כי אפשר גם בלוג אחר

ראיתי היום סרט. סרט מדהים. הוא נקרא ארץ האפשרויות בעברית ו land of plenty באנגלית. זה סרט על אמריקה, רק על כזאת שלא מכירים, הזאת שלא נראית על מסכי הטלביזיה באין סוף הסדרות שמשודרות בכל רחבי העולם. הוליווד והאולפנים הגדולים עיוותו עד כדי כך את התמונה של החיים באמריקה שגם האמריקאים עצמם זקוקים מדי פעם לבמאים עצמאיים כדי לראות את המציאות, ולא את הפרסומות החייכניות לחברה הצרכנית שמפיקה הוליווד במאות וואריאציות וגוונים.

הסרט מתעסק בארה"ב של לאחר ה 11 בספטמבר ומראה את ההשפעות שלו על חברה מתוסבכת. מצד אחד יש את הבת של זוג מיסיונרים אמריקאים, שעד עכשיו גרה באפריקה ובישראל, הייתה עדה לסבל ולחוסר האנושיות שמה שעושה אמריקה בעולם גורמת לו, ונלחמה כנגדו. השתתפה בהפגנות נגד הגדר בארץ, והחברה הכי טובה שלה היא ישראלית מההפגנות האלה, רגע המפתח שבו היא מחליטה לחזור הוא כמובן ה 11 בספטמבר 2001. המוני פלסטינים עומדים ליד הבית שלהם ומריעים בקולות צהלה בהיוודע החדשות על הפיגועים. מה שהכי כאב היא תגיד מאוחר יותר לדוד שלה, זה שהם לא היו טרוריסטים. הם היו אנשים רגילים, והכעס והזעם הזה באו ממקום כל כך אותנטי, כל כך אמיתי וכנה, שידעתי שמשהו רקוב מאוד בבית, שאני צריכה לחזור.

הדוד שלה, הוא קרוב המשפחה היחיד חוץ מאביה שנשאר לה, לאחר שאמא מתה מסרטן. היא בקשה ממנה לשוח לו מכתב, ומהרגע שהיא מגיע היא מחפשת אותו. הוא בן אדם מבוגר בשנות ה 50 בוגר וייטנאם, יותר נכון בוגר הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב בוייטנאם, אלה שספגו את מרבית האבידות, אלה שנשארו עם הצלקות  של המלחמה הרבה שנים אחרי שהיא נגמרה. הוא נהיה פטריוט ימני קיצוני אמריקאי, נוסע ברכב וואן עם מצלמה מותקנת בתוכו, מכשיר הקלטה וכל מיני תמונות ומסמכים, סוכן חשאי על דעת עצמו בלבד, שמדמה לראות בכל קופסא חפץ חשוד ובכל ערבי מחבל מתאבד או חייל ברשת הקשר העולמית של אל קעידה. באופן אירוני הוא סובל ממה שממשלתו שלו עשתה כשניסתה לחסל את הריאות הירוקות האחרונות שעוד נשארו באסיה ע"י פיזור נשק כימי בוייטנאם שאמור הייה לחסל את הג'ונגלים המעצבנים ואת הוייטנאמיים שנלחמו מתוכם. למרות התרופות ולמרות הניסיון להכחיש הוא מתייסר מכאבים פיזיים ונפשיים שממשלתו שלו אחראית אליהם, בעזרת פקודו לשעבר שסובל מאותה התסמונת הוא מנהל חקירה הזויה נגד פקיסטאני תמים ועני שאסף קופסאות קרטון.

הם נפגשים בסוף, הבחורה והדוד, ומתקרבים אחד לשני על הרקע של מה שאיש לא מדבר עליו ומה שלא עולה במחשבה כשחושבים על דגל הפסים והכוכבים, על רקע שכונות העוני הענקיות ובתי המחסה שבהם מתנדבת הבחורה. על התפאורה הזאת שהיא היא מציאות חייהם של 35 מיליון אמריקאים שחיים מתחת לקו העוני, בפחונים, בתי מחסה, אוהלי רחוב, בקתות ואוטובוסים נטושים, מתגלגל הסיפור. אד שבסוף מתגלית בפני הדוד המציאות של חוסר ההיגיון בחקירות שלו, כשהחקירה המפותלת שהוא מנהל מובילה אותו לפרבר עוני קשה במיוחד של לוס אנג'לס לאחיו העני של החשוד הראשי בתור פעיל אל קעידה שהיה לא יותר מאשר חסר בית שאסף קופסאות קרטון בשביל למכור לחברות מחזור שנרצח ע"י נערים לבנים משועממים.

בסוף הוא אומר לאחיינית שלו, אבל יותר מ 3000 בני אדם נהרגו ביום ההוא, נכון היא משיבה, ואני רוצה לשמוע את הקולות שלהם, אני באמת לא מאמינה שהם היו רוצים להרוג עוד אנשים בשמם.

ארה"ב היא מדינה ענקית, אימפריה של ממש, אף מעצמה לא עומד אפילו קרוב אליה בשום מדד. לא כלכלי, לא צבאי ולא מחקרי. אם תחברו את שבעת תקציבי הביטחון הכי גדולים בעולם אתם רק אז תגיעו להוצאה הצבאית השנתית של ארה"ב, התל"ג  (תוצר לאומי גולמי) שלה מכפיל בלי קושי כל מדינה שתעמידו מולה, הוצאות המחקר, חקר החלל ושאר המחקר לא ניתנות אפילו להשוואה. אבל הענק הזה בנוי על חברה רכובה. המלחמה האידיאולוגית בסוציאליזם הובילה לקו מחשבה בארה"ב שמבטל את החברה בכלל. אנשים נדרשים לראות את טובתם הם בלבד, כל השאר הם או מתחרים במרוץ האכזרי אחר העושר, או מפריעים בדרך, או שניתן להיפטר מהם. מה שחשוב זה רק אתה ומה שאתה רוצה אומרת לך "דרך החיים" האמריקאית. בין השאר בגלל זה הפסיכולוגים בארה"ב עשירים מאוד, בגלל שאנשים נהפכים להיות מאוד בודדים מאוד מסוגרים בעצמם. ואם רק הם וההצלחה שלהם חשובה עז למה חשובים הילדים נכון ? האישה ? המשפחה ? שיעור הגירושים בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם, אנשים נוטים להתרכז בקרירה שלהם ובצרכים שלהם במקום אלו של אחרים כולל הקרובים אליהם ביותר, ילדים גרים בבתים הרוסים בתוך שנאה וכעס, זה יוצר הרבה תסכולים ותסבוכים אח"כ. אנשים מחפשים דרך לבטא את עצמם בכל צורה אפשרית, למצוא מי הם ומה הם בחיים, ומאחר ושום דרך לעשות על אנשים כסף היא לא בלתי לגיטימית, אלפי קבוצות ותופעות ביזאריות נוצרות, החל מאנשים שרודפים אחרי חייזרים בהרי רוזוויל דרך קתות ביזאריות שסוגדות לעשרות גורו על דעת עצמם, וכלה במיליציות ימניות קיצוניות,שוב פעם הרבה כסף לפסיכולוגים. ארה"ב היא חברה רקובה בכל מדד, גם במדד רפואי. החברות האמריקאיות מוכרות את המוצרים הכי מזיקים לתושבי מדינתם, אוכל מהיר שגורם לאחוז השמנת היתר הגדול בעולם, פלפונים מסרטנים, זיהום אוויר, כימיקאלים בכל שתייה ומה לא, מה שגורם לאמריקאים לשלם גם הכי הרבה כסף תמורת טיפולים רפואיים. הניכור שהחברה האמריקאית יוצרת, מתבטא בילדים שיורים על ילדים אחרים בבתי הספר, נערים שרוצחים בלי סיבה אנשים בחוב, מתיחות אתנית בין קבוצות באוכלוסיה השונות שמנסות להעמיד את אחוות הגזע או הלאום אל מול הניכור הכללי כלפי החברה האמריקאית. העברת הבסיס התעשייתי מארה"ב לארצות העולם השלישי יוצרת אבטלה הולכת וגדלה שגוררת אחריה את המספרים היותר גדולים והיותר מוסווים של התת תעסוקה, תעסוקה בתנאי רעב, שמרחיבה את שורות העניים, הרעבים וחסרי הבית בארה"ב. זאת אמריקה רבותי. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

נ.ב.

אני חושב שאם הייה לאתר של התנועה שלנו מדור של ביקורת סרטים, ואני חושב שלא הייה בהיכרך מזיק אם הייה כזה הייתי שמח לשים את זה שם. זאת אומרת אם הייה אכפת לי מהתנועה שלי נגיד כרגע.