מוטי , אם רק הייתה כמו כל הבוגדים. בן לאמא לבנה מפולניה ואבה צחור מרוסיה, בן להורים טובים, ממשפחה מכובדת, היינו כל כך מבינים, איש לא הייה שונא אותך כי האשכנטוצים האלה הם כאלה כבר למדנו אנחנו יודעים. אבל מוטי, אתה הייה איתך קשה בגלל זה אנחנו שונאים אותך כל כך , כי אתה לא כמו כולם. בטח אתה שמח שאתה סוף סוף לא כולם. האמת אף פעם לא הייתה , פשוט היושר והפשטות לא בולטים בנוף חברתי שמקדש את הדאווין ואת האלימות כדרך להתקדם קדימה. אבל אכשיו בכל מקרה אין ילד אחד בבאר שבע שלא מכיר את השם שלך. כי אתה אחר נוף האנשים שמבלים מדי פעם באגפים הסגורים של בתי הכלא באשמת ריגול. ילד של מעברה שגדל בשכונה ד' בבר שבע. מרוקאי ממשפחה של מוכרי תשמישי קדושה , מבריק חכם שתמיד כולם ידעו של שלו מלא ברצון לשפר את המצב של שכניו , שותפיו. ראיתי את הסיפור שלך עכשיו ובאמת אני חייב להגיד לך, שקלתי לשנות את השם שלי לוענונו, וכל השינאה והרפש הם יהיו בשבילי כמו כתר שך קוצים, כי לפעמים כמו שאתה יודע אין לבוש יפה ממנו. ישנם עידנים שלמים שבהם אנשים הנושאים את הרצון לתיקון העולם צריכים ללכת עם הכתר הזה, לסבול את כל היריקות בדרך לגולגתא ולהינטש גם על ידי אבותיהם כדי שמהמסמרים על הצלב שלהם תעלה בשורה חדשה לעולם. אתה יודע אני חושב שלא שפתו אותך על העובדות היבשות של מה שעשיתה, הפילמים והפרסום , כי כשהכתבה ירדה לדפוס בלונדון, לא הייה ילד בן יותר משלוש ברובות קהיר שלא ידע שלישראל יש נשק גרעיני. שפטו אותך מעסיקך, שפטה אותך החברה שפשוט נתקפה התקף חרדה מהתקדים, אחד מאלה שהיינו בטוחים שם שלנו, לא פלצפן צפון תל אביבי, אחד מאלה שזרקנו לחיות במדבר ובערים שלא מתפתחות לעולם, כדי שילמד, ללקק בתחושת תודה את היד שמאכילה אותו בפירורים מסל האבטלה , שישמור עליה בנאמנות קנאית , שירף את נפשו כדי להגן עליה, הוא , אחד כזה, יורק לקערה ששמנו כדי שילקק ממנה.
ואיזה עונש ! 18 שנה בבידוד, בכלא. 18 שנה ! תקופת חייו של דור. וכמה כסף הוציאו עליך, מבצע שלם של המוסד ! סוכנות פתייניות, צוותים רפואים, חומרי הרדמה, וכמובן המשפט, הכלא, איש לא השקיע את הכסף הזה באף אחד אחר בשכונה. תשאלו את השכנים , אלוש מהפנתרים, רדיו כל הדרום, תשאלו את כל החבי, לא , כשאתם שם לכו תנקו את הכור כעובדי ניקיון. אבל תרימו ראש, תאמרו מילה , אין גבול למה שנוציא כדי להשתיק אתכם. ידו הארוכה של צה"ל תשיג אתכם מעבר לים , כי אין לכם לאן לברוח , אתם שלנו. נצרבתם בדי אן טי כשירדם מהספינה. אתם שלנו לנצח נצחים, כן , זה לא שאין לנו כסף, אנחנו פשוט שומרים אותו באמת למקרים כאלה שנצתרך אותו כדי לקנות, לשחד, ואם אי אפשר אז להשתיק את הזה שבכם שיקים קול.
וענונו אני מניח שלא עשיתה את מה שעשיתה משינאה. אפילו אז עשית ת זה כי הייה איכפת לך. אבל לא ראינו אותך ולא את הכוונות שלך, מהדפים של העיתון הביט עלינו הסיוט, העבד השחור שמרד באדוניו. ולכן גם כשהוצאתה מהכלא לא יצאתה באמת אתה רק חוזר וחוזר, כי כל מה שאתה עושה אסור. אסור לך לעזוב את הארץ, לדבר אם אזרחים מחו"ל, לתת ראיונות עיתונאיים. כלום. ואתה מה אפשר לצפות ממך, זה שבכלל שרתה את ה18 שנים האלה למרות כל מה שעשו לך זה מהוא מדהים. על החברה שהפך את השם שלך לשם נרדף לבוגד אתה לא מביט יותר בחיבה, ומי יוכל להאשים אותך. אתה אפילו לא מדבר יותר ברית למות שביניינו עדיף לך כי הנגלית שלך נוראה. אני בכלל לא מבין למה לא רוצים שתתראיין בין כך אף אחד לא יבין מה תה אומר באנגלית, אבל זה לא משנה את חתיכת בן אדם אמיץ, מצאתי את המספר של הפלאפון שלך ושקלתי להתקשר ולהגיד לך משהוא לפני שאתה נכנס לכלא מחר לשלושה חודשים בשעה 10 בבוקר. רק להגיד לך שאני גאה בך. אולי אני אעשה את זה אם אני אעזור קצת אומץ :) אתה רואה לי אין אפילו אומץ למשהוא כה קטן לפעמים.
רציתי רק להדביק את השיר שכתבתה ב 1987
אני המרגל שלך / מרדכי ואנונו
אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג, אמרו לו תעשה כך וכך. אל תסתכל ימינה שמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת. תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין בדברים שהם למעלה ממך. אל תחשוב במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה. חשבו הגדולים, החכמים, המבינים בעתידנות. אין חשש. אין פחד. הכל עובד, דופק. הפקיד הקטן שלנו הוא עובד חרוץ. הוא טכנאי פשוט. הוא הקטן. כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא יראו. ראש לנו ולא לקטנים. ענֲה להם, חשב לעצמו, בינו לבינו האזרח הקטן. האיש עם הראש אבל לא קטן. מי כאן הבוס, מי יודע לאן הרכבת נוסעת? איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש. מדוע אני רואה את כל המכונה מדוע אני רואה את התהום האם יש נהג לרכבת הזאת? הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים ראש. התרחק מעט וראה איזו מפלצת. לא מאמין חזר שיפשף עיניו ואכן - היא בסדר. אני בסדר גמור. אני אכן רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת אני חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא את המשכו. הבורג הזה הוא חלק מפצצה. הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי ואיך אחרים ממשיכים להבריג. מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע המלך אכן עירום. אני רואה אותו. מדוע אני. זה לא בשבילי. גדול עלי. קום קרא. קום והודעת לעם הזה. אתה יכול. אני הבורג, המכונאי, הטכנאי. אתה כן. אתה הסוכן החשאי של העם הזה. אתה העיניים של המדינה. סוכן מרגל גלה מה ראית. גלה לנו מה מבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו. אם אין אתה לנו תהום לנו. שואה לנו. אתה ורק אתה יושב על ההגה ורואה את התהום. אין לי ברירה. אני קטן, אזרח, עמך אבל אני אמלא את חובתי. אני שמעתי את קולו של מצפוני. ואין לאן לברוח. העולם הוא קטן. קטן לעומת האח הגדול. הנני בשליחותכם. הנני ממלא תפקידי. קחו את זה ממני. בוא ושפטו. הקלו מעלי את המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו את מלאכתי. עצרו את הרכבת. תרדו מהרכבת. התחנה הבאה שואה גרעינית. הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר כזה.
לפני כמה שבועות כשהמטוס הפולני התרסק לו בסמולנסק והופתעתי לגלות שלפולין יש צבא ניסיתי לבדוק איך פולין הייתה יכולה לנקום את מות צמרת ממשלה והגעתי למסקנה שכל תסריט התקפה הייה מביא להריסתה הבלתי נמנעת של פולין בידי הצבא הרוסי, לכן שיערתי שהדרך היחידה שעלולה להביא לתוצאה רצוייה איכשהוא תהיה לחפש את צבא פולין במדים גרמניים ולפתוח במתקפת פתע אמפיבית על סנט פטרסבורג מכיוון הים , מה שעלול להביא לתגובה רוסית מיידית נגד גרמניה וככה הפולנים עלולים להרוג שני ציפורים בבת אחת. הפוסט הוא אבל לא על זה אלה על מה שהחיזבאללה צריך לעשות כדי לכבוש את מדינת היהודים. ובכן הדקו חגורות והיכונו : דרכו של נסראללה למצעד הניצחון בירושלים עוברת כך :
הנחות יסוד : לחיזבאללה יש מעל 20 אלף טילים שרובם יכולים לחסות את כל השטח של מדינת ישראל, יש להם מודיעין מבצעי טוב בקשר למיקום של בסיסי חיל האוויר שדות תעופה ומיקומם של בסיסים צבאיים, יש להם את המרגילם בשטח שיכולים לתצפת ולדווח פגיעות ויש להם שלושה ארבעה טילים עם ראשי נפץ ביולוגיים וכימיים ( ממאגר הנשק הסורי)
שלב א
באמצע השידור החוזר של "ארץ נהדרת" מופיע שקופית על מהדורה מיוחדת של חברת החדשות, אחרי האות הקצר, השדרן מודיע למי שנשאר בבית ביום שישי שבאחד מישובי הצפון התרחש פיגוע רב נפגעים, דיווחים רישאנים מצביעים על 15 הרוגים והמספר עלול לעלות עשרות פצועים , ישראל מטילה את האשמה על היזבאללה , ושרים זועמים מודיעים על תקיפה קרבה בתגובה, חיל האוויר מבצע "תגובה מוגבלת אך מדוייקת" שלוש עשרה דקות לאחר מכן (כי שלוש עשרה זה מספר עם מזל מפוקפק) החיזבאללה שולח חמשת אלפים טילים על מדינת ישראל מאילת ועד קריית שמונה. הם מכוונים בראש ובראשונה יעדים אסטרטגיים - תחנות הכוח של חברת החשמל בחיפה תל אביב ואשקלון, הנמלים , נמל התעופה בן גוריון, הכבישים הראשיים והכריות למחקר גרעיני בדימונה ובנחל שורק.
