|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ברוך שובך בוגד, אחוז היטב במוט האוהל, כי אותי סופה נודדת סחפה
את העצים
אתם חושבים שעקרתם ?
את הבתים הרסתם ?
את העווזים הרגתם ?
את הילדים גירשתם ?
את הנשים השפלתם ?
את הזקנים דחפתם ?
ניראה לכם. אתם
את עצמיכם קברתם.
בחולות אל עראקיב בבעיטה עם עוצמה של
1300 שוטרים חגורים
למלחמה, צי כלי
רכב שלא ניראה באזור שנים ,
מסוקים בשמים ,
מזל"ט
באוויר, פרשים
בצדדים, חבלנים
וכלבנים מול ההגדרה של חסרי ישע ,
מול נוודים שמחפשים מקום לחיים,
שם כברתם את עצמיכם את מאט האשליה
שעוד ריחפה באוויר בקשר למה היא מדינת
היהודים.
כי כולה על
כל זרועותיה הגיעה סוף סוף למדבר,
היו שם אנשים מזרועות של המדינה
שהתושבים לא ראו שם קודם מעולם,
היו רופאים בשמונה אמבולנסים,
היו אנשים מרשות הטבע והגנים, היו מהמנהל האזרחי וממשר האוצר,
אגף המיסים, מדינת
ישראל באה לאל עקאריב אבל לא בשביל להפקיח
את השממה, לפתוח
קופת חולים או בית ספר לילדים לבנות תשתית
לביוב וחשמל, לא
הם באו כולם ולא נעדר מהם איש כדי לרוס
מול עיניהם הדומעות של ילדים בדואים את
בתיהם , כדי לעקור
משורשם את עצי הזית,
כדי להוציא כל הרכוש שהיה בבתים ולעקל
אותו כי ההרס שלא תבינו לא נכון בה מחשבון
המפונים. וכאן
עמדם כולכם והסתכלתם להם בעיניים ואמרתם
, אנחנו מדינת
ישראל אנחנו במלחמה אתכם וזה העומק של מה
שאנחנו מוכנים לעשות כדי להוכיח לכם את
זה, אנחנו נבזבז
מיליונים אם נצטרך כדי לעקור אתכם מפה
ולא ולו שקל על מנת לשפר את חייכם.
אתם אוייבים שלנו בלב מלא ובנפש.
ולא הייה שם ילד שלא הבין את המסר
שניבט בעוצמה של בטון הרוס בבהירות של
ברזטים חתוכים בצהורי היום.
והבדואים הפנימו את המסר והעבירו
אותו אחד לשני במבט שבו מספיק במדבר בשביל
להבין דברים, אויבים
חיים כמו אוייבים והבדואים יודעים להיות
אוייבים לא פחות טוב משהם יודעים להיות
ידידים
והרי הם לא
ילכו לשום מקום אחר חוץ מפה ופה גם הזעם
ירתח כדי להפוצץ וכשהוא יתפוצץ אני אוכל
להגיד הייתי שם והייתי עד ליום שבוא בחרה
הממשלה להפוך ידיד לאוייב,
כי כאשר יענו אותו ,
כן יפרה וכן ירבוץ,
כי מי שהבהיר שעם החוק אי אפשר לדבר,
הפך אותו לחסר ערך בה בשעה,
לעולם כבר לא יבקשו אישורים שלא לדבר
על שיתוף פעולה עם המשטרה.
והגבעות יחזרו לאחר כל הריסה לפרוח
בכוחה של נחישות גדלה והולכת וכוחה של
מחאה שמתגלגלת, ואתם
הורסי הבתים מעליבי היתומות והיורקים
בפניהם של אלמנות,
אתם כמו כל קודמיכם תקאו מהאדמה שבה
חשבתם לבנות נחלה על סבלם של כה רבים
ומי
שהיה שם נושא את הזוועה בליבו ובראשו וחובה
עליו להיות לה עד ולעמוד בשער העיר ולזעוק
את אשר ראה ואת מה ששמע ,
כי אם אין נביא בעירו היה
נביא ואם אין שם איש היה אתה איש,
כי כך נאמר פעם ליחזקל :
והיה וידעתה את הרעה אשר
בעה ולא יצאתה אל כיכר העיר ולא זעקתה כי
חטאה ירושלים עוולה ציון ובניה,
ולא התרעתה ולא חזרו בהם
ובאה האש ואכלה את בניה,
דמם בראשך וממך אבקש.
אך אם התרעתה ואמרתה והזהרתה
ולא חזרו בהם דמם בראשם וממנה אבקשה.
לא
שזה מנחם נורא אבל היה לי קשה למצוא קוונטום
של נחמה
|
נכתב על ידי
,
28/7/2010 02:05
בקטגוריות איסלאם, איכות הסביבה, אנרכיזם, אקטיביזם, הכיבוש, זכויות בעלי חיים, חופש, חוק ומשפט, ירושלים, מסעות, פסימי, שחרור קיטור, פלסטין
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
סוף הסיכסוך לפני כמה שבועות כשהמטוס הפולני התרסק לו בסמולנסק והופתעתי לגלות שלפולין יש צבא ניסיתי לבדוק איך פולין הייתה יכולה לנקום את מות צמרת ממשלה והגעתי למסקנה שכל תסריט התקפה הייה מביא להריסתה הבלתי נמנעת של פולין בידי הצבא הרוסי, לכן שיערתי שהדרך היחידה שעלולה להביא לתוצאה רצוייה איכשהוא תהיה לחפש את צבא פולין במדים גרמניים ולפתוח במתקפת פתע אמפיבית על סנט פטרסבורג מכיוון הים , מה שעלול להביא לתגובה רוסית מיידית נגד גרמניה וככה הפולנים עלולים להרוג שני ציפורים בבת אחת. הפוסט הוא אבל לא על זה אלה על מה שהחיזבאללה צריך לעשות כדי לכבוש את מדינת היהודים. ובכן הדקו חגורות והיכונו : דרכו של נסראללה למצעד הניצחון בירושלים עוברת כך :
הנחות יסוד : לחיזבאללה יש מעל 20 אלף טילים שרובם יכולים לחסות את כל השטח של מדינת ישראל, יש להם מודיעין מבצעי טוב בקשר למיקום של בסיסי חיל האוויר שדות תעופה ומיקומם של בסיסים צבאיים, יש להם את המרגילם בשטח שיכולים לתצפת ולדווח פגיעות ויש להם שלושה ארבעה טילים עם ראשי נפץ ביולוגיים וכימיים ( ממאגר הנשק הסורי)
שלב א
באמצע השידור החוזר של "ארץ נהדרת" מופיע שקופית על מהדורה מיוחדת של חברת החדשות, אחרי האות הקצר, השדרן מודיע למי שנשאר בבית ביום שישי שבאחד מישובי הצפון התרחש פיגוע רב נפגעים, דיווחים רישאנים מצביעים על 15 הרוגים והמספר עלול לעלות עשרות פצועים , ישראל מטילה את האשמה על היזבאללה , ושרים זועמים מודיעים על תקיפה קרבה בתגובה, חיל האוויר מבצע "תגובה מוגבלת אך מדוייקת" שלוש עשרה דקות לאחר מכן (כי שלוש עשרה זה מספר עם מזל מפוקפק) החיזבאללה שולח חמשת אלפים טילים על מדינת ישראל מאילת ועד קריית שמונה. הם מכוונים בראש ובראשונה יעדים אסטרטגיים - תחנות הכוח של חברת החשמל בחיפה תל אביב ואשקלון, הנמלים , נמל התעופה בן גוריון, הכבישים הראשיים והכריות למחקר גרעיני בדימונה ובנחל שורק.
שלב ב
ישראל נכנסת לסיוט הגדול ביותר שלה אי פעם , שום מערכת לא תוכל לעצור מספר כה רב של טילים מלהשמיד את היעדים שהם בחרו לעצמם, מספר הניפגעים יגיע לאלפים ובבונקר מתחת לקרייה המופצצת יוכרז גיוס חרום של מילואים ויציאה למלחמה כוללת . מערך הגיוס ייתקל בקשיים החל מהרגע הראשון בעקבות קריסה של רשתות הקשר ומערכת החשמל וכמובן הכבישים במיוחד עם ייהרסו כמה מהגשרים והמחלפים החשובים. זה יאט אבל לא ימנע את הגיוס הגדול, בינתיים יחידות הסדיר של צה"ל כבר יעברו את הגבול לתוך לבנון.
שלב ג
החיזבאללה ישגר כל הזמן מטחים קטנים יותר של טילים כדי לשמור על הפאניקה המוחלטת בציבור הישראלי, ויכוון את המטח הגדול הבא אל בסיס חיל האוויר. כדי למנוע מהמטוסים להמריא . אין ספק כי הפצצה צפופה של שדות התעופה הצבאיים יוציאו אותם מכלל שימוש  דבר שהחיזבאללה יאשר באמצעות רשת המודיעים שלו בישראל, ויחל לתקוף את בסיסי הכינוס והפיקוד של צה"ל.
שלב ד
הכוחות הרגליים של חיזבאללה לא ילחמו כלל בכוחות הישראליים שמתקדמים לעומק לבנון, אלא יעבירו את הקרב יישר לשטח ישראל ויינסו לכבוש עיר קטנה כלשהיא כמו מטולה או קריית שמונה. בו זמנית הם יקראו לפלסטינאים לצאת מהכפרים ומהערים למערכה הסופית על הארץ. לצה"חש הרבה תוכניות מגירה ללחימה בלבנון אבל די מעט ללחימה בגליל מופתע הוא ינסה לבלום את המתקפה פשוט בעמצעות שליחת כוחות השיריון והחיר לעיירות המותקפות. פה נכנס למשחק נשק יום הדין. ממעמקי הבסיסים והמחילות בביקעה שלושה טילים בליסטיים מתוצרת איראנית מוצעים נפרסים ומשוגרים לעבר חיפה תל אביב באר שבע ומערב ירושלים. בתוכם הם נושאים גז עצבים ואנטראקס.
שלב ה
ישראל נחנקת תחת ענן הגז והנשק האנטרקס, עשרותאלפי הרוגים, מאות אלפיחם זקוקים לטיפול רפואי, כל מה שפעם עבד קורס, פאניקה מוחלטת ברחובות, הידיעות על המתקפה מגיעול לצבא הלוחם ואלפים נושים את היחידות שלם כדי לברר מה עלה בגורל בני משפחתם. אבל הצבא ככולו ממשיך להילחם ומשליט משטר צבאי בריכוזי אוכלוסייה פלסטנאיים בגליל, ומצליח לדחוק את הכוחות הרגליים של החיזבאללה מהכמה מקומות שהם הצליחו לכבוש בגל ההתקפה הראשוני על ישראל.
שלב ו
סוריה נכנסת ללחימה ומשגרת את צי הטילים של על מטרות תשתיות של המינה העבית, הם משמידים שום את רשת החשמל פוגעים ברשתות המים הגז והדלק, והכוחות הסדירים שלה זורמים אל הגולן. העורף הסורי מוגן על ידי סיוע אווירי איראני לא צריך לחשוש מהתגובה הישראלית ובין כך חיל האוויר מתקשה לפעול בלי בסיסים. מטוסים ישראללים נוחטים על נושאות מטוסים של ארה"ב כדי לתדלק אבל זה מוריד את זמן התגובה שלם, האיראנים שולחים סיוע מתמיד של נשק ואספקה לסוריה ולחיזבאללה.
שלב ז
באופן אפקטיבי ישראל מובסת. הצבא הסדיר ממשיך להילחם אבל ללא המטריה האווירית הוא לא מסגל יותר לנהל מתקפה והוא נסוג כדי להגן על הישובים היהודיים, ההכוחות הסוריים והלבנוניים זורמים אל הגליל ומשטלים על רובו הם חוברים לפלסטינאים באזור ג'נין ומתחילים לחדור ללב השטחים הכבושיםשבהם צהל נמצא תחת מתקפה כוללת בתוך העירם הפלסטיניות שאותם הוא כבש עם תחילת הלחימה. גדודים ראשונים של החמאס פותחים חזית שלישית ופורצים את המצו על עזה בלחימה עיקשת הם כובשים חלקים מאשקלון ושדרות ופותחים את הציר המחבר בין הגדה לרצועה. ישראל הרמית שולחת מסר דחוף לכל הצדדים שהיא תגיב בנשק גרעיני. הצי השישי נכנס לפעולה וחיילי המארינס נפרסים בערים הגדולות, הממשל האמריקאי מודיה לכל הצדדים שליהם להפסיק את הלחימה או לצפות להשמה מוחלטת, כל הצדדדים מפסיקים את הלחימה ובאופן אפקטיבי האמריקאים לוקחים את המנדט על הארץ ומחלקים אותה מחדש. הם כופים הסכם חלוקה ומנסים לייצב את החיים בפלסטין ישראל והאוטונומיה הגלילית החדשה. התבוסה הישאלית מביא למנוסה גדולה מהארץ של חלק גדול מהאוכלוסייה כל מי שבבעלותו דרכונים אירופאיים, אמריקאיים או רוסיים כהתחלה. המפה החדשה לאחר שערפל הקרב מתבהר היא כבר אחרת לחלוטין. הגדה והרצוע מחוברים בינייהם והחלק המזרחי של ירושלים חוגג את הניצחון ההיסטורי בתפארת ופאר שהעיר לא ידעה מעולם נסראללה עורך את מצעד הניצחון שלו על הר הבית תחת עייהם הפקוחות של חיילי המארינס, והחיילים הסוריים נסוגים אל הגולן שנשאר אצלהם הגליל ממופה מחדש ורץף ארבי צמאי נוצר מלבנון ועד עזה, ישראל הופכת למדינת סעד הנתמכת ע"י ארצות הברית. ובמדינה המתאוששת נוצרים מתחים חברתיים גדולים האליטה האשכנזית מאבדת מאוד מכוחה ורובה מהגר מפה וישראל הנישארים מנסים למצוא דרך להישתלב במזרח התיכון.
בגלל היכולות המתפתחות של ישראל עדיף לכולם לעשות א זה במלחמת הקיץ הקרבה ובאה על כולנו ככה ביולי אוגוסט השנה, מוגש כחומר למחשבה למחזיקי איגרות החוב של מדינת ישראל :)
|
נכתב על ידי
,
19/5/2010 18:48
בקטגוריות איסלאם, איראן, ביטחון, הכיבוש, ירושלים, מגדל בבל, נשק גרעיני, פלסטין, קונספיראציה, צבא, פסימי, אופטימי, אקטואליה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
יום העצמאות הפלשתיני הראשון דגלים עפו כזרם של דגים שנופלים מין השמים כשהשיירות של הצעירים לבושי המדים עפו במהירות עצומה על הכבישים הפתוחים של הערים הגדולות , יללות שמחה נשמעו מהחלונות, ועל הגגות עמדו האמהות והנערות עם שקים של סוכריות ופרחים מוכנים לזרוק אותם על השאבאב שעוברים למטה, הרחובות וכל האנשים שמילאו אותם הפכו להיות גוש אחיד, של שמחה. עפים אל עבר הכבישים המהירים של השומרון ששופצו עד ליום העצמאות הריעו נערי השכונות והמחנות לתושבים שנאספו לברך אוטם, מי בנגמ"ש בטנק או במסחרית פשוטה לזכר ימי המהפכה, איש איש כברכת אללה ששלח איליו יצאו הבחורים בכל הסימטאות בדרכם אל מצעד העצמאות הראשון בירושלים.
הכניסות המזרחיות של ירושלים קושטו בפרחים ודגלים התנוססו על כל חצי מטר פנוי , מקהלות של ילדי בתי ספר לבושים בלשבוש חג עמדו על מסלול המצעד, ומשמר הכבוד הגדול הוצב כבר המוזאון הנכבה שבניינו הושלם זה עתה על הצלע המזרחית של מה שהיה הר חומה, המפונים לפי חוק היישוב מחדש שהייה לחוק הראשון של פלסטין והסעים הראשון בחוקה שלה, נשלחו למקומות היישוב מחדש בעיירות פיתוח שהוקמו בנגב המזרחי. המוזאון , פלא אדריכלי שעוצב על ידי טובי המומחים בעולם הייה תיעוד ממצא של תקופת האסון בחיי העם הפלישתינאי, הכיבושים הרבים שהוא עבר, התורכי הבריטי, הירדני והמצרי והכשה מכולם הישראלי. המוזאון שנבנה עם מיטב המילה האחרונה בטכניקת מולטימדיה והעברת חוייה, לא יכול היה להשאיר אף אחד אדיש, ודמעות מילאו את עיני המבקרים כשהם חצו את הגשר שהפריד בינו לבין פארק התקומה, שילוב של גן , רחבת טקסים, ומוזאון שהנציח את המאבק של העם הפלשתיני ואת ניצחונו, הבקרים עברו בגלריית המאבק ונעצרו ליד אש התמיד לחללי האיתיפאדות וההתקוממויות, הונצחו הקרבות בירדן לבנון ופלסטין עצמה ובשרה, גן חסידי אומות העולם הרכיב עצים לשמותיהם של ישראלים שעזרו למאבק הפלסטינאי לעצמאות, ובמרכזו ניצב פסגת הגן שממנו התחיך המצעד הראשון לעצמאות האומה הצעירה ביותר בעולם, פסל הניצחון הייה הנצחה בשיש של הרגע שבו ברגע אחד הוסרו הכבלים ששיתקו את הארץ במשך עשרות השנים. הארץ הנאבקת והמשתחררת הונצחה בשיש וברזל טוב כל כך עד שהיא הפכה לאתר תיירות מרכזי בירושלים החדשה.
לפני החגיגות נערכו טיקסי הזיכרון לנופלים. הנשי הפלסטינאי הראשון אבו זייד, חלק כבוד לכל מי שנפל כתוצאה מהכיבוש ונשבע לעולם לא עוד, מדינת פלסטין תיהיה הנקמה עבור כל הפשעים שנעשו , הוא אמר, עלינו מותלת המשימה שנגשים את כל התקוות שנגדעו ברחובות עזה ורמאללה, את חלומותיהם של כל הילדים שנפלו, המהפכה זוכרת את שורשיה ולעולם לא תשקח מאיפה היא באה, הוא אמר. אך אנו לא מבקשים נקמה אישית, לא ניפרע מהעם היהודי על פשעי הכיבוש החלום שלנו הוא שהנקמה תהיה הצלחתה של המדינה הפלסטנאית להיות סמל לדו קיום, אמר.
ראשי כל המפלגות הגדולות עמדו לידו בשעה שנשא את הנאום אבל נעדרו באופן בולט נציגי התנועה הלאומית היהודית המאוחדת, שקיבלו 29 מושבים בבחירות הדמוקראטיות הראשונות שהעניקו זכות הצבעה שווה לכל יושבי הארץ שנערכו שנה לפני כן.
הערב עמד לרדת ולאור נרות עמד המצעד להתחיל מהקדשה של הקאדי הראשי שיקדש בפעם השנייה את ירושלים כולה כוואקף כללי של העם הפלסטניאי, בפעם הראשונה זה נעשה יום לאחר הבחירות.
כוחות הביטחון של פלסטין היו בכוננות על מסביב, לאחר פירוקו של צה"ל הורכב הצבא החדש בעיקרון על בסיס של ייצוג שווה לכל הקהילות, אבל מרבית הצערים היהודיים סרבו להתגייס לצבא שהשירות בו הפך לבחירה חופשית, המשטרה המשיכה להוות אבל שיקוף די ממצא של הקהילות השונות, והיום יהיה המבחן הקשה ביותר שלה עד כה. מאז הבחירות, מהומות אלימות פרצו לא פעם בנקודות החיכוך בין יהודים לערבים בעיקר בערים המעורבות, ופיגועי טרור של חוליות יהודיות היו לעיניין שבשגרה בתל אביב וירושלים, המשטרה התקשתה לא פעם לשמור על השקט בהפגנות שפרצו לאחר כל פיגוע, ולא פעם הם הסתיימו בנפגעים ברכוש ולעיתים בנפש.
היום יהיה גם המבחן העליון של הצבא שנפרס לאורך כל יחידות החיכוך, הם קיבלו הוראה לא להיכנס לישובים יהודיים מובהקים אבל בירושלים הייתה מורגשת נוכחות כבדה של הצבא הפלסטינאי בשכונות היהודיות ועוצר כללי הוכרז עליהם, להוציא הריכוז החרדי בניסיון למנוע הפגנות ואירועי מחאה, שהתנועה הלאומית היהודית רצתה לארגן. רק לפני יומיים פעילי שמאל ישראליים שוב ניסו לשבש את עבודתם של בולדוזרים שהרסו בנייה ישראלית "לא חוקית" בשכונת הקטמון בירושלים, וקבוצה קטנה של פעילי שמאל פלסטניניים אף אצטרפה אליהם. לאורך כל השבוע האחרון נירשמה רמת התנגדות גבוה מהרגיל בריכוזי האוכלוסיה היהודית לביצוע עבודתם של פקידי הממשל שאסקו בהחרמת רכוש וגביית מיסים בכוח.
העובדה העצובה הייתה כי למרות ההבטחות הפומביות של הממשלה היהודים הרגישו את עצמם כאזרחים מדרגה ג בארצם, או לפחות בכזאת שלמדו לראות בה את ארצם, פקידי הממשלה היהודיים פוטרו ומעטים מהם הוכזרו לעבודה מחדש, אישורים והטבות ניתנו לעיתים נדירות בלבד, ומבחן הערבית הפך חלק גדול מהם לחסרי יכולת לקבל עבודה נורמאלית במדינה החדשה, במשך השנה הראשונה מעל מיליון יהודים עזבו את הארץ, ממשים את דרכוניהם האירופאים האמריקאים ואפילו המרוקאיים, ורבים עוד עמדו בשערי השגרירויות השונות מבקשיםפ לסדר לעצמם אזרחות כזאת או אחרת, אבל הרוב נישאר, בעיקר מחוסר ברירה. האוטונומיה בתחומי החינוך והתרבות איפשרה להם לנהל אורך חיים מוכר, ועיניין שיוויון הזכויות הלאומיות שהוכנס לבסיסה של החוקה החדשה שללה מהממשלה את האפשרות להתערב בהחלטות פנימיות של ריכוזי האוכלוסיה היהודית כולל בתכני החינוך וניהול כלכלי, מה שהפך את האוטונומיה לסוג של מקלט מס ייחודי, שממנו הרוויחו כמה אנשים בעלי ממון, ושוק ההברחות בה פרח יותר מתמיד, ולמרות שהרוב המוחט קיבל את הגזירה של חיים תחת ממשל פלסטיני עדיין הוא סירב להניף את הדגל הלאומי של המדינה החדשה או ללמוד לשיר את ההמנון שלה. לא עזרו לתחושת השייכות התתנהגות הבוטה מאוד של מנגנוני הביטחון והאכזריות הידוע לשמצה של המנגנון המסכל, שבמלחמתו "בטרור היהודי" שלח לבתי כלא אלפי ישראלים, בהתחלה בעיקר כאלה שהיו להם חשבונות פתוחים איתם למרות חוק המחילה הכללי שהתקבל כחלק מהחוקה החדשה, ואז פעילים צעירים של תנועות המחאה השנונות המשמאל והימין. אנארכיסטים, פעילי שמאל וימין שוכנו באגפים שונים וההתמודדות איתם הייתה בעייה קשה למדינה הצעירה. קולות חלושים כרעו בצד הפלסטינאי להתפייסות היסטורית עם העם היהודי, אבל הדם הרב והסל של הכיבוש נתנו את אותותיהים במצבם המנטלי של תושבי המדינה החדשה שראו ביהודים איום מתמשך וחמור העורב להם תמיד.
המצעד נפתח לאחר ההשבעה על ידי גדוד "הפורצים" הגדוד שהורכב כולו מחיילי המהפיכה שביום הניצחון לפני כשנתיים הניפו את הדגל מעל מגדלי עזריאלי, לאחר שהאינתיפאדה החמישית שפרצה שנה לפני כן שיתקה את כוחות הביטחון בישראל על ידי מטח של אירועים ביטחוניים לאורכה ולרוחבה של הארץ, אחריהם צעדו גדודי הפליטים שייצגו כל אחד את המחנה שלו, ראשונים צעדו תושבי סברה ושתילה
הפליטים החוזרים הפכו למתרד הגדול ביותר של הממשל החדש, הם דרשו את חלקת אדמת לא רק מיהודים כי עם גם מערבים, ומריבות ומלחמות חמולות פרצו לרוב, היחס שלהם ליהודים היה קיצוני במיוחד, והם היו חוד החנית של אירגונים קיצוניים שהקימו האחזויות פלסטינאיות בלב השטח הרצוף היהודי, לפי חוק השבות המתוקן, הם היו יכולים לקבל את רכושם ובתיהם בכל מקום, אלה עם כן הם כבר יושבו על ידי יהודים, במקרה כזה ישולם להם פיצוי ויבנה או ימצא מקום מגורים באותה העיר או הכפר. רבים מהם התעקשו להקים נקודות התיישבות כאלה במרוכז בלב גוש דן והרצף היהודי בצפון ובאזור ירושלים. הממשלה תחת לחץ כבד של גלי הגירה הכריזה על הלאמה של רכושם של היהודים שהיגרו לאירופה ואמריקה כדי לשכן בהם את הפליטים מפלסטין.
השנה הייתה 2051 ואני ישבתי על המרפסת הצופה על הטקס חושב איך שוב הפך דוויד לגולית ולמה , למה אסור להשלות לעולם עם מדוכא ונרדף שמדינה היא פיתרון אפשרי או טוב בשבילו.
| |
צ'צ'ניה וירושלים אתמול, לרגל חג הפסחה, הודיעה הממשלה הרוסית על סיומו המוצלח של "המבצע נגד הטרור" בצ'צ'ניה. "מבצע" שנמשך עם הפסקות מזה 13 שנים , שהודיעו על הפסקתו המוצלח כבר עשרות פעמים. יהיה אשר יהיה הטרור שנגדו כוון המבצע, הטרור שהוא השליט גדול יותר מכל מה שהצ'צ'נים יכלו לעשות אי פעם.
זה היה לפני כמה זמן, בגרמניה כשנסעתי באוטובוס לדנמרק שפגשתי בפעם הראשונה גולה צ'צ'ני, איש חבול שכל חלק בגופו כוסה בצלקות ובכויות מעינויים ומהלחימה, שאשתו גורת אותו ומתחזקת את גופו הדקור לאורכה ולרחובה של היבשת שמעדיפה לא לדעת את סיפורה, כשהיא מנסה להשיג לו מפלט. הוא סיפר לי על לוחמי ההרים, על עם גאה ששואף לחופש, כששני צ'צ'נים נפגשים הוא סיפר הם מברכים אחד את השני ב "היה חופשי" וזה אומר בערך הכל.
הוא סיפר לי על השמחה שהביאה העצמאות, ועל היום שבו נכנסו הטנקים הרוסיים, כדי לקחת אותה מהם, ועל התלאות שעברו עליו מאותו היום במארבים בהרים, בשבי הרוסי, בבתי הכלא שבהם מענים אנשים, הוא סיפר לי על משפחתו שכמעט כולה נהרגה, על הבנות שנאנסו והתאבדו. הוא סיפר לי איך ברח מרוסיה לבסוף ואיך הוא מקווה לקבל פליטות בנרווגיה אולי.
אביה של אמי היה עדיין בחיים כשהמלחמה הצ'צ'נית הראשונה החלה, כשהממשלה הרוסית שלחה שתי דוויזיות משורינות ואת הצנחנים שלה להרוס רפובלקה שלמה. בהוראת הפעולה נכתב, כי עצמאותה של צ'צ'ניה היא גזר דין מוות לרוסיה, כמעט אפשר היה לקרוא בין השורות את "הכה ביהודים הצל את רוסיה" החדש, "הכה בצ'צ'נים והצל את רוסיה" על מגוון בעיותיה. לזכותו של המטה העליון של הפדרציה יאמר שעדיין היו בו אנשים שערכי המאבק על החופש וכבוד האדם היו לא זרים להם, ושלושת הגנרלים שעליהם הותלה המשימה להכניעה את צ'צ'ניה עצרו את הטנקים שלהם אל מול האשה הראשונה שישבה על הכביש הגישה לגרוזני, והגישו את מכתבי ההתפתרות שלהם לנשיא, כשהודיעו שהם לא התגייסו לצבא האדום בשביל לכרוך מאחורי הטנקים שלהם גופות של נשים וילדים.
הממשלה מצאה אבל דור חדש של מפקדים שיסכימו לכל זוועה שהם יצטוו לעשות ווד ימציאו כמה משלהם. בסוף השנה הראשונה של הלחימה כבר נימנו מעל מאה וחמישים אלף אזרחים הרוגים, צ'צ'ניה שכל אוכלוסייתה מלאה שתי מיליון שתתה דם מכל הורידים לא הייתה משפחה שלא היה בה אובדן, אבל נהר הגופות הזה עצר את ההתקדמות הרוסית. לקראת המתקפה המכרעת על בירת צ'צ'ניה, נשלח חיל הוויר הרוסי להפציץ את גרוזני, בשיטת הפצצות שנלמדה מספרי הלימוד של האמריקאים בוויטנאים, שנקראת הפצצות שטיח אחרי האופן שבו היא אמורה לכסות כמו שטיח את כל פני העיר עברו המפציצים הרוסיים שכונה אחר שכונה.
ביום הניצחון של אותה השנה צעדו הצנחנים מול הקרמלין והמפציצים הישר מצ'צ'ניה טסו במטס הכבוד מעל, הנשיא העניק למצטיינים אותות גבורה הייה זה אז שסבא שלי הספיק אוד לשלוח למשרד ההגנה את המדליות גבורה שהוא קיבל במלחמת העולם השניה, הו כתב במכתב שהוא לא רוצה לענוד לגופו את אותם המדליות שנענדו על חזיהם של מפציצי ערים רוסיות, רוצחי אלמנות ויתומים. היה זה יום ניצחון עצוב. הפגנות בפעם הראשונה נערכו בשני צדדי המצעד, אנשים זרקו בוץ על הצנחנים וביצים סרוחות, "אונס רצח וביזה הם לא גבורה" צעקו להם מהרחובות. וותיקי הקרבות רבים ממלחמת העולם השניה החזירו את אותות הגבורה בדמעות ואמרו שמעולם לא האמינו שהצבא הרוסי יששלח להילחם נגד עמו, ומעולם לא האמינו שבאם הוא ישלח הוא יענה לקריאה.
במלחמה הראשונה הובס הצבא הרוסי לא כל כך באופן צבאי כמו בחוסר האמון הכללי שהוא זכה לו בציבור הרחב, בקווקז הזועות שצ'צ'ניה עוררו גל מחאה אדיר שבשיאו וועדות התנגדות וסולידאריות בכל רחבי הקוקז שיבשו את התנועה של התחמושת והאספקה לצבא הרוסי בצ'צ'ניה, אבל זה היה ניצחון זמני, כמו הניצחונות של הזולו על הבריטים, של האפאצ'י על צבא ארה"ב, היו אלה רק פציעות למכונת האיפיריאלית שליקקה כמה זמן את פצעיה והתכוננה לנקמה הגדולה. והיא באה. מאז שנת אלפיים מנהלים הכוחות הפדראליים מסע של רצח עם האיום ביותר באירופה על אדמת צ'צ'ניה, ארבע מאות אלף נהרגו, מהם ארבעים אלף ילדים, אוכלוסיתה של הרפובליקה הופחתה בחצי משתי מיליון לתשע מאות אלף, אלפים עונו נאסרו הוגלו הושפלו אבל לא נכנעו. בהרי הקוקז הם הפכו לאגדות, הלוחמים הצ'צ'ניים שעדיין נוקמים את השמדת עמם. מול כל הסיכויים מול לווינים , מטוסים טילים טנקים ומשוריינים, הם עדיין מרימים את תקוות החופש, עדיין הם אומרים אחד לשני כשנפגשים, "היה חופשי אחי" . הבחור שפגשתי קוראים לו אירביד, הוא אמר לי זככה זה היה תמיד בהיסטוריה הצ'צ'נית דור שלם נכחד בהיתקוממות נגד הקרמלין, דור אחר גדל ויוצא לקרב, נכחד גדל ויוצא שוב.
כשסיפרתי לו שאני מירושלים הוא חיבק אותי ואמר "סאלם עליכום אחי" לא הבנתי למה בהתחלה ואז שמעתי את אחד השירים של הלוחמים הצ'צ'ניים. הוא ניקרא הדרך לירושלים.
מאדימה השמש השוקעת וחם הוויר העומד של המדבר לב הלוחמים לוהט הנביא מספר להם את העתיד הוא סיפר להם על הדגלים על רשעותם האכזרית של כוחות השחור ואיך בקרבות העזים בכל זאת נכריע את ירושלים בכל זאת נכריע את ירושלים
12 אלף מודג'הדים 12 אלף נפשות של אמיצים מסומנים בחותם השמים וברצון ברזל של מבצרו של אלוהים אז יש עוד עם אמר אז הנביא שמור הוא בחסדי אללה גורל קשה לו כבר נכתב אך מאז ו מעולם הוא לא ניתנן להכנע הוא לא ניתן להכנעה
והוא יקום להית לדגל האיסלם מבצר הקדש האמונה כפי שאמר הנביא בחדיס העם הצ'צ'ני לוחם לעד תחת הדגל השחור של הג'יהד נגד האויב נלחמנו כבר מאות שנים ולא רוצים אנחנו גורל אחר ותעמוד לנצח שבועתינו ותעמוד לנצח השבועה
מתי כבר יתקיימו כל האותות אנחנו מתפללים כבר שתבוא העת והצ'צ'נים עם רצון האל ישלחו את חילותיהם אל המזרח יקומח האחים בכל העולם אללה נצחי הוא ויחיד צ'צ'נים, אמונתינו חזקה מתמיד ואנו ניכנס בשערי העיר ואנו ניכנס בשערי ירושלים
שישרף הכל באש הקרב שתלהט כל האדמה כבר אין לנו ספקות המוות לא הפחיד אותנו לעולם ויכנסו המודג'חדים אל המקומות הקדושים ויעמדו בראש לוחמי צ'צ'ניה וניכנס לעיר כל הקדושים וניכנס לעיר כל הקדושים
חשבתי על זה, אפילו בצ'צ'ניה הרחוקה המדוכאת והמדממת אם יש תקווה אז היא ירושלים, ירושלים היא המטרה, מוסקבה היא אולי תחנת דרך, אבל ההבטחה החזון, הדבר שמצית את האש בעיניים היא ירושלים. זכית עיר הנצח שתציתי את דימיונם של אנשים בהרי הקוקז ובערבות אמרקה כאחת.
לא ניחונתי בנבואה או באש לוהטת בעיניים אבל עם הייתי נביא, והייתי יכול לצאת לרחובה של עיר במוסקבה, הייתי אומר לעריץ שיושב מאחורי חומותיהם של הצארים, על ארמת העושק שצבר כהרג ורצח וגם ירש. הקבר שלך יחצב מאבני הקוקז, יקח כמה זמן שיקח אבל כוחך ישבר כפי שנשברו כל אלה שניסו להכניע את העמים שואפי החופש, העם הרוסי יהיה זה שיגרום אותך באבנים כשהעוני והדיכוי יגדשו את הסיאה, ועמי הקוקז יהיו שמחים יותר מתמיד לספק מלאי בלתי נדלה של אבנים. ועל קברך יכרתו ברית מחופש כל עמי הפדרציה כולה. ונקמתם של ילדי צ'צ'ניה יהיו הרחובות הפורחים של גרוזני החופשית שבה תדובר בגאון שפתם.
| |
סודות הערים האבודות - אור כשדים בעוד כשבועיים ככה אומרים במשרד התיירות העיראקי אור תיפתח מחדש למבקרים לאחר שהצבא הכובש האמריקאי יפנה את בסיסו הסמוך. ופרק חדש בתולדותיה יפתח. תושביה של אור הורישו לנו את כמה מהמנהגים של הדת היהודית, ותרמו גם לאיסלם, והמציאו את השקל.
אור הייתה האור שהפיץ את הציביליזציה הראשונה בתולדות האנושות, שלפני כששת אלפים שנה פרחה על גדות הפרת, היא הייתה משכנו של האל נאננה, שלימים ניקרא סין, אל הירח, החוכמה ובורא העולם, שהיה בנו של אנליל בכבודו ובעצמו, ראש האלים שראה את אמו של נאננה תובלת בנהר ולא יכל לעמוד בפיתוי, עברה שאליה ירד לשאול אבל יצא ממנו והוליד את נאננה, שיצא עם אלה בשם נינגל שהולידה לו את שאמש, אל השמש, ואת אישתאר מלכתה הבלתי מעוררת של נגה. מקדשו של נאננה שכן בלבה של אור והתרומם שבע קומות אל השמים, שבעת הקומות של המקדש המגדלי היו השיחזור ארצי של מערכת השמים המורכבת משבעת הכוכבים הגדולים, וכל אחד מהמדרגות נבנה מהצבע שתאם את הכוכב שאותו ייצג. המקש המגדלי שלו נקרא בית האור הגדול, והיה אחד משני הבתים הארציים של נאננה, ביתו השני היה בחרן שם הוקם לו בית השמחה, החרנים היו בעלי ברית של בני אור ששכנו בצלו של אותו אל, ונענו לחוקים ומסורות דומות, לכן כניראה הנווד הידוע מאור, אברהם (אבינו) עצר שם לפני שהמשיך בדרכי המסחר של הסהר הפורה לכנען. שם גם עבד במשך שנים נכדו יעקוב אצל לבן, שנקרא כך על משקל לבנה, כינוי לירח שלו סגדו תושבי העיר.
באביב היו כוהניה החכמים של אור שהיו מפרקים כל בוקר את החשיכה כדי להביא את אור השמש אל היקום ובלילה קוראים מעל הגגות לאנשים לצאת לחקור את מסתורי הליל, אורכים מסע אל עירו של אנליל נינפור והיו מביאים את ביכורי מוצרי החלב שיצרו מנחה לאנליל. ופעם בשנה במולד הירח השנים עשר היו פורסים מיטה במעלה המקדש והמלך היה
יוצא בשיאם של החגיגות מארמונו כדי לשחזר את החתונה השמימית של סין עם
נינגל, שיוצגה ע"י הכוהנת הגדולה, ולעיני בני העיר הם היו משחזרים את מעשה האהבה
סמלו של נאננה היה חצי סהר שסימל את הירח ואת הבקר, והצמיחה המחזורית, שמעו של האל המגן על הבקר הגיעו מאור לשבטים השכנים שגידלו בקר לרוב, ואלה אימצו אותו כאל המגן על עדריהם, סמלים של ירחים וחצאי סהר נימצאו לרוב בצפון ערב, ומשם התפשתה האמונה הירחית לשבתים שונים ששכנו במדבר, כך החל פולחן הירח הערבי שמורשתו עדיין ניקראת אפילו באיסלם, שסמלו הוא סמלו של נאננה, חצי הסהר, מתנוסס מעל מסגדים ודגלים, והלוח שנה שלו, הירחי הוא לוח השנה המקובל עד היום על תושבי המדבר.
הכוהנת הגדולה של סין הייתה תמיד משפחת המלוכה, ובעלות הירח היא הייתה יוצאת אל הגג של המגדל ומכה בירח כבתוף נחושת וקוראת לבני העיר לשמוח בצאת מגינם. ובכל ראש חודש היו רחובותיה של אור לובשות חג ואיש ואשה היו יוצאים לרקוד לפני הירח , המקדש הייה פותח את שעריו לרווחה לאורך כל הלילה ואיש איש היו מביאים כמתנת ידם אל ראש המגדל ומקריבים קורבנות ומזבחים זבחים לירח. בניו של אחד מאזרחי אור, אברהם שימרו את המנהג ככתוב בספר במידבר י,י - וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולתיכם ועל זבחי שילומיכםוהיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם אני ה אלוהיכם. מנהג שהשתמר עד היום בצורת קידוש הלבנה, שבו יוצאים מבתי הכנסת ושרים ורוקדים מול הירח הנולד מחדש.
בגלל שצורת הקרניים של שור מזכירה את צורת הירח הנולד, נאננה\סין מופיע בציורים רבים מיוצג ע"י שור וע"י עגל, אפשר מזהב. עגלי הזהב היו צורת סגידה מקובלת במזרח הקדום, ולכן בני ישראל שנואשו מהאל היחיד שלא ניראה כבר כמה ימים הקימו עגל על מנת לסגוד לו
לכבודו הוקדש חודש שלם בלוח השנה של אור שעבר להיות לוח השנה הבבלי, חודש בשם סיוון, שבו נחגגו לסין היום הראשון השביעי והחמישה עשר של החודש כימי חג בהתאם לצורות הירח.
כדי להשליט סדר על האדמה , יצר מלכה של אור - אור נאממו, מערכת מידות אחידה בכל הממלכה, והכריז על מטבע אחיד בכל רחבי הממלכה, וקרא לו - "שקל" חמישים שקלים ניקראו מינה, ובהצהרה על היותו שליט חברתי הוא מכריז על עצמו כי "יתומים לא שועבדו לעשירים ואלמנות לאנשי שררה ואיש שבידו שקל אחד לאיש שבידו מינה (חמישים שקלים) ועם המטבע נולדו גם השילומים. אור נאממו הוציא סוג של חוקה, מערכת החוקים הראשונה הידוע לאדם, שקבעה בין השאר עונש על חטיפה - בסך חמישה עשר שקלי כסף ומאסר, אונס שפחה בתולה עלה חמישה שקלים מכסף, ותשלומי גירושים שהיו כשישים שקלים, כתיעת רגל - שישה שקלים, עין שווה בערך שלושים, עדות שקר חמישה עשר.
| |
דפים:
| |