהפכנים, וכל מי שנאבק למען שיוויון, ונגד ניצול האדם ע"י אדם אחר.

היום יצאו לרחובות עולם יותר מ 15 מיליון אנשים עם דגלים אדומים, יצעדו ברחובות ויראו בכל העולם את הכוח המאוחד של פועלי העולם. לא היה בהיסטוריה האנושית עוד מעמד שהיה לו יום חג שיחד אותו, זה היום היחיד בשנה שמה שמיחד את מי שחוגג אותו זה לא הלאום, המדינה או הדת שאליה הוא משתייך, אלה המעמד. מעמד הפועלים כמובן. ההיסטוריה של היום די ארוכה ומתחילה בארצות הברית של אמריקה ב 1886, כשפועלים שדרשו יום עבודה בן שמונה שעות במקום ימי עבודה של 12, או 14 שעות שהיו מקובלים אז, הותקפו ע"י המשטרה. 6 מהם נהרגו ברובים שנקנו ע"י בעלי המפעלים בשביל המשטרה המקומית, בהפגנה הסוערת שנערכה למחורת בשיקגו, במחאה על הטבח, םפתח המשמר הלאומי באש חייה על המפגינים והרג עשרות, מאות נשערו פצועים ונכים לכל החיים. אבל אלה היו דווקא מנהיגי המפגינים שעמדו למשפט, הורשעו , נידונו לגזר דין מוות והוצאו להורג בתלייה. לפני שנשמו את נשימתם האחרונה הם אמרו : "יום יבוא והשתיקה שלנו תהיה יותר רועמת מהקולות שהחנקתם היום" הם צדקו. מיליוני פועלים שתפו את כיכרות הערים הגדולות בעולם בשנים שלאחר מכן, ומתוך הדיכוי נולדה תנועה שלא ניתן לעצו אותה, חובקת עולם, עם מיליוני חברים, שבסוף השיגה יום עבודה בן שמונה שעות ברב מוחלט של המדינות בעולם.

במשך השנים היה אחד במאי סמל למאבקם של העובדים, יותר מ 1000 פועלים נהרגו בהפגנות האחד במאי במשך השנים, גם במשטרים הכי אפלים ובתנאים הקשים הפרו העובדים והמהפכנים את האיסור ויצאו לרחובות באחד במאי. כי האחד במאי הוא היום שלנו, היום האחד בשנה שבו הרשתות הגדולות מתחבאות מאחורי גדרות עץ, והפוליטיקאים מסתגרים מאחורי שורות המשטרה מפני זעם ההמונים, היום שבו הרחובות הם שלנו. לא מעט עובדים שפכו דם בשביל לשמור על המסורת של היום הזה, בטורקיה של שנות ה 70 ו ה80 תחת המשטרים הצבאיים שאסרו כל אחד במאי והכריזו על עוצר וסגר בכל הערים, הפרו מיליונים את האיסור ויצאו לרחובות, ב 1977 30 מהם שילמו על כך בחייהם אבל הם לא נכנעו, למרות הירי של המשטרה למרות האיסור לשאת דגלים אדומים, למרות האיסור על מפלגוטת סוציאליסטיות הם יצאו לרחובות, המשטר היה חסר אונים מול ים הדגלים האדומים ברחובות. העובדים שנאבקו באפרדהייד בדרום אפריקה הפכו את האחד במאי ליום המרכזי של המאבק, 2 וחצי מיליון פועלים שבתו למרות האיסור החמור שעונש מאסר כבד בצידו כל אחד במאי. המשטרה הלבנה הרגה רבים מהעובדים שנהרו לעצרות אבל למרות זאת הפגנות ענק התקיימו בכל הערים הגדולות של מדינת הגזע הזאת, הפגנות שהיו יותר המוניות כל שנה.

העובדים בכל מדינה הוסיפו דף משלהם לספר ההיסטוריה של מאבקי הפועלים באחד במאי. בארץ אחת ההפגנות הכי סוערות של הפנתרים השחורים הייתה באחד במאי 1971.

גם אם הקרב יהיה ארוך, מיגע, מלא עליות ומורדות, תבוסות רבות מספור לצד הניצחונות, סופו של המאבק נגד שלטון ההון לנצח. סופו לנצח כי ההגיון ההיסטורי אומד מאחורינו, כי שלטון ההון לא יכול להיות יציב וכי הוא  בונה לעצמו במו ידיו את אובו הגדול ביותר - מעמד הפועלים המאורגן. וגם כי כמו שאמרה הפהפכנית היהודית גרמנית, רוזה לוכסמברג בפני האנושות יש שני ברירות, סוציאליזם או ברבריזם, היא כבר הוכחה קצודקת לשעתה, 50 מיליון אנשים שילמו בחייהם ומאות מיליונים נוספים אברו זוועות שלא יתוארו במלחמת העולם בגלל שהמהפכה לא הצליחה בכל העולם. היא צודקת גם היום.

אני גאה להיות חלק משרשרת בלתי נשברת של מחאה ומאבק נגד הדיכוי באחד במאי.

אחד במאי שמח.

"אין הקומוניסטים רוצים להסתיר את השקפתם וכוונתם. הם מכריזים בגלוי, כי לא ניתן להגשים את המטרה אלה במהפכה כנגד כל משטר חברתי קיים. יש למעמדות השליטים סיבה לפחד מהמפכה הקומוניסטית. הפועלים אין להם דבר להפסיד בה מלבד כיבליהם, אבל יש להם עולם ומלאו לזכות בו. פועלי כל העולם התאחדו"