כי אפשר גם בלוג אחר

אהבה, המילה הכי טהורה כמעט בשפה העברית, עם צליל כזה שאמור לעורר רגש כמעט אצל כולם. אהבה היא רגש ומבחינה זאת שייכת ליסוד המים הנזיל הלא החלטי והזורם, החלק היותר נגיש להבנה האנושית שנחקר במדעי הפסיכולוגיה השונים, אבל היא גם שייכת ליסוד האש, הרוחני הבלתי מובן, הנסתר משהו ובגלל זה מושך כל כך, אומרים אהבה לוהטת, יוקדת כאש, נשרפו באש אהבתם, היא בוערת בליבם, וכולי, יש המון דימויים של אש באהבה. באופן טבעי היא קיימת כמעט בכל אדם וכלפי אין ספור אנשים ויצורים ודברים, אנשים אוהבים את הבני זוג שלהם, את הוריהם (בדרך כלל) את החברים שלהם, תרבויות שלמות (אני אוהב את אפריקה למשל), בעלי חיים, עונות שנה, ועוד הרבה דברים.

בחברה הממוסחרת והמנוכרת שלנו, אהבה היא משהו שלא בא בטבעיות לבני אדם, היא משהו שמלמדים אותנו להדחיק למעשה. האהבה היחידה שהתרבות שלנו מעודדת זאת האהבה הממוסחרת, כזאת שאפשר לעמוד אותה במונחי מכירות, כסף והישגים, כמו למשל "יום האוהבים" חג ימי ביניימי, (וכניראה עוד מתקופת רומא) תמים שבו זוגות היו יוצאים לבלות בטבע, הפך למירוץ קניות מטורף שבו כל הפירסומות וכל תרבות הקניונים אומרת לנו האבה שלך שווה את כמות הכסף שאתה מוציא על המתנה לבן / בת זוגך.

הניכור שנכפה עלינו בחברה שבה הכל כולל היחסים בין בני האדם מושתתים על הון, קובע שאנחנו חייבים לפתח מידה גדולה מאוד של ציניות, בטח שכלפי כל מה שזר ובלתי מוכר, מין מנגנון התגוננות כזה, שפועל גם כלפי אלה שהכי קרובים אלינו, בגלל שתרבות הקפיטליזם אומרת לנו שאדם לאדם זאב, וטוב שזה ככה, זה מכריח אותנו בתת מודע לחשוש גם מאלה שהכי קרובים אלינו ולפתח מנגנוני הגנה בהתאם.

בחברה שבה האהבה היא מוצר, היא גם מסווגת לפי סוגים ותוויות כמו בחנות מכולת. אהבה בין שני בני זוג מאותו המין נחשבת לבעיית יותר כי היא מפריעה ל "דגם המקובל" הזה שכלפיו מיועדות רוב הפרסומות, זה בשבילו עמלים על פיתוח מרבית תרבות הצריכה. האהבה תהפוך "ללא מקובלת" אם היא לא תיכנס למסגרת הצרה של השיטה בעוד הרבה צורות, למשל בחברה שלנו בן הזוג אמור להרוויח כמו הבת זוג לפחות, עדיף יותר, ולשלם עליה, במובן הכי כלכלי של המילה, זה ניראה פחות מקובל אם לבן זוג אין כסף לשלם על ארוחה במסעדה או ערב בפאב או משהו כזה, עוד אחד מין המנגוננים שאמורים לדחוף אותנו לעבוד יותר בשביל הבוסים.

בני אדם נמדדים אצלינו ובכל מקום אחר בעולם, לפי ערכם בשוק, בדיוק כמו מניות בבורסה או פרות במכירה פומבית, ההצלחה של בן אדם נמדדת בכמות הכסף שיש לו, הערך העצמי שלו במותרות שהוא יכול להרשות לעצמו, הסטטוס החברתי שלו בכמות "סמלי המעמד" שהוא מחזיק (שעוני רולקס, בגדים ממותגים, מכוניות, בתים) אהבה אמורה להיות על פי ההגדרות של החברה הצרכנית, עיסקה בין שני בני אדם שתקדם את האינטרסים של שניהם בשוק האכזרי שבו אנחנו מצויים.

וזה ממש לא מצב הדברים הטבעי. אם לא היינו לומדים לדכא רגשות טבעיים שיש לנו כלפי כל מה שסובב אותנו, אז זה הייה טבעי לחלוטין כמו שהייה בחברה הקדומה, לדבר עם בני אדם ברחוב, לכסף לא הייתה משמעות בערך העצמי של האדם, אלה במקום זה הייה זה הבן אדם עצמו , על מכללול הרגשות ותחומי העיניין שלו שהיה המדד שלנו להתאמה בין בני זוג, בחברה שיוויונית אהבה אמיתית הייתה נמצאת בכל מקום מאחר וכל אינטרס כלכי או קידום של סטטוס חברתי היה נופל הצידה, הינו מתמודדים הרבה יותר בטבעיות עם הרגשות שלנו כלפי בני אדם מאותו המין (כמו שזה היה מקובל בעולם העתיק למשל), הרבה מאוד מהניכור והיציוניות המטבעת בנו היה נעלם.