ב13 בפברואר 1873 נחתם בהר הדרומי ביותר מבין הגבעות השחורות שלארץ הדקוטה ההסכם היסטורי בין ארצות הברית לבין האינדיאנים. ההסכם כלל את : שבירת הסגר היבשתי על הטרטוריה של השבטים , פתיחת מעברים , חילופי שבויים, ומניעת התקפות חמושות של בני הלאקוטה על המתיישבים הלבנים . השטחים של האינדיאנים יזכו לאוטונומיה שיפוטית ושיטורית, הם יוכלו לשטר בה כאוות נפשם ולקבוע שם את חוקיהם הם, דבר ממסורותיהם לא ייחשב לשבירת חוק והייחסים בין החוקה האמריקאית לחוקה הפנימית שלהם יהיו משהוא מאוד מאוד מסובך שבסופו של דבר ירשה להם להוציא נגיד להורג מי שהם רק יחליטו להתחתן עם כמה נשים שירצו ולסגוד לטוטמים ולרוחות השמים. רק דבר אחד יימנע מהם, השליטה על גורלם. באופן אפקטיבי כל קימם יועבר לחסדי הכובשים הלבנים שיחליטו מה יהיה הדבר שיוקם מסביב לשמורה, נומאר אזור תעשייתי מזהם שיחסל את האפשרויות ל האינדיאנים לחיות מציד וחקלאות והרעב כבר יכריח אותם לבוא ולהיתחנן לכבל מידי הכובשים את ההזדמנות המשפילה לעמול שעות רבות בתמורה לסיכוי הלא מובן מאיליו לתת לפחות לחלק מהילדים פרוסת לחם. הם, הלבנים, יחליטו בין השאר מה יהיה גובה המיסים על מוצרים שונים שיעברו לשטח ארה"ב, וככה באופן אפקטיבי שוב, יוכלו לשלוט במה ייוצר בשמורה, וכמובן החיים בשמורה יהיו תלויים לחלוטין בכך שהם לעולם לא יירצו לחיות טוב יותר ממה שהם חיים, שהרי עם סימן כלשהוא של התמרדות כנגד כל העבדות הזאת צבא ארצות הברית, משטרת המדינה, וועד שומרי המולדת של הכנסיה האנגליקאנית יפשטו על השמורה ויהפכו אותה לעיי חורבות , יסגרו את בני השמורה בבתי כלא מצומצמים יותר. עכשיו כששום כוח חמוש כבר לא יעמוד לרשות האינדיאנים למעשה את כל זה תוכל לעשות התזמורת של וותיקי משרד השריף המקומי.
ב 1994 נחתם על מתשאות הבית הלבן הסכם מאוד דומה בין שתי ישויות אחרות, ממשלת ישראל המייצגת את המתיישבים הלבנים (בשלבים שונים ניסתה לטעון שהיא מייצגת גם את המהגרים מארצות ערב אבל כל מי שיבקר בשדרות אשקלון ובאר שבע ולאחר מכן בסביון עומר להבים והרצליה פיתוח יוכל לראות היטב את מי היא אכן משרתת) והועד הפועל של האירגון לשיחרור פלסטין שייצג אז לטענתו את הפזורה הפלסטינאית ואת שאר האבוריגנים שחיים פה. ההסכם הבטיח לפלסטינאים את כל הזכויות להיות עבדים של החברה המתועשת של ההון הישראלי ושל הגלובליזציה האמריקאית, ככל שרק ירצו. עליהם רק : לזנוח את תקוותיהם לצדק היסטורי, לוותר על שיפורים משמעותיים ברמת החיים, ולוותר על האפשרות להיתנגדות חמושה למה שלא יהיה מה שישראל מתכננת לעשות להם. כמובן למען האינטרסים המשוטפים של המנצלים והמנוצלים יוסרו הגבלות המסחר , ובניגוד לבני אדם סחורות יוכלו לעבור לאן שרק יירצו, בתוך שטחי האוטונומיה הם יוכלו במחיר של שוטר ישראלי אחד להכין לעצמם עשרה שוטרים שיעשו שם מה שרק יירצו. ייתלו משתפי פעולה, יענו עצירים , יוציאו להורג סטודנטים שמדברים עחל שינויי. יוכלו לקבל ולתת שוחד ובכלל לעשות דברים רבים ביותר .
למה נשאלת השאלה חתמו שני הגופים האלה על ההסכמים ? הראיות היום מצביאות לעובדה שמפקד חיל הפרשים האמריקאי בצורה מחושבת שיחד במשך שנים את חברי מועצת השבטים , וגידל בגלות בבתי הכלא האמריקאיים בפלורידה, מבין בני השבטים שהוגלו , הנהגה משתפית שכשתוחזר לשמורה תחתום על ההסכמים, שוב הדימיון פה בולט. לאור כל הדברים האלה אפשר להבין את ממשלת ישראל שלאמבינה למה מצפים ממנה ליותר ממה שציפו נגיד מהאמריקאים ביחסם לשחומי העור שלהם. אבל לא בוושינגטון יושבים שופטינו ! הם יושבים בליבינו בנשמתינו ובתחושת הצדק שלנו.
"שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל היושרה יעקושו בנה ציון בדמים וירושלים בעולה, ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאי בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמור הלא ה' בקרבינו, לא תבוא עלינו רעה. לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" הנביא מיכה פרק ג פסוקים ט-י"ב
"והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון באש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה ואל בית אלוהי יעקוב ויורנו מדרכיו ונעלה באורחותיו , כי מציון צתא תורה ודבר ה' מירושלים ושפט בין עמים רבים והוכיח לגויים עצומים עד רחוק, וכיתתו חרבותם לעיתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישאו גוי לגוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ויישבו איש תחת גפמנו ותחת תאנתו ואין מחריד נאום ה'" מיכה ד פסוקים א-ד
מוטי , אם רק הייתה כמו כל הבוגדים. בן לאמא לבנה מפולניה ואבה צחור מרוסיה, בן להורים טובים, ממשפחה מכובדת, היינו כל כך מבינים, איש לא הייה שונא אותך כי האשכנטוצים האלה הם כאלה כבר למדנו אנחנו יודעים. אבל מוטי, אתה הייה איתך קשה בגלל זה אנחנו שונאים אותך כל כך , כי אתה לא כמו כולם. בטח אתה שמח שאתה סוף סוף לא כולם. האמת אף פעם לא הייתה , פשוט היושר והפשטות לא בולטים בנוף חברתי שמקדש את הדאווין ואת האלימות כדרך להתקדם קדימה. אבל אכשיו בכל מקרה אין ילד אחד בבאר שבע שלא מכיר את השם שלך. כי אתה אחר נוף האנשים שמבלים מדי פעם באגפים הסגורים של בתי הכלא באשמת ריגול. ילד של מעברה שגדל בשכונה ד' בבר שבע. מרוקאי ממשפחה של מוכרי תשמישי קדושה , מבריק חכם שתמיד כולם ידעו של שלו מלא ברצון לשפר את המצב של שכניו , שותפיו. ראיתי את הסיפור שלך עכשיו ובאמת אני חייב להגיד לך, שקלתי לשנות את השם שלי לוענונו, וכל השינאה והרפש הם יהיו בשבילי כמו כתר שך קוצים, כי לפעמים כמו שאתה יודע אין לבוש יפה ממנו. ישנם עידנים שלמים שבהם אנשים הנושאים את הרצון לתיקון העולם צריכים ללכת עם הכתר הזה, לסבול את כל היריקות בדרך לגולגתא ולהינטש גם על ידי אבותיהם כדי שמהמסמרים על הצלב שלהם תעלה בשורה חדשה לעולם. אתה יודע אני חושב שלא שפתו אותך על העובדות היבשות של מה שעשיתה, הפילמים והפרסום , כי כשהכתבה ירדה לדפוס בלונדון, לא הייה ילד בן יותר משלוש ברובות קהיר שלא ידע שלישראל יש נשק גרעיני. שפטו אותך מעסיקך, שפטה אותך החברה שפשוט נתקפה התקף חרדה מהתקדים, אחד מאלה שהיינו בטוחים שם שלנו, לא פלצפן צפון תל אביבי, אחד מאלה שזרקנו לחיות במדבר ובערים שלא מתפתחות לעולם, כדי שילמד, ללקק בתחושת תודה את היד שמאכילה אותו בפירורים מסל האבטלה , שישמור עליה בנאמנות קנאית , שירף את נפשו כדי להגן עליה, הוא , אחד כזה, יורק לקערה ששמנו כדי שילקק ממנה.
ואיזה עונש ! 18 שנה בבידוד, בכלא. 18 שנה ! תקופת חייו של דור. וכמה כסף הוציאו עליך, מבצע שלם של המוסד ! סוכנות פתייניות, צוותים רפואים, חומרי הרדמה, וכמובן המשפט, הכלא, איש לא השקיע את הכסף הזה באף אחד אחר בשכונה. תשאלו את השכנים , אלוש מהפנתרים, רדיו כל הדרום, תשאלו את כל החבי, לא , כשאתם שם לכו תנקו את הכור כעובדי ניקיון. אבל תרימו ראש, תאמרו מילה , אין גבול למה שנוציא כדי להשתיק אתכם. ידו הארוכה של צה"ל תשיג אתכם מעבר לים , כי אין לכם לאן לברוח , אתם שלנו. נצרבתם בדי אן טי כשירדם מהספינה. אתם שלנו לנצח נצחים, כן , זה לא שאין לנו כסף, אנחנו פשוט שומרים אותו באמת למקרים כאלה שנצתרך אותו כדי לקנות, לשחד, ואם אי אפשר אז להשתיק את הזה שבכם שיקים קול.
וענונו אני מניח שלא עשיתה את מה שעשיתה משינאה. אפילו אז עשית ת זה כי הייה איכפת לך. אבל לא ראינו אותך ולא את הכוונות שלך, מהדפים של העיתון הביט עלינו הסיוט, העבד השחור שמרד באדוניו. ולכן גם כשהוצאתה מהכלא לא יצאתה באמת אתה רק חוזר וחוזר, כי כל מה שאתה עושה אסור. אסור לך לעזוב את הארץ, לדבר אם אזרחים מחו"ל, לתת ראיונות עיתונאיים. כלום. ואתה מה אפשר לצפות ממך, זה שבכלל שרתה את ה18 שנים האלה למרות כל מה שעשו לך זה מהוא מדהים. על החברה שהפך את השם שלך לשם נרדף לבוגד אתה לא מביט יותר בחיבה, ומי יוכל להאשים אותך. אתה אפילו לא מדבר יותר ברית למות שביניינו עדיף לך כי הנגלית שלך נוראה. אני בכלל לא מבין למה לא רוצים שתתראיין בין כך אף אחד לא יבין מה תה אומר באנגלית, אבל זה לא משנה את חתיכת בן אדם אמיץ, מצאתי את המספר של הפלאפון שלך ושקלתי להתקשר ולהגיד לך משהוא לפני שאתה נכנס לכלא מחר לשלושה חודשים בשעה 10 בבוקר. רק להגיד לך שאני גאה בך. אולי אני אעשה את זה אם אני אעזור קצת אומץ :) אתה רואה לי אין אפילו אומץ למשהוא כה קטן לפעמים.
רציתי רק להדביק את השיר שכתבתה ב 1987
אני המרגל שלך / מרדכי ואנונו
אני הפקיד, הטכנאי, המכונאי, הנהג, אמרו לו תעשה כך וכך. אל תסתכל ימינה שמאלה, אל תעיין בדף. אל תסתכל על כל המכונה. אתה אחראי רק על בורג אחד. אתה אחראי רק על חותמת אחת. תתעסק רק בעניין אחד. אל תתעניין בדברים שהם למעלה ממך. אל תחשוב במקומנו. סע. תמשיך לנסוע. הלאה. הלאה. חשבו הגדולים, החכמים, המבינים בעתידנות. אין חשש. אין פחד. הכל עובד, דופק. הפקיד הקטן שלנו הוא עובד חרוץ. הוא טכנאי פשוט. הוא הקטן. כמו כל הפקידונים, אוזניים להם ולא ישמעו, עיניים להם ולא יראו. ראש לנו ולא לקטנים. ענֲה להם, חשב לעצמו, בינו לבינו האזרח הקטן. האיש עם הראש אבל לא קטן. מי כאן הבוס, מי יודע לאן הרכבת נוסעת? איפה הראש שלהם. גם לי יש ראש. מדוע אני רואה את כל המכונה מדוע אני רואה את התהום האם יש נהג לרכבת הזאת? הפקיד הנהג הטכנאי המכונאי הרים ראש. התרחק מעט וראה איזו מפלצת. לא מאמין חזר שיפשף עיניו ואכן - היא בסדר. אני בסדר גמור. אני אכן רואה מפלצת. אני חלק מהמערכת אני חתמתי על הטופס הזה. ורק עכשיו אני קורא את המשכו. הבורג הזה הוא חלק מפצצה. הבורג הזה הוא אני. איך לא ראיתי ואיך אחרים ממשיכים להבריג. מי עוד יודע. מי ראה, מי שמע המלך אכן עירום. אני רואה אותו. מדוע אני. זה לא בשבילי. גדול עלי. קום קרא. קום והודעת לעם הזה. אתה יכול. אני הבורג, המכונאי, הטכנאי. אתה כן. אתה הסוכן החשאי של העם הזה. אתה העיניים של המדינה. סוכן מרגל גלה מה ראית. גלה לנו מה מבינים, החכמים, מסתירים מאיתנו. אם אין אתה לנו תהום לנו. שואה לנו. אתה ורק אתה יושב על ההגה ורואה את התהום. אין לי ברירה. אני קטן, אזרח, עמך אבל אני אמלא את חובתי. אני שמעתי את קולו של מצפוני. ואין לאן לברוח. העולם הוא קטן. קטן לעומת האח הגדול. הנני בשליחותכם. הנני ממלא תפקידי. קחו את זה ממני. בוא ושפטו. הקלו מעלי את המשא. שאו אותו יחד איתי. המשיכו את מלאכתי. עצרו את הרכבת. תרדו מהרכבת. התחנה הבאה שואה גרעינית. הספר הבא, המכונה הבאה, לא. אין דבר כזה.
בוצע על ידי ג'ובני בנניני בפלורציה של 1500 בדיוק, עבור אחת ממשפחות
האצולה של העיר. איך שאני מפרש את זה , אז החלק האלוהי לא מסתכל בכלל למי
הוא נותן, והחלק הבהמתי עומד מעל לעוצרותיו ושומר עליהם מפחד להמריאה.
נדבנות נותנת לך כנפיים. מאחוריך רד בול !לקטע המלא...
גיובני בליני הייה צייר שחי בתחילת המאה ה16 בונציה מה שהיה לכל הדעות הדבר
הנבון לעשות במלאות 1500 שנה ללידתו של המושיע. בין השאר כדי לחגוג יובל
זה צייר ג'ובאני את התמונה הזאת
..
מה אתם חושבים שהוא ניסה לרמוז לגבי האדון ? לקטע המלא...
ובכל זאת העולם הזה הוא מקום בעל עיניין. כחו לדוגמא את המזרח התיכון. בסך
הכל גרים פה בחוסר שלווה מוחלט מזה כ 5000 שנים כמות אנשים לא ענקית
במיוחד, כרגע למשל , מדובר בפחות או יותר 150 מיליון ילודי אישה. אוכלוסיה
של נומר רוסיה אחת חצי מארה"ב עשירית מסין או מהודו , על פני שטח שעונה על
הגדרות הרבה יותר קטנות ביחס למדינות שהוזכרו, אבל הדרמות שהם יוצרים פה
הספיקו כבר לספק את רבי המכר הגדולים ביותר של כל הזמנים וממשיכים ללכוד
את תצומת לבם הבלעדית של מיליארדים ברחבי תבל. ניראה במיוחד שהאירופאים
וצאצאיהם , שבאו לאזור פעמים רבות בצורות שונות מאז שצבאותיו של אלכסנדר
חצו את הבוספור, כל כך כושפו בכסמי האזור שאצם חוסר ההיגיון שבו גורם להם
לחזור אליו כל פעם. דוגמא ניפלאה לכל זה אפשר למצוא מאירועי היום יום
האחרונים בסוריה. לאחרונה היו לסוריה שאיפות איפריאליות בסוף האלף השני
לפני הספירה, לאשורים שגרו שם אז היו קלפים טובים לשחק בהם, צבא גדול
וחזק, יבולים טובים על גדות הפרת והחידקל, צומת מסחרית וכל זה, אבל לצערם
הרב השאיפות האלה הושמו לעיל על ידי מי שהיה (גילוי נאות סוג של סבא רבה
שלי) שודד דרכים, נער צאן, חייל שכיר של הפלשתים אבל לבסוף מלך ישראל,
שבדיוק אגב אוחדה לכדי כוח צבאי כלכלי פוליטי משמעותי, בשם דוד. היה היה
זה עלבון שהסורים לא ימהרו לשכוח, אבל כפי שקרה לא פעם במזרח התיכון,
לצערם הרב הם עמדו בדיוק באמצע הדרך של אימפריות חזקות הרבה יותר שלא
השאירו לאשורים שריד ופליט אחד חוץ מעדה קטנה שהוגלתה למה שהבריטים אח"כ
יכנו עיראק ,שבה הם נלחמים בעצם הימים האלה כנגד הערבים
והכורדים על השליטה בעיר הנפט הגדולה קרקוק. בסוריה התיישבו עמים אחרים,
ערבים תורכים, יהודים יוונים ארמנים ולבנונים חלקם הגדול חוץ מהיהודים
כמובן קיבל עליו תחילה את הנצרות ואז את האיסלם ובמידה הולכת וגדלה האצולה
של סוריה נכנסה לכת חדשה שצמחה במאה ה12 שנקראה עלוויתים. החברי האלה רקדו
עד לשנכנסו לטראנסים, שתו ייין כדי להביס את הגוף ולשחרר את הנפש ואכלו
חזיר פעם בחודש כדי לסתום את הפה לשתן שנמצא בגוף, בקיצור בילו טוב. טבעי
היה שהם יהיהו אלה שכאשר תגיע שעתה של סוריה לקבל על עצמה עצמאות יקחו את
משיכות השלטאון לידיהם כפי שעשו מימים ימימה. הפרעות קצרות כגון מלך שצץ
מאיפשהו, איחוד קצר ימים עם מצריים וכמה תקלות אחרות הפריעו למשימה אבל
לבסוף הם קיבלו את מה שהם חשבו שהיה ויהיה שלהם בצדק לעולמי עד. עולמי עד
במזרח התיכון קצרים במיוחד אגב כפי שהוכיכה ההיסטוריה שוב ושוב. בכל מקרה
מאז שהם לקחו בכוח את השלטון זה לא שהם בדיוק שאפו לדומינתיות אזורית ,
אלה בעיקר ניסו לשחות עם הזרם ולהישאר מעליו . בצדק הם זיהו את האיום
הגדול ביותר עליהם עם המעצמה השכנה מדרום , ישראל, שהנשק וכההון שהוזרם
אליה היו יכולים בקלות להפוך את הסורים כולם לסוג של עבדים מחוסר ברירה .
הם יצאו למלחמה אחרי מלחמה נגד המדינה הצעירה ועל עף שהם היו מלאים ברגעי
גבורה וניצחונות רגעיים הם סבלו בעיקר מפלה אסטרטגית אחת אחרי השניה. לע
נתעקב על פרטים קטנים כמו כניסה ללבנון יציאה מלבנון פיצוץ מסתורי כזה או
אחר, ונגיע ישר לנקודה, מה גורם להם לאחר מפלה צורבת אחת , שניה, שלישית,
רבעית, לחזור ולנסות לרחרח רוחות מלחמה ? פה בדיוק מתחיל המסע לעולם ההזוי
של מדיניות הכוח במזרח התיכון. בדומה לבן אדם, הממשל הסורי הוא בעל איברי
חישה מרובים וחש בו זמנית מספר דברים. האחד הוא שאיראן רק הולכת ומתחזקת,
והנסיגה הצפוייה של הכוחות האמריקאיים מעיראק רק תקרב אותה לסוריה ממזרח,
בעוד שהתורכים שזה עתה סיימו לנגב את היריקה על הפרצוף שלהם מצד האיחוד
האירופאי, פונים מחדש למרחב הטבעי של האימריה העותמנית ומושיטית יד של
שיתוף פעולה לסוריה, מה שאומר אגב שהם כבר לא זקוקים למדינה אחרת באזור
שאליה הם היו נחמדים כל עוד הם רצו את יקרת האיחוד האירופאי, דהיינו
ישראל, הממשל הסורי חושב לעצמו אז שני חזית ידודיתית , אם, זה משהוא שאיזה
מדינה כלשהיא למטה , ישראל נגיד לא יכולה להרשות לעצמה, מה ייקרה, עם נגיד
תהיה מחר התחחממות פתאומית בגבול הרעוע של ישראל עם לבנון, נגיד פעילים
פלסטנאיים יירו רקטות על חיפה בתגובה למבצע בעזה, הישראלים יגיבו,
החיזבאללה יגיבו, מתחי טילים הדדיים, מטוסי קרב קרבות בעומק לבנון כל
הסיפור ייפתח מחדש, רק שאז הסורים יפתחו בהתקפה לא מתואמת ספוראדית
ביחידות קטנות ברמת הגולן, עם סיוע אווירי של נומר איראן שיגן על העורף
הסורי מתקיפות חיל האוויר הישראלי ? אז הם אומרים לעצמם בדיוק יהיה הזמן
לא בדיוק לנצח את ישראל, אלוהים אללה וישו מסכימים שזה בינתיים בלתי אפשרי
על שדה הקרב, אלה רק לאלץ אותה לקבל הפסקת אש עם קווים חדשים. נגיד כשהצבא
הסורי עומד על החרמון ? מישהוא בעולם ידרוש מהסורים לסגת מהחרמון ? זאת
שאלה שהם עדיין לא יודעים את התשובה עליה אבל הם חושבים שעיקרון זה יהיה
בלתי אפשרי. ולמה חשוב להם החרמון ? אין להם אתרי סקי משהלם ? העיניין הוא
שהשלטון של אסד עומד על קורות רעוות על גבי רפסודה לא יציבה במים סוערים.
כי העם הסורי מאוד מאוד מאוכזב מתנאי החיים שלו ומהעובדה שבאמת מאז כינונם
העצמאי השלטון שלהם הביא להם על מגש של דם מפלה אחר מפלה, ניצחון ולו
מינימאלי של אסד יהיה הניצחון הראשון של סוריה בשדה קרב כלשהוא
ועל זה
הוא עלול לזכות בזמן חסד כלשהוא על כס המלוכה, סליחה הנשיאות בדמשק.
לקטע המלא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: