לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כי אפשר גם בלוג אחר


החיים היקום וכל השאר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2008

נדודים


ערן , 19:20 1/9/2008:
למה אתה נודד? ברלין, ברזיל, גיאורגיה?
זה נראה כמו קצת יותר מטיול ארוך, כמו אחרי הצבא.
זה נראה כאילו אין לך דאגות אמיתיות משלך, ובעצם כאילו אתה לא צריך לעבוד לפרנסתך, ולא צריך להתמודד עם השיגרה של רוב האנשים. זה נראה שהחיים הם רק הרפתקה אינטלקטואלית גדולה עבורך... לבריאות, אבל למה לעטוף את זה בדיבורים על אנרכיזם? מאבקים של אחרים מרתקים אותך, ואתה אוהב לסייע להם, ואם אפשר אז בצורה הרואית ורומנטית עד כמה שאפשר... לבריאות, אבל אל תציג את עצמך כשותף, אנרכיסט או לא, במאבקים שבעצם מהווים רק תחנת אוטובוס תיירותית עבורך. אם אתה כל כך נאמן למאבק כלשהו, למה אתה לא נאבק קודם כל לשנות בישראל ובשטחים הפלסטינים? אולי בגלל שלאורך שנים זה גם קשה וגם מאבד מהרומנטיקה. אז למה אתה מחוייב באמת חוץ מלעצמך, כפי שהקפיטליזם מעודד?
אולי תכתוב על זה בבלוג שלך

ובכן ערן, קשה לענות לשאלה אישית כל כך בצורה לא אישית, לכן סלח לי על הסיגנון האולי לא רעיוני כל כך. חשבתי כמה דקות לפני שכתבתי את זה, הגעתי למסכנה שבעיקרון אתה צודק. באופן כללי אני תייר, נודד, לא מחוייב למקום כל שהוא, מתוקף זה גם לא לאנשים מסוימים. זה החסרון הגדול ביותר שאני מרגיש אני חושב, יש המון אנשים שפגשתי שהייתי רוצה לשמור איתם על קשר וזה לא תמיד מתאפשר כשזזים ממקום למקום. הרבה לפני שיצאתי למסע שלי שאתה צודק מתארח יותר מטיול רגיל, הדברים שראיתי במשפחה שלי בבית שלי בשכונה בארץ עיצבו בי ראיית עולם מסויימת, היישום שלה משתנה מדי פעם אני מניח ותמיד פתוח לרעיונות חדשים, אבל באופן בסיסי היא שבעולם שבו אנחנו חיים מתנהל מאבק ארוך עיקש ואכזרי בין חברה אנושית שמנסה לחיות את הפוטנציאל הגלום בה, להיתפתח ולנשום חופש, להגשים את החלומות שלה ולפתח פתרונות חדשים לחיים משותפים וחופשיים, ומיעוט טפילי שחי על כוח על סבלם של מיליונים שדורש מלחמות ודיכוי לשם עצם קיומו ובעצם הוויותו מדכא את כל הזכויות הטבעיות האלה שהחברה האנושית מנסה להגשים. ואת ההבנה הזאת אני נושא איתי לכל מקום שאיליו אני מגיע וכל מקום מראה לי מחדש את אמיתותה. לכן לפחות בשבילי אין זאת עטיפה , האנרכיזם, אלה הדרך שבה אני רואה את הדברים, פשוט עד כדי כך... 

לא הישתתפי בהמון מאבקים אבל בכמה בכל זאת יצא לי לקחת חלק. אלא שלקחתי בהם חלק הייתי בהם לשותף, בטח לא כמו אותם אלו שהקדישו את חייהם למאבקים האלה, אהל שותף בכל זאת. למשל עכשיו כשאנחנו מנסים לארגן הידברות בין התנועות השונות בקוקז. ברור שאני לא נתון לאותם הסכנות ולא חווה את החיים כפי שהם במרחביו ההריריים של האזור, בכל זאת במה שאני יכול, אני מנסה לתרום ליוזמה, עם זה על ידי תרגום של דברים , ועם לפעמים פשוט ביצירה של הקשר. תנועות כאלה בארצות רבות בעולם השלישי זקוקות לאנשים שלא נתונים לאותו הדיכוי האכזרי כמוהם כדי לבצע דברים רבים, לפרסם ידיעות באינטרנט, להיתקשר לנסות להפעיל לחץ על השלטון דרך השגרירויות שלו, להביא את דבר קיומם אל האנשים שנאבקים מאבקים דומים במערב ובמקומות אחרים.

