כי אפשר גם בלוג אחר

גיליתי משהו על עצמי כל פעם שאני מתעורר ופוקח את עיניי אני סוג של מנסה לגלות את העולם מחדש. בהתחלה אני נורא מבולבל מכל מה שסובב אותי ומנסה במשך כמה זמן להיסתגל לעולם הזה שכאילו במפתיע אני נפלטתי לתוכו ולנסות להבין אותו. מאחר וזאת משימה מאוד כשה אני בסופו של דבר מסיים אותה רק לאחר כמה שמעות ולפעמים אפילו כמה ימים אחרי שאני מתעורר. ואז הכל מתחיל כשאני נרדם ומתעורר שוב. אז הואיל ומה שמייחד את המין האנושי זה העובדה שני האדם ראו תמיד בהשיגי האתמול את נקודת הזינוק לקראת כיבוש המחר, החלטתי להכין לעצמי מין מכתב בוקר שבוא אני מסביר לעצמי מה זה כל הסובב הזה.

שלום אלישע ! אהלן ! ברוך הבא אל הקיום ! אני יודע אתה נורא מבולבל עכשיו , זה בסדר, אני יודע כי כבר עברתה את החוויה הזאת 9642 פעמים. הגיע הזמן שתצא מההלם. אני יודע שמעמקי המחשבה שלך כרגע בדיוק מתעוררות כל השאלות החשבות. מי אני ? איל הגעתי דווקא לכאן ? ומה העולם הזה רוצה ממני ? מה אני אמור לעשות בו ? ולמה ?

אז הנה הסבר קצר. למרות שזה ניראה ככה , העולם לא נוצר במטרה לדכא אותך, באופן הבסיסי ביותר הוא גם לא נגדך, זאת אומרת אין לו משהוא אישי נגדך דווקא. רוב המדענים סבורים שהיקום שאליו נפלתת בזה הרגע נוצר במטרה אחרת. בינתיים הם הגיעו למסכנה שהוא נוצר לפני כ 13 מיליארד שנה , זאת אומרת ממש הרבה זמן לפני שנולדת במטרה יחידה וברורה להתרחב עד האינסוף ולהיבלע במין ענן חסר חיים שחור שבוא אטומים בודדים ינסו להיתרחב לנצח זה מזה. כניראה כי 20 מיליארד שנה (הזמן שעוד ייקח עד שזה ייקרא) הם יותר מדי זמן בשביל כל אחד להיות יחד.

אתה התפתחתה לדרגת צורת חיים תבונית על פני כוכב בינוני בגודלו במערכת שמש זניחה באחת הספירלות המערביות של אחת ממיליוני הגאלאקסיות שמרכיבות את הייקום שהוא ככה סבורים היום אותם מדענים רק אחד מביליוני ייקומים מקבילים, בהם חיות גרסאות אחרות שלך, יש בה אלישע אחת בחורה שמזמן כבר היתחתנה עם נדיה, ויש בה גם אלישע שסיים תואר בארכיאולוגיה, אלישע שיושב בכלא , ואלישע שמנגן על כינור מעל הגג של עיר מנוכרת. אתה לא מנגן בשום דבר וטוב שכך לטובת אלא שעלולים לשמוע ותך ולטובתך, לעומת זאת וכאן עלי לזעזע אותך במקצת, שאר האנושות, כן כן, חמוד אל תפחד עוד מאט כשהתמונה תתבהר אתה תגלה שיש עוד יצורים כמוך, למעשה יש בסמיכות אליך שבעה מיליון כאלה ועל הכוכב כולו, שיש מיליארד , דומים לך בכל הדברים כולם ועם כל זאת שונים לגמרי זה מזה וגם מחפשים את המישהוא שיבין אותם באותה צורה אנושה ותוהים מדי רגע את אותם התהיות כולם, אז הם שאר האנושות, בסך הכל מחבים אותך !

זה לא השיג כה קל , כמט ואין איש ששונא אותך אישית, רק בחור אחד כניראה אבל הוא גר במכסיקו סיטי ואתה עוד תרצה אותו פעם. ובכן בחזרה לעיניין. שאר המין האנושי מחבב אותך באופן כזה או אחר, זה כשלעצמו די מלחיץ אני יודע אבל זה לא נורא הם לא מצפים ממך להרבה, תנשום נשימה עמוקה ותשחרר את הלחץ, במשך השנים לימדתה אותם שאין אתה מסוג בני האדם שיש לבנות עליהם וזה נותן לך את האפשרות להיות צופה מין הצד בפרפורם הנואש למצוא משמעות לקיומם על ידי מעשים מגוונים. ובכן מעשים אלא שהם חושבים שנותנים לחיים את תעמם , הם דבר יחסית מהנה אבל דורש מאמץ, ואת זה קשה לצבור. בשביל זה צריך להתגבר על האצלות שמונעת ממך בזה הרגע לזנק מהמיטה. על האצלות אפשר להיתגבר אם תצייר לעצמך את התמונה של ההישג שאותו אתה מבקש להשיג ותשים אותו מול העיניים שלך.

אזהרה ! כל דבר שתשים מול העיניים שלך עלול לעניין אותך, ואתה עלול לבלות שנים בניסיון להבין אותו לעומק