שלב ב
ישראל נכנסת לסיוט הגדול ביותר שלה אי פעם , שום מערכת לא תוכל לעצור מספר כה רב של טילים מלהשמיד את היעדים שהם בחרו לעצמם, מספר הניפגעים יגיע לאלפים ובבונקר מתחת לקרייה המופצצת יוכרז גיוס חרום של מילואים ויציאה למלחמה כוללת . מערך הגיוס ייתקל בקשיים החל מהרגע הראשון בעקבות קריסה של רשתות הקשר ומערכת החשמל וכמובן הכבישים במיוחד עם ייהרסו כמה מהגשרים והמחלפים החשובים. זה יאט אבל לא ימנע את הגיוס הגדול, בינתיים יחידות הסדיר של צה"ל כבר יעברו את הגבול לתוך לבנון.
שלב ג
החיזבאללה ישגר כל הזמן מטחים קטנים יותר של טילים כדי לשמור על הפאניקה המוחלטת בציבור הישראלי, ויכוון את המטח הגדול הבא אל בסיס חיל האוויר. כדי למנוע מהמטוסים להמריא . אין ספק כי הפצצה צפופה של שדות התעופה הצבאיים יוציאו אותם מכלל שימוש  דבר שהחיזבאללה יאשר באמצעות רשת המודיעים שלו בישראל, ויחל לתקוף את בסיסי הכינוס והפיקוד של צה"ל.
שלב ד
הכוחות הרגליים של חיזבאללה לא ילחמו כלל בכוחות הישראליים שמתקדמים לעומק לבנון, אלא יעבירו את הקרב יישר לשטח ישראל ויינסו לכבוש עיר קטנה כלשהיא כמו מטולה או קריית שמונה. בו זמנית הם יקראו לפלסטינאים לצאת מהכפרים ומהערים למערכה הסופית על הארץ. לצה"חש הרבה תוכניות מגירה ללחימה בלבנון אבל די מעט ללחימה בגליל מופתע הוא ינסה לבלום את המתקפה פשוט בעמצעות שליחת כוחות השיריון והחיר לעיירות המותקפות. פה נכנס למשחק נשק יום הדין. ממעמקי הבסיסים והמחילות בביקעה שלושה טילים בליסטיים מתוצרת איראנית מוצעים נפרסים ומשוגרים לעבר חיפה תל אביב באר שבע ומערב ירושלים. בתוכם הם נושאים גז עצבים ואנטראקס.
שלב ה
ישראל נחנקת תחת ענן הגז והנשק האנטרקס, עשרותאלפי הרוגים, מאות אלפיחם זקוקים לטיפול רפואי, כל מה שפעם עבד קורס, פאניקה מוחלטת ברחובות, הידיעות על המתקפה מגיעול לצבא הלוחם ואלפים נושים את היחידות שלם כדי לברר מה עלה בגורל בני משפחתם. אבל הצבא ככולו ממשיך להילחם ומשליט משטר צבאי בריכוזי אוכלוסייה פלסטנאיים בגליל, ומצליח לדחוק את הכוחות הרגליים של החיזבאללה מהכמה מקומות שהם הצליחו לכבוש בגל ההתקפה הראשוני על ישראל.
שלב ו
סוריה נכנסת ללחימה ומשגרת את צי הטילים של על מטרות תשתיות של המינה העבית, הם משמידים שום את רשת החשמל פוגעים ברשתות המים הגז והדלק, והכוחות הסדירים שלה זורמים אל הגולן. העורף הסורי מוגן על ידי סיוע אווירי איראני לא צריך לחשוש מהתגובה הישראלית ובין כך חיל האוויר מתקשה לפעול בלי בסיסים. מטוסים ישראללים נוחטים על נושאות מטוסים של ארה"ב כדי לתדלק אבל זה מוריד את זמן התגובה שלם, האיראנים שולחים סיוע מתמיד של נשק ואספקה לסוריה ולחיזבאללה.
שלב ז
באופן אפקטיבי ישראל מובסת. הצבא הסדיר ממשיך להילחם אבל ללא המטריה האווירית הוא לא מסגל יותר לנהל מתקפה והוא נסוג כדי להגן על הישובים היהודיים, ההכוחות הסוריים והלבנוניים זורמים אל הגליל ומשטלים על רובו הם חוברים לפלסטינאים באזור ג'נין ומתחילים לחדור ללב השטחים הכבושיםשבהם צהל נמצא תחת מתקפה כוללת בתוך העירם הפלסטיניות שאותם הוא כבש עם תחילת הלחימה. גדודים ראשונים של החמאס פותחים חזית שלישית ופורצים את המצו על עזה בלחימה עיקשת הם כובשים חלקים מאשקלון ושדרות ופותחים את הציר המחבר בין הגדה לרצועה. ישראל הרמית שולחת מסר דחוף לכל הצדדים שהיא תגיב בנשק גרעיני. הצי השישי נכנס לפעולה וחיילי המארינס נפרסים בערים הגדולות, הממשל האמריקאי מודיה לכל הצדדים שליהם להפסיק את הלחימה או לצפות להשמה מוחלטת, כל הצדדדים מפסיקים את הלחימה ובאופן אפקטיבי האמריקאים לוקחים את המנדט על הארץ ומחלקים אותה מחדש. הם כופים הסכם חלוקה ומנסים לייצב את החיים בפלסטין ישראל והאוטונומיה הגלילית החדשה. התבוסה הישאלית מביא למנוסה גדולה מהארץ של חלק גדול מהאוכלוסייה כל מי שבבעלותו דרכונים אירופאיים, אמריקאיים או רוסיים כהתחלה. המפה החדשה לאחר שערפל הקרב מתבהר היא כבר אחרת לחלוטין. הגדה והרצוע מחוברים בינייהם והחלק המזרחי של ירושלים חוגג את הניצחון ההיסטורי בתפארת ופאר שהעיר לא ידעה מעולם נסראללה עורך את מצעד הניצחון שלו על הר הבית תחת עייהם הפקוחות של חיילי המארינס, והחיילים הסוריים נסוגים אל הגולן שנשאר אצלהם הגליל ממופה מחדש ורץף ארבי צמאי נוצר מלבנון ועד עזה, ישראל הופכת למדינת סעד הנתמכת ע"י ארצות הברית. ובמדינה המתאוששת נוצרים מתחים חברתיים גדולים האליטה האשכנזית מאבדת מאוד מכוחה ורובה מהגר מפה וישראל הנישארים מנסים למצוא דרך להישתלב במזרח התיכון.
בגלל היכולות המתפתחות של ישראל עדיף לכולם לעשות א זה במלחמת הקיץ הקרבה ובאה על כולנו ככה ביולי אוגוסט השנה, מוגש כחומר למחשבה למחזיקי איגרות החוב של מדינת ישראל :)
ובכל זאת העולם הזה הוא מקום בעל עיניין. כחו לדוגמא את המזרח התיכון. בסך
הכל גרים פה בחוסר שלווה מוחלט מזה כ 5000 שנים כמות אנשים לא ענקית
במיוחד, כרגע למשל , מדובר בפחות או יותר 150 מיליון ילודי אישה. אוכלוסיה
של נומר רוסיה אחת חצי מארה"ב עשירית מסין או מהודו , על פני שטח שעונה על
הגדרות הרבה יותר קטנות ביחס למדינות שהוזכרו, אבל הדרמות שהם יוצרים פה
הספיקו כבר לספק את רבי המכר הגדולים ביותר של כל הזמנים וממשיכים ללכוד
את תצומת לבם הבלעדית של מיליארדים ברחבי תבל. ניראה במיוחד שהאירופאים
וצאצאיהם , שבאו לאזור פעמים רבות בצורות שונות מאז שצבאותיו של אלכסנדר
חצו את הבוספור, כל כך כושפו בכסמי האזור שאצם חוסר ההיגיון שבו גורם להם
לחזור אליו כל פעם. דוגמא ניפלאה לכל זה אפשר למצוא מאירועי היום יום
האחרונים בסוריה. לאחרונה היו לסוריה שאיפות איפריאליות בסוף האלף השני
לפני הספירה, לאשורים שגרו שם אז היו קלפים טובים לשחק בהם, צבא גדול
וחזק, יבולים טובים על גדות הפרת והחידקל, צומת מסחרית וכל זה, אבל לצערם
הרב השאיפות האלה הושמו לעיל על ידי מי שהיה (גילוי נאות סוג של סבא רבה
שלי) שודד דרכים, נער צאן, חייל שכיר של הפלשתים אבל לבסוף מלך ישראל,
שבדיוק אגב אוחדה לכדי כוח צבאי כלכלי פוליטי משמעותי, בשם דוד. היה היה
זה עלבון שהסורים לא ימהרו לשכוח, אבל כפי שקרה לא פעם במזרח התיכון,
לצערם הרב הם עמדו בדיוק באמצע הדרך של אימפריות חזקות הרבה יותר שלא
השאירו לאשורים שריד ופליט אחד חוץ מעדה קטנה שהוגלתה למה שהבריטים אח"כ
יכנו עיראק ,שבה הם נלחמים בעצם הימים האלה כנגד הערבים
והכורדים על השליטה בעיר הנפט הגדולה קרקוק. בסוריה התיישבו עמים אחרים,
ערבים תורכים, יהודים יוונים ארמנים ולבנונים חלקם הגדול חוץ מהיהודים
כמובן קיבל עליו תחילה את הנצרות ואז את האיסלם ובמידה הולכת וגדלה האצולה
של סוריה נכנסה לכת חדשה שצמחה במאה ה12 שנקראה עלוויתים. החברי האלה רקדו
עד לשנכנסו לטראנסים, שתו ייין כדי להביס את הגוף ולשחרר את הנפש ואכלו
חזיר פעם בחודש כדי לסתום את הפה לשתן שנמצא בגוף, בקיצור בילו טוב. טבעי
היה שהם יהיהו אלה שכאשר תגיע שעתה של סוריה לקבל על עצמה עצמאות יקחו את
משיכות השלטאון לידיהם כפי שעשו מימים ימימה. הפרעות קצרות כגון מלך שצץ
מאיפשהו, איחוד קצר ימים עם מצריים וכמה תקלות אחרות הפריעו למשימה אבל
לבסוף הם קיבלו את מה שהם חשבו שהיה ויהיה שלהם בצדק לעולמי עד. עולמי עד
במזרח התיכון קצרים במיוחד אגב כפי שהוכיכה ההיסטוריה שוב ושוב. בכל מקרה
מאז שהם לקחו בכוח את השלטון זה לא שהם בדיוק שאפו לדומינתיות אזורית ,
אלה בעיקר ניסו לשחות עם הזרם ולהישאר מעליו . בצדק הם זיהו את האיום
הגדול ביותר עליהם עם המעצמה השכנה מדרום , ישראל, שהנשק וכההון שהוזרם
אליה היו יכולים בקלות להפוך את הסורים כולם לסוג של עבדים מחוסר ברירה .
הם יצאו למלחמה אחרי מלחמה נגד המדינה הצעירה ועל עף שהם היו מלאים ברגעי
גבורה וניצחונות רגעיים הם סבלו בעיקר מפלה אסטרטגית אחת אחרי השניה. לע
נתעקב על פרטים קטנים כמו כניסה ללבנון יציאה מלבנון פיצוץ מסתורי כזה או
אחר, ונגיע ישר לנקודה, מה גורם להם לאחר מפלה צורבת אחת , שניה, שלישית,
רבעית, לחזור ולנסות לרחרח רוחות מלחמה ? פה בדיוק מתחיל המסע לעולם ההזוי
של מדיניות הכוח במזרח התיכון. בדומה לבן אדם, הממשל הסורי הוא בעל איברי
חישה מרובים וחש בו זמנית מספר דברים. האחד הוא שאיראן רק הולכת ומתחזקת,
והנסיגה הצפוייה של הכוחות האמריקאיים מעיראק רק תקרב אותה לסוריה ממזרח,
בעוד שהתורכים שזה עתה סיימו לנגב את היריקה על הפרצוף שלהם מצד האיחוד
האירופאי, פונים מחדש למרחב הטבעי של האימריה העותמנית ומושיטית יד של
שיתוף פעולה לסוריה, מה שאומר אגב שהם כבר לא זקוקים למדינה אחרת באזור
שאליה הם היו נחמדים כל עוד הם רצו את יקרת האיחוד האירופאי, דהיינו
ישראל, הממשל הסורי חושב לעצמו אז שני חזית ידודיתית , אם, זה משהוא שאיזה
מדינה כלשהיא למטה , ישראל נגיד לא יכולה להרשות לעצמה, מה ייקרה, עם נגיד
תהיה מחר התחחממות פתאומית בגבול הרעוע של ישראל עם לבנון, נגיד פעילים
פלסטנאיים יירו רקטות על חיפה בתגובה למבצע בעזה, הישראלים יגיבו,
החיזבאללה יגיבו, מתחי טילים הדדיים, מטוסי קרב קרבות בעומק לבנון כל
הסיפור ייפתח מחדש, רק שאז הסורים יפתחו בהתקפה לא מתואמת ספוראדית
ביחידות קטנות ברמת הגולן, עם סיוע אווירי של נומר איראן שיגן על העורף
הסורי מתקיפות חיל האוויר הישראלי ? אז הם אומרים לעצמם בדיוק יהיה הזמן
לא בדיוק לנצח את ישראל, אלוהים אללה וישו מסכימים שזה בינתיים בלתי אפשרי
על שדה הקרב, אלה רק לאלץ אותה לקבל הפסקת אש עם קווים חדשים. נגיד כשהצבא
הסורי עומד על החרמון ? מישהוא בעולם ידרוש מהסורים לסגת מהחרמון ? זאת
שאלה שהם עדיין לא יודעים את התשובה עליה אבל הם חושבים שעיקרון זה יהיה
בלתי אפשרי. ולמה חשוב להם החרמון ? אין להם אתרי סקי משהלם ? העיניין הוא
שהשלטון של אסד עומד על קורות רעוות על גבי רפסודה לא יציבה במים סוערים.
כי העם הסורי מאוד מאוד מאוכזב מתנאי החיים שלו ומהעובדה שבאמת מאז כינונם
העצמאי השלטון שלהם הביא להם על מגש של דם מפלה אחר מפלה, ניצחון ולו
מינימאלי של אסד יהיה הניצחון הראשון של סוריה בשדה קרב כלשהוא
ועל זה
הוא עלול לזכות בזמן חסד כלשהוא על כס המלוכה, סליחה הנשיאות בדמשק.
לקטע המלא...
אתמול, לרגל חג הפסחה, הודיעה הממשלה הרוסית על סיומו המוצלח של "המבצע נגד הטרור" בצ'צ'ניה. "מבצע" שנמשך עם הפסקות מזה 13 שנים , שהודיעו על הפסקתו המוצלח כבר עשרות פעמים. יהיה אשר יהיה הטרור שנגדו כוון המבצע, הטרור שהוא השליט גדול יותר מכל מה שהצ'צ'נים יכלו לעשות אי פעם.
זה היה לפני כמה זמן, בגרמניה כשנסעתי באוטובוס לדנמרק שפגשתי בפעם הראשונה גולה צ'צ'ני, איש חבול שכל חלק בגופו כוסה בצלקות ובכויות מעינויים ומהלחימה, שאשתו גורת אותו ומתחזקת את גופו הדקור לאורכה ולרחובה של היבשת שמעדיפה לא לדעת את סיפורה, כשהיא מנסה להשיג לו מפלט. הוא סיפר לי על לוחמי ההרים, על עם גאה ששואף לחופש, כששני צ'צ'נים נפגשים הוא סיפר הם מברכים אחד את השני ב "היה חופשי" וזה אומר בערך הכל.
הוא סיפר לי על השמחה שהביאה העצמאות, ועל היום שבו נכנסו הטנקים הרוסיים, כדי לקחת אותה מהם, ועל התלאות שעברו עליו מאותו היום במארבים בהרים, בשבי הרוסי, בבתי הכלא שבהם מענים אנשים, הוא סיפר לי על משפחתו שכמעט כולה נהרגה, על הבנות שנאנסו והתאבדו. הוא סיפר לי איך ברח מרוסיה לבסוף ואיך הוא מקווה לקבל פליטות בנרווגיה אולי.
אביה של אמי היה עדיין בחיים כשהמלחמה הצ'צ'נית הראשונה החלה, כשהממשלה הרוסית שלחה שתי דוויזיות משורינות ואת הצנחנים שלה להרוס רפובלקה שלמה. בהוראת הפעולה נכתב, כי עצמאותה של צ'צ'ניה היא גזר דין מוות לרוסיה, כמעט אפשר היה לקרוא בין השורות את "הכה ביהודים הצל את רוסיה" החדש, "הכה בצ'צ'נים והצל את רוסיה" על מגוון בעיותיה. לזכותו של המטה העליון של הפדרציה יאמר שעדיין היו בו אנשים שערכי המאבק על החופש וכבוד האדם היו לא זרים להם, ושלושת הגנרלים שעליהם הותלה המשימה להכניעה את צ'צ'ניה עצרו את הטנקים שלהם אל מול האשה הראשונה שישבה על הכביש הגישה לגרוזני, והגישו את מכתבי ההתפתרות שלהם לנשיא, כשהודיעו שהם לא התגייסו לצבא האדום בשביל לכרוך מאחורי הטנקים שלהם גופות של נשים וילדים.
הממשלה מצאה אבל דור חדש של מפקדים שיסכימו לכל זוועה שהם יצטוו לעשות ווד ימציאו כמה משלהם. בסוף השנה הראשונה של הלחימה כבר נימנו מעל מאה וחמישים אלף אזרחים הרוגים, צ'צ'ניה שכל אוכלוסייתה מלאה שתי מיליון שתתה דם מכל הורידים לא הייתה משפחה שלא היה בה אובדן, אבל נהר הגופות הזה עצר את ההתקדמות הרוסית. לקראת המתקפה המכרעת על בירת צ'צ'ניה, נשלח חיל הוויר הרוסי להפציץ את גרוזני, בשיטת הפצצות שנלמדה מספרי הלימוד של האמריקאים בוויטנאים, שנקראת הפצצות שטיח אחרי האופן שבו היא אמורה לכסות כמו שטיח את כל פני העיר עברו המפציצים הרוסיים שכונה אחר שכונה.
ביום הניצחון של אותה השנה צעדו הצנחנים מול הקרמלין והמפציצים הישר מצ'צ'ניה טסו במטס הכבוד מעל, הנשיא העניק למצטיינים אותות גבורה הייה זה אז שסבא שלי הספיק אוד לשלוח למשרד ההגנה את המדליות גבורה שהוא קיבל במלחמת העולם השניה, הו כתב במכתב שהוא לא רוצה לענוד לגופו את אותם המדליות שנענדו על חזיהם של מפציצי ערים רוסיות, רוצחי אלמנות ויתומים. היה זה יום ניצחון עצוב. הפגנות בפעם הראשונה נערכו בשני צדדי המצעד, אנשים זרקו בוץ על הצנחנים וביצים סרוחות, "אונס רצח וביזה הם לא גבורה" צעקו להם מהרחובות. וותיקי הקרבות רבים ממלחמת העולם השניה החזירו את אותות הגבורה בדמעות ואמרו שמעולם לא האמינו שהצבא הרוסי יששלח להילחם נגד עמו, ומעולם לא האמינו שבאם הוא ישלח הוא יענה לקריאה.
במלחמה הראשונה הובס הצבא הרוסי לא כל כך באופן צבאי כמו בחוסר האמון הכללי שהוא זכה לו בציבור הרחב, בקווקז הזועות שצ'צ'ניה עוררו גל מחאה אדיר שבשיאו וועדות התנגדות וסולידאריות בכל רחבי הקוקז שיבשו את התנועה של התחמושת והאספקה לצבא הרוסי בצ'צ'ניה, אבל זה היה ניצחון זמני, כמו הניצחונות של הזולו על הבריטים, של האפאצ'י על צבא ארה"ב, היו אלה רק פציעות למכונת האיפיריאלית שליקקה כמה זמן את פצעיה והתכוננה לנקמה הגדולה. והיא באה. מאז שנת אלפיים מנהלים הכוחות הפדראליים מסע של רצח עם האיום ביותר באירופה על אדמת צ'צ'ניה, ארבע מאות אלף נהרגו, מהם ארבעים אלף ילדים, אוכלוסיתה של הרפובליקה הופחתה בחצי משתי מיליון לתשע מאות אלף, אלפים עונו נאסרו הוגלו הושפלו אבל לא נכנעו. בהרי הקוקז הם הפכו לאגדות, הלוחמים הצ'צ'ניים שעדיין נוקמים את השמדת עמם. מול כל הסיכויים מול לווינים , מטוסים טילים טנקים ומשוריינים, הם עדיין מרימים את תקוות החופש, עדיין הם אומרים אחד לשני כשנפגשים, "היה חופשי אחי" . הבחור שפגשתי קוראים לו אירביד, הוא אמר לי זככה זה היה תמיד בהיסטוריה הצ'צ'נית דור שלם נכחד בהיתקוממות נגד הקרמלין, דור אחר גדל ויוצא לקרב, נכחד גדל ויוצא שוב.
כשסיפרתי לו שאני מירושלים הוא חיבק אותי ואמר "סאלם עליכום אחי" לא הבנתי למה בהתחלה ואז שמעתי את אחד השירים של הלוחמים הצ'צ'ניים. הוא ניקרא הדרך לירושלים.
מאדימה השמש השוקעת וחם הוויר העומד של המדבר לב הלוחמים לוהט הנביא מספר להם את העתיד הוא סיפר להם על הדגלים על רשעותם האכזרית של כוחות השחור ואיך בקרבות העזים בכל זאת נכריע את ירושלים בכל זאת נכריע את ירושלים
12 אלף מודג'הדים 12 אלף נפשות של אמיצים מסומנים בחותם השמים וברצון ברזל של מבצרו של אלוהים אז יש עוד עם אמר אז הנביא שמור הוא בחסדי אללה גורל קשה לו כבר נכתב אך מאז ו מעולם הוא לא ניתנן להכנע הוא לא ניתן להכנעה
והוא יקום להית לדגל האיסלם מבצר הקדש האמונה כפי שאמר הנביא בחדיס העם הצ'צ'ני לוחם לעד תחת הדגל השחור של הג'יהד נגד האויב נלחמנו כבר מאות שנים ולא רוצים אנחנו גורל אחר ותעמוד לנצח שבועתינו ותעמוד לנצח השבועה
מתי כבר יתקיימו כל האותות אנחנו מתפללים כבר שתבוא העת והצ'צ'נים עם רצון האל ישלחו את חילותיהם אל המזרח יקומח האחים בכל העולם אללה נצחי הוא ויחיד צ'צ'נים, אמונתינו חזקה מתמיד ואנו ניכנס בשערי העיר ואנו ניכנס בשערי ירושלים
שישרף הכל באש הקרב שתלהט כל האדמה כבר אין לנו ספקות המוות לא הפחיד אותנו לעולם ויכנסו המודג'חדים אל המקומות הקדושים ויעמדו בראש לוחמי צ'צ'ניה וניכנס לעיר כל הקדושים וניכנס לעיר כל הקדושים
חשבתי על זה, אפילו בצ'צ'ניה הרחוקה המדוכאת והמדממת אם יש תקווה אז היא ירושלים, ירושלים היא המטרה, מוסקבה היא אולי תחנת דרך, אבל ההבטחה החזון, הדבר שמצית את האש בעיניים היא ירושלים. זכית עיר הנצח שתציתי את דימיונם של אנשים בהרי הקוקז ובערבות אמרקה כאחת.
לא ניחונתי בנבואה או באש לוהטת בעיניים אבל עם הייתי נביא, והייתי יכול לצאת לרחובה של עיר במוסקבה, הייתי אומר לעריץ שיושב מאחורי חומותיהם של הצארים, על ארמת העושק שצבר כהרג ורצח וגם ירש. הקבר שלך יחצב מאבני הקוקז, יקח כמה זמן שיקח אבל כוחך ישבר כפי שנשברו כל אלה שניסו להכניע את העמים שואפי החופש, העם הרוסי יהיה זה שיגרום אותך באבנים כשהעוני והדיכוי יגדשו את הסיאה, ועמי הקוקז יהיו שמחים יותר מתמיד לספק מלאי בלתי נדלה של אבנים. ועל קברך יכרתו ברית מחופש כל עמי הפדרציה כולה. ונקמתם של ילדי צ'צ'ניה יהיו הרחובות הפורחים של גרוזני החופשית שבה תדובר בגאון שפתם.
ביום רבעי אני אעבור לפלנטה אחרת. זה יהיה מרחק נסיעה קצר מאוד, אולי 40 דקות, לא יותר, עד שאני אנחת, אבל אני אקבל אפשרות לספוג את האווירה כבר מהדקות הראשונות של המסע. בעולם הזה יהיו הבנים לבושים בחולצות לבנות ומכנס שחור לרוב, עם כמה שיתעקשו על ג'ינס גם בחג, אצל הבוגרים יותר יתשתלשלו הרובים מהרצוע התלויה על הכתף או במלוכסן לרוחב הגב. הבנות יהיו לבושות בשמלות בשלל צבעים , לרוב בהירים, הם יתהלכו ביחד או מחולקים למשפחות ברחובות של ישוב מגודר שכמעט כל בתיו לבנים חוץ מהקראוונים החדשים, ופסגות הבתים עשויים מרעפים אדומים כמו באירופה הרחוקה. אנשים במדים מחאקי עם רובים ומשקפות יעמדו במגדלים מסביב לישוב, ורכבים ירוקים של צבא וביטחון יסובבו בכבישים "צירים" במחוזות אלו. בעולם הזה ישלטו חוקים בלתי כתובים שידועים לכל תושביו, בני אדם בו יתחלקו בעיקר לשניים "יהודיים" ו "לא יהודים" מבין השניים יהיו כמה וכמה סוגים האכזרי שבהם והקרוב ביותר גאוגראפית יהיו הערבים, שם גנאי , ואימה גם יחד, אויבהם המושבעים של היהודים, יש אבל לא יהודים טובים מאוד, אלה החברי הנוצרים הפרוטסטנטים מאמריקה שבאים מדי פעם לעזור ליהודים במלחמת הקודש הנצחית שלהם נגד הערבים, ותורמים פה לאמצעי ביטחון משופרים שם לקניית קרקע, בתקווה לזרז את מלחמת גוג ומגוג המובטחת שבה ימותו מרבית הילידים והשאר ישתחוו לישוע כשירד עם ירושלים החדשה באש. בעולם הזה יש גם יהודים טובים, זה הרוב המוחלט, ויהודים רעים בני הערב רב, שלא מבינים את מה שקורא, המתיוונים המודרניים, שסוגדים לאלים החדשים של הוליווד במקום לאלוהי אבותיהם. תושבי היישוב כולם אנשי מעלה, אנשי ערכים, שבאמת רוצים לעשות בעיקר טוב, רק להבנתם הוא כולל מעט רע, כדי להיות באמת טובים צריך לדעת גם להיתאכזר, כלפי האכזרים, כדי לא להוציא את זה בסופו של דבר חלילה על הרחמנים. האנשים בעולם הזה מלאים תחושת יעוד, ושליחות, הם ההולכים לפני המחנה, והם מקימים את האידיליה , קהילות של אנשי מעלה, שבונים חברה טובה ואחרית ערכית ומתחשבת.
העולם הזה יהיה שונה כל כך מהעולם שלי, עולם של כפריים שחיים תחת משטר אימה שכל חייהם על כל הביטיהם נשלטים על ידי מכונה לא אנושית שחזקה מהם בהרבה, מכונה אותה הם למדו לכנות כיבוש, עולם שבו בני אנוש נחלקים לשווים פחות או שווים יותר לפי שפה , עולם של אימה אין סופית, שבו אתה לא יכול לבטוח בשום מקום ובשום דבר שיציל אותך מההשפלה , מהחומות המוקמות אל פתח ביתך,מכך שלא תיקלע לחילופי אש שלא תעלה על הכוונת של הצלף הלא נכון, עולם שבו אתה נאלץ להיתחנן למקום עבודה מאותם האנשים שמכריחים אותך לעבור את הגהינום הזה יום יום, עולם שבו יש אנשים אכזריים שחומדים את אדמתך ורואים את עתיד ילדיהם על חורבות הכפר שלך, עולם של ביזה, ושוד לאור היום שניקראים ממשל, עולם שלא מבין אותך את תרבותך את מסורתך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: