כי אפשר גם בלוג אחר
החיים היקום וכל השאר |
| 7/2005
ענן של גז
הערבוב שבתוכו חיים הישראלים והפלסטינאים ששום גדר לא תעצור מפתיע כל פעם מחדש. הטיפוס על השבילים המובילים לכפר כבר מוכר לכל מי שנוסע לכפרים בפלסטין, הדרכים הראשיות הרי חסומות על ידי המחסומים. שיירות של אנשים , חמורים וסוסים הולכים לאורך השבילים בכיוונים שונים ומופיעים לצידי הדרכים הראשיות. אלו דרכים מאוד מפותלות וצריך ללכת הרבה בשביל לנסוע עוד יותר הרבה בשביל להגיע לאן שאתה רוצה. לכפר הגענו כשההפגנה כבר התחילה לצעוד. המגבניקים שחיכו במקום הקבוע הופתעו מאוד, ולקול הצחוק הרם של כולנו ושריקות הבוז והצעקות נו יאללה תחרות ריצה, חיילי המג"ב רצו ודילגו על האבנים בשדות של בלעין, כדי לתפוס עמדות טובות לפיזור ההפגנה. כמובן שמהרגע שהם הצליחו להתמקם התחיל מטח של גז, מכל הכיוונים, זה היה כמובן צפוי, ככה גם התשובה לגז עם אבנים, אחר כך ירי של כדורי גומי... כתב אחד של מעריב באינטרנט קיבל כדור כזה ליד. גם בין העצורים חצי היו עיתונאים ישראליים, משעשע. מאחר והקרבות על האדמה של בילעין שחצי ממנה נלקחה לצורך בנייתה של הגדר מסביב להתנחלות מודיעין, מתנהלים על פי תסריט ידוע מראש, כל הניצבים ידעו את תפקידם בכוח ומילאו אותו למופת היום. בדרכנו חזרה אחד הנהגים אמר שהוא כבר מזהה אותנו, מרוב הפעמים שהוא מסיע אותנו בימי שישי, גם הוא הפך לניצב משנה במחזה של בילעין. אבל זה לא היה לשווא. חומה שבנוייה על שנאה והפרדה בין אנשים לא תוכל להחזיק לאורך זמן. היא תיפול כמו שנפלו כל קודמותיה. בילעין היא סמל. סמל לכפר שלא שותק כשלוקחים לו את האדמה שלו, שאנשיו שבאים להפגנות גם בכפרים האחרים, שיודע לצאת גם נגד הראשות הפלסטינית ולחטוף מכות משוטריה. רק שבעוד כמה זמן לא תהיה בילעין אחת, יהיו מאות כאלה. ואז לא יספיק כל מג"ב בשביל להשתיק את המחאה העממית.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: