את העצים
אתם חושבים שעקרתם ?
את הבתים הרסתם ?
את העווזים הרגתם ?
את הילדים גירשתם ?
את הנשים השפלתם ?
את הזקנים דחפתם ?
ניראה לכם. אתם
את עצמיכם קברתם.
בחולות אל עראקיב בבעיטה עם עוצמה של
1300 שוטרים חגורים
למלחמה, צי כלי
רכב שלא ניראה באזור שנים ,
מסוקים בשמים ,
מזל"ט
באוויר, פרשים
בצדדים, חבלנים
וכלבנים מול ההגדרה של חסרי ישע ,
מול נוודים שמחפשים מקום לחיים,
שם כברתם את עצמיכם את מאט האשליה
שעוד ריחפה באוויר בקשר למה היא מדינת
היהודים.
כי כולה על
כל זרועותיה הגיעה סוף סוף למדבר,
היו שם אנשים מזרועות של המדינה
שהתושבים לא ראו שם קודם מעולם,
היו רופאים בשמונה אמבולנסים,
היו אנשים מרשות הטבע והגנים, היו מהמנהל האזרחי וממשר האוצר,
אגף המיסים, מדינת
ישראל באה לאל עקאריב אבל לא בשביל להפקיח
את השממה, לפתוח
קופת חולים או בית ספר לילדים לבנות תשתית
לביוב וחשמל, לא
הם באו כולם ולא נעדר מהם איש כדי לרוס
מול עיניהם הדומעות של ילדים בדואים את
בתיהם , כדי לעקור
משורשם את עצי הזית,
כדי להוציא כל הרכוש שהיה בבתים ולעקל
אותו כי ההרס שלא תבינו לא נכון בה מחשבון
המפונים. וכאן
עמדם כולכם והסתכלתם להם בעיניים ואמרתם
, אנחנו מדינת
ישראל אנחנו במלחמה אתכם וזה העומק של מה
שאנחנו מוכנים לעשות כדי להוכיח לכם את
זה, אנחנו נבזבז
מיליונים אם נצטרך כדי לעקור אתכם מפה
ולא ולו שקל על מנת לשפר את חייכם.
אתם אוייבים שלנו בלב מלא ובנפש.
ולא הייה שם ילד שלא הבין את המסר
שניבט בעוצמה של בטון הרוס בבהירות של
ברזטים חתוכים בצהורי היום.
והבדואים הפנימו את המסר והעבירו
אותו אחד לשני במבט שבו מספיק במדבר בשביל
להבין דברים, אויבים
חיים כמו אוייבים והבדואים יודעים להיות
אוייבים לא פחות טוב משהם יודעים להיות
ידידים
והרי הם לא
ילכו לשום מקום אחר חוץ מפה ופה גם הזעם
ירתח כדי להפוצץ וכשהוא יתפוצץ אני אוכל
להגיד הייתי שם והייתי עד ליום שבוא בחרה
הממשלה להפוך ידיד לאוייב,
כי כאשר יענו אותו ,
כן יפרה וכן ירבוץ,
כי מי שהבהיר שעם החוק אי אפשר לדבר,
הפך אותו לחסר ערך בה בשעה,
לעולם כבר לא יבקשו אישורים שלא לדבר
על שיתוף פעולה עם המשטרה.
והגבעות יחזרו לאחר כל הריסה לפרוח
בכוחה של נחישות גדלה והולכת וכוחה של
מחאה שמתגלגלת, ואתם
הורסי הבתים מעליבי היתומות והיורקים
בפניהם של אלמנות,
אתם כמו כל קודמיכם תקאו מהאדמה שבה
חשבתם לבנות נחלה על סבלם של כה רבים
ומי
שהיה שם נושא את הזוועה בליבו ובראשו וחובה
עליו להיות לה עד ולעמוד בשער העיר ולזעוק
את אשר ראה ואת מה ששמע ,
כי אם אין נביא בעירו היה
נביא ואם אין שם איש היה אתה איש,
כי כך נאמר פעם ליחזקל :
והיה וידעתה את הרעה אשר
בעה ולא יצאתה אל כיכר העיר ולא זעקתה כי
חטאה ירושלים עוולה ציון ובניה,
ולא התרעתה ולא חזרו בהם
ובאה האש ואכלה את בניה,
דמם בראשך וממך אבקש.
אך אם התרעתה ואמרתה והזהרתה
ולא חזרו בהם דמם בראשם וממנה אבקשה.
לא
שזה מנחם נורא אבל היה לי קשה למצוא קוונטום
של נחמה
לעיתים קורא, שבן אנוש מרגיש שהוא יושב בתוך סיר גדול עם מים רותחים שמוצב על מדורה. וכל מי שנימצא סביבו באופן טבעי רואה את האשם במצב הזה באדם שיושב בתוך הסיר, ואת האכזבה שלהם, הם מביעים בצורה ישירה על ידי השלכת חיצים לכיוונך. אה והם כולם בני המשפחה הקרובים ביותר שלך. בקיצור פגשתי את הדוד שלי. שבע שעות של ביקורת חדה אישית ונוקבת אחרי , אני מוכרח להשיג מסקנות מספר. איך אפשר לראות במכונית , דאצ'ה וגן וסדינים לבנים את מהות החיים ? וטלפונים מתקדמים , יש לא אייפון אבל זה לא משנה זה הרי לא המהות של הקיום. אחת השאלות שארו יותר משעה של דיון הייתה מ הייתה עושה עם 20 אלף שקל בחודש, התעקשתי שהייתי אחרי כל השאר קונה מחשב לשכנים האתיופיים שלי. הם סרבו אפילו לשמוע ל האפשות. למי אכפצ מהשכנים שלו ? למה ? בשביל מה ? תקנ השכלה טובה יותר מכונית קורס נהיגה. זה הייה וויקוח ארוך שאלתי מה הם חושבים שאיך החברה בנוייה , התווכחנו על עדרים של היפופוטאמים שדורסים את החלשים של העדר למוות ועל משפחות של אריות שהורגים את הולדות החלשים, על נמלים ועל דבורות, על בני אדם עשירים ועניים על פוטין ועל החיזבאללה. בסיום כל השיחה הם כמובן שהו והבטיחו שהם ייתנו לי את כל מה שאני אחפץ בו אם אני אעלה על דרך היישר שזה ללמוד מקצוע . נגיד מתפעל קו ייצור במפעל, מנהל עסקים או משפטים. אני שוב אמרתי שלא מעניין אותי עשרת אלפים דולר בשנה (שיקרתי מענין אותי מאוד , אבל לא בכל מחיר) ושני אשלח להם גלויה אחרי שנתלה את הדגל האדום על הבית הלבן.
מוטי , אם רק הייתה כמו כל הבוגדים. בן לאמא לבנה מפולניה ואבה צחור מרוסיה, בן להורים טובים, ממשפחה מכובדת, היינו כל כך מבינים, איש לא הייה שונא אותך כי האשכנטוצים האלה הם כאלה כבר למדנו אנחנו יודעים. אבל מוטי, אתה הייה איתך קשה בגלל זה אנחנו שונאים אותך כל כך , כי אתה לא כמו כולם. בטח אתה שמח שאתה סוף סוף לא כולם. האמת אף פעם לא הייתה , פשוט היושר והפשטות לא בולטים בנוף חברתי שמקדש את הדאווין ואת האלימות כדרך להתקדם קדימה. אבל אכשיו בכל מקרה אין ילד אחד בבאר שבע שלא מכיר את השם שלך. כי אתה אחר נוף האנשים שמבלים מדי פעם באגפים הסגורים של בתי הכלא באשמת ריגול. ילד של מעברה שגדל בשכונה ד' בבר שבע. מרוקאי ממשפחה של מוכרי תשמישי קדושה , מבריק חכם שתמיד כולם ידעו של שלו מלא ברצון לשפר את המצב של שכניו , שותפיו. ראיתי את הסיפור שלך עכשיו ובאמת אני חייב להגיד לך, שקלתי לשנות את השם שלי לוענונו, וכל השינאה והרפש הם יהיו בשבילי כמו כתר שך קוצים, כי לפעמים כמו שאתה יודע אין לבוש יפה ממנו. ישנם עידנים שלמים שבהם אנשים הנושאים את הרצון לתיקון העולם צריכים ללכת עם הכתר הזה, לסבול את כל היריקות בדרך לגולגתא ולהינטש גם על ידי אבותיהם כדי שמהמסמרים על הצלב שלהם תעלה בשורה חדשה לעולם. אתה יודע אני חושב שלא שפתו אותך על העובדות היבשות של מה שעשיתה, הפילמים והפרסום , כי כשהכתבה ירדה לדפוס בלונדון, לא הייה ילד בן יותר משלוש ברובות קהיר שלא ידע שלישראל יש נשק גרעיני. שפטו אותך מעסיקך, שפטה אותך החברה שפשוט נתקפה התקף חרדה מהתקדים, אחד מאלה שהיינו בטוחים שם שלנו, לא פלצפן צפון תל אביבי, אחד מאלה שזרקנו לחיות במדבר ובערים שלא מתפתחות לעולם, כדי שילמד, ללקק בתחושת תודה את היד שמאכילה אותו בפירורים מסל האבטלה , שישמור עליה בנאמנות קנאית , שירף את נפשו כדי להגן עליה, הוא , אחד כזה, יורק לקערה ששמנו כדי שילקק ממנה.
ואיזה עונש ! 18 שנה בבידוד, בכלא. 18 שנה ! תקופת חייו של דור. וכמה כסף הוציאו עליך, מבצע שלם של המוסד ! סוכנות פתייניות, צוותים רפואים, חומרי הרדמה, וכמובן המשפט, הכלא, איש לא השקיע את הכסף הזה באף אחד אחר בשכונה. תשאלו את השכנים , אלוש מהפנתרים, רדיו כל הדרום, תשאלו את כל החבי, לא , כשאתם שם לכו תנקו את הכור כעובדי ניקיון. אבל תרימו ראש, תאמרו מילה , אין גבול למה שנוציא כדי להשתיק אתכם. ידו הארוכה של צה"ל תשיג אתכם מעבר לים , כי אין לכם לאן לברוח , אתם שלנו. נצרבתם בדי אן טי כשירדם מהספינה. אתם שלנו לנצח נצחים, כן , זה לא שאין לנו כסף, אנחנו פשוט שומרים אותו באמת למקרים כאלה שנצתרך אותו כדי לקנות, לשחד, ואם אי אפשר אז להשתיק את הזה שבכם שיקים קול.
וענונו אני מניח שלא עשיתה את מה שעשיתה משינאה. אפילו אז עשית ת זה כי הייה איכפת לך. אבל לא ראינו אותך ולא את הכוונות שלך, מהדפים של העיתון הביט עלינו הסיוט, העבד השחור שמרד באדוניו. ולכן גם כשהוצאתה מהכלא לא יצאתה באמת אתה רק חוזר וחוזר, כי כל מה שאתה עושה אסור. אסור לך לעזוב את הארץ, לדבר אם אזרחים מחו"ל, לתת ראיונות עיתונאיים. כלום. ואתה מה אפשר לצפות ממך, זה שבכלל שרתה את ה18 שנים האלה למרות כל מה שעשו לך זה מהוא מדהים. על החברה שהפך את השם שלך לשם נרדף לבוגד אתה לא מביט יותר בחיבה, ומי יוכל להאשים אותך. אתה אפילו לא מדבר יותר ברית למות שביניינו עדיף לך כי הנגלית שלך נוראה. אני בכלל לא מבין למה לא רוצים שתתראיין בין כך אף אחד לא יבין מה תה אומר באנגלית, אבל זה לא משנה את חתיכת בן אדם אמיץ, מצאתי את המספר של הפלאפון שלך ושקלתי להתקשר ולהגיד לך משהוא לפני שאתה נכנס לכלא מחר לשלושה חודשים בשעה 10 בבוקר. רק להגיד לך שאני גאה בך. אולי אני אעשה את זה אם אני אעזור קצת אומץ :) אתה רואה לי אין אפילו אומץ למשהוא כה קטן לפעמים.
רציתי רק להדביק את השיר שכתבתה ב 1987
אני המרגל שלך / מרדכי ואנונו
אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג, אמרו לו תעשה כך וכך. אל תסתכל ימינה שמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת. תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין בדברים שהם למעלה ממך. אל תחשוב במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה. חשבו הגדולים, החכמים, המבינים בעתידנות. אין חשש. אין פחד. הכל עובד, דופק. הפקיד הקטן שלנו הוא עובד חרוץ. הוא טכנאי פשוט. הוא הקטן. כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא יראו. ראש לנו ולא לקטנים. ענֲה להם, חשב לעצמו, בינו לבינו האזרח הקטן. האיש עם הראש אבל לא קטן. מי כאן הבוס, מי יודע לאן הרכבת נוסעת? איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש. מדוע אני רואה את כל המכונה מדוע אני רואה את התהום האם יש נהג לרכבת הזאת? הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים ראש. התרחק מעט וראה איזו מפלצת. לא מאמין חזר שיפשף עיניו ואכן - היא בסדר. אני בסדר גמור. אני אכן רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת אני חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא את המשכו. הבורג הזה הוא חלק מפצצה. הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי ואיך אחרים ממשיכים להבריג. מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע המלך אכן עירום. אני רואה אותו. מדוע אני. זה לא בשבילי. גדול עלי. קום קרא. קום והודעת לעם הזה. אתה יכול. אני הבורג, המכונאי, הטכנאי. אתה כן. אתה הסוכן החשאי של העם הזה. אתה העיניים של המדינה. סוכן מרגל גלה מה ראית. גלה לנו מה מבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו. אם אין אתה לנו תהום לנו. שואה לנו. אתה ורק אתה יושב על ההגה ורואה את התהום. אין לי ברירה. אני קטן, אזרח, עמך אבל אני אמלא את חובתי. אני שמעתי את קולו של מצפוני. ואין לאן לברוח. העולם הוא קטן. קטן לעומת האח הגדול. הנני בשליחותכם. הנני ממלא תפקידי. קחו את זה ממני. בוא ושפטו. הקלו מעלי את המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו את מלאכתי. עצרו את הרכבת. תרדו מהרכבת. התחנה הבאה שואה גרעינית. הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר כזה.
היו ימים יותר סוערים ביוון, היו רגעים שבהם עצם קיומו של המשטר עמד בסכנה כה גדולה עד שהמעמד השליט חיפש מפלט בכוחו הברוטלי של הצבא לעיתים אפילו, עקב מחסור זמני, לא בצבא שלו, אבל לעיתים נדירות המהפכנים ביוון הגיעו למצב שבו הסערה הגדולה הייתה בכך שההמונים כבשו את הרחובות , המפעלים עמדו סגורים וחברה שלמה בצורה פעילה התנגדה למכירת התקוות והחלומות של דור שלום כמשכון לבנקים של ההון הבינלאומי. מהפכנים יוצאים לרחובותיה של יוון הרבה פעמים, אלו הם רחובות יפים, שנעים לצאת אליהם, אבל לעיתים רחוקות הם מוצאים את עצמם במיעוט מול נחשול הגאות של הפועלים והעובדים, ההמונים המדוכאים שדורשים את הכבוד האנושי שלהם מאלה שמוכרים את איכות החיים שלהם כדי לכסות על חובות שלא הם צברו. וכשה זה קורה, שרשראות המשטרה ושאר כוחות הדיכוי הן לא מה שמשנה, הן נהפכים לשבויים של המצב, הסמכות שלהם עבודה כמו הסמכות של ממשל שעליו הם מגינים, פקודותיהם חסרות משמעות כמו ההחלטות של בניין הפרלמנט שבו יושבים שולחיהם, כי הכוח עובר לאנשים שבאמת גורמים לכל הדברים לקרות או לא לקראות, לאלה שיוצרים את המציאות, שהתעוררו והבינו את הכוח שיש בידיהם ועכשיו לא רוצים דבר חוץ מהאפשרות להמשיך ולקבוע את גורלם בעצמם. אלו הם הרגעים שבהם פצצות התבערה יכולות להביא רק נזק, זה לא שעטם היפה של בקבוקי התבערה, להפך, בימים כאלה הם הדרך היחידה החוצה של מערך הדיכוי והסבל הדרך היחידה שלו למצוא את עצמו שוב בשליטה. במקרה ולא נזרקות פצצות למשטרה אין בררה אלה לשחק את התפקיד המוכתב לה ולנסות למנוע מהעובדים לקחת את השלטון לידיהם, להשניא את עצמם על ההמונים בזמן שהם עושים את זה. לעט לעט גל אחרי גל כוחם נועד להישחק והם חיבים להכניס אמצעים אלימים יותר כדי להשטלת על המצב, וברגע הזה התגובה של ההמונים כבר לא תוכל לעצור באמצאים שלווים והם ירגישו ולו לשם הבטחת בטחונם את הצורך לפרק את המשטרה מנשקה , בלי חבורת שכירי החרב שלה הממשל לא יוכל להפשיך לתפקד ואם ימשיך זה כבר לא יעניין איש כי לא תהיה לה שום דרך לאכוף את החלטותיה.
וכל זה יכול לקרוא אם אנשים לא ישליכו פצצות תבערה לבנקים. להגנתם יאמר, הבנק היה סגור, והם היו בטוחים שאין בו איש ושמה שהם שורפים זה משרדים ריקים. ההנהלה של הבנק איימה בפיטרים על כל עובד שלא יגיע לעבודה ביום השביתה, ואנשים אל אף שדאגו לשלומם נאלצו לבוא גם אם כפי שהתברר מגופות ההרוגים, הם היו בהריוון. הייתה מדיניות של אפס סבלנות כלפי אי הופעה בעבודה ואפס דאגה לשלומם של המועסקים, הבניין אפילו לא קיבל אישור ממכבי האש להפעלה שלו ולא הייתה שום תוכנית יציאה למקרה של שריפה, שגם לעולם לא תורגלה, ורבים מהעובדים מרגישים שהנהלה ומנהל הבק אשמים במה שקרה בגלל שיצרו מצב שבו הכריחו אנשים להגיע לליבו של מצב דליק במיוחד. אבל זה לא מצדיק, את העדר האחריות הבסיסית ביותר שמוטלת על כתפיו של כל מי שהשינוי החברתי חשוב לו בצמתי הכרעות כאלה. עדיף פחות בנק בוער אחד מאשר הסיכון של אזבו מוות של כפי שהתברר שתי נשים אחת מהן בהריון וגבר אחד, אלה אפילו של פציעה אפילו של תמונות של אנשים תמימים נאלתים לרדת מסולמות מכבי האש, כי זה נשק בידיו של משטר גוועה שמשועה לחוט של הצלה שאלה שהליכו את הפצצה היו אחראים עליו.
ספק אבל אם התנועה ההמונית תיעצר בגלל האירוע שבו נהרגו שלושת העובים בבנק, כי מדובר פה לא במאבק על אידיאלים או על רעיונות מרוחקים אלה על מה יקרה לחברה היוונית בעשור הקרוב ואנשים בשיא הרצינות לא מוכנים לשעבד את עצמם לתשלום של חובות שלא הם צברו, האיגודים יגנו את מה שקרה בבנק שבצביעות חסרת בושה שובת דווקא היום, מרבית האירגונים האנרכיסטיים כבר גינו את האירוע, ומבין הבתים ששוטרים פורצים אליהם עם רימוני גז ובנשקים שלופים במהלך הלילה הקומונות האנרכיסטיות הביעו שעט נפש מחוסר האחריות של אלה שהרגו שבמעשיהם אשמים במותם של בני אדם תמימים ובנסיון התנקשות במאבק החברתי המאיים ביותר על שלטון ההון שהיה אי פעם.
אם יש משהוא שאנחנו יכולים ללמוד מזה בישראל אז זה לא להיות חזקים על חלשים ולא למצוא מטרות נוחות למתקפה , למרות שאנחנו כמובן רחוקים מהחברי ביוון בעוצה וביכולות שלנו ולכן גם הדיון על האחריות אני מניח לא התקיים כל כך, אבל נגיד לא להקיף כל מי שהולך להתפלל בשיח ג'אראח בצעקות לא כי יקרה להם משהוא אלא כי זה ניראה רע ואין בזה לעולם שום תועלת. או לא לצעוק רוצחת לכל ילדה שנחנסת למקדונלדס כי זה לא מסוג הדברים שעוזרים....
במסגרת הפרוייקט קליפים למען שייח ג'ראח, הנה עוד קליפ, על בתי המעצר וסולידאריות שוב פעם , באמת ברוסית כי מה אפשר לעשות אין בעברית שירים על בתי סוהר, עוד לא התפתח הז'אנר בארץ , זאת אומרת אצל הישראלים, אז הנה בבקשה , מוקדש באהבה לכל 90 העצורים שעברו בבתי הכלא של הכיבוש מאז שהתחלנו את המאבק על הבתים הגנובים בשייח ג'ראח