לצערי הרב אני לא מנותק מהצורך לעבוד כדי לפרנס את עצמי כדי לשלם על הטיסות וכולי, אני מבזבז את הכסף בצורה שונה אבל מהרבה אנשים שאני מכיר , לפעמים אני יכול לעבוד חודש רק בשביל שיהיה לי כסף לכרטיס טיסה הבא נגיד, זאת לא השגרה של מרבית האנשים, אני מבין את זה, אבל מה בזה לא בסדר ? השגרה היא משהוא מקודש ? אדם צריך לחוות את החיים יחד עם האנשים שאיתם הוא מנסה לשנות אותם זה נכון, אבל אין שום עיניין להיות חלק מהשגרה, השבירה שלה בשבילי היא ביטוי של חופש. אישי אני צריך להוסיף מין הסתם, חופש אישי. חופש שאותו אני מחפש תמיד, לא תמיד מוצא.

אתה צודק, לגבי ישראל ופלסטין בלי שום שאלות. הגבורה היא לא בהישתתפות בקרב אחד בודד, מהולל ככל שיהיי, זרי התהילה רק לעיטים רחוקות נחות על הכתפיים של מי שבאמת ראויי להם, זה אלה שנמצאים במאבק תמיד, גם כשלהבות הקרב דועכות, שומרים על האש עד לקרב הבא. ישראל קודם כל ואז פלסטין (פשוט כי גדלתי בחברה היהודית) יהיו מה שאני אקרא לו בית למשך זמן רב אני מניח, והמאבקים החברתיים שם יהיו תמיד אלה שבהם אני אבין יותר אולי. בביקור האחרון שלי בארץ שמתי גם לב, שזה לא אפשרי לצאת מהמטוס ולנחות בהפגנה או במאבק חברתי מסויים, הרגשתי כמה מידע או כמה חוויות משותפות חסרים לי. תמיד אבל הרגשתי סוג של מחנק בארץ, לא פוליטית כל כך, יותר אישית, יש פשוט כל כך כך הרבה דברים שאני רוצה לחוות ולראות. האים זה בה על חשבון נאמנות למאבק החברתי בארץ ? בוודאי. אני אבל מאמין שכשאני אחזור החוויות שחוויתי במאבקים השונים בעולם הדברים שהשתתפתי בהם ועזרתי להקמתם, כל מה שלמדתי יעזור לי להבין יותר טוב את המציאות המורקבת שלנו להסביר אותה אולי למי שירתה לשמוע ולעזור למי שיצטרך.

בגלל זה אני רועה את המאבקים השונים האלה בתור תחנות אוטובוס, רק שהאוטובוס הזה הוא אוטו הדבר בכל העולם. התחנות שונות בדברים רבים אבל הנסיעה היא אותה הנסיעה והנוסעים דברים רבים יותר דומים ביניהם מאשר שונים. ואני יודע מה הצד שלי של הבריקאדות בכל תחנה שבה אני יורד. הרי שום מאבק לטוב ולרע כבר לא יכול להיות רק מקומי, בסופו של דבר אנחנו או ננצח גלובאלית או נפסיד, ו הדרך תהיה סלולה דרך המון תחנות אוטובוס מקומיות.

השורות האחרונות היו הכי קשות אני חושב. למה אני מחייב את עצמי ? אני יודע באופן רחב כמובן למה. למעבק עולמי נגד עולם של אי צדק, למען עולם שאנחנו נבנה בשבילינו ולעצמינו. אבל למה פראקטית ? לאיזה חלק מהמאבק הגלובלי הזה , לאיזה מקום, לאלו אנשים ? אין לי תשובה עדיין.

אני תוהה אבל עם זה רע להתנסות בדברים ומקומות שונים לפני שאני אחליט לתת אותה ?

הקאפיטאליזם .... כן אתה צודק. הוא גם מדבר הרבה על חרות אישית, ואני באמת אוהב מאוד חופש אישי וביטיים שונים שלו. הקאפיטאליזם כמובן מציע חופש אישי רק למיעוט הפיצפון ששולט במקורות הכלכלה, באמתעי היצור ובמערכת הפיננסית, זה לא החופש שאני מחפש, גם זה בסופו של דבר סוג של עבדות. צדק לטעמי מי שאמר שאף אחד לא חופשי עד שלא כולנו חופשיים...

אני אשמח עם תענה.

איליה.
נכתב על ידי , 3/9/2008 03:15  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בן: 41

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

31,925
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים מעבר לים , התנדבות ומעורבות חברתית , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיליה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איליה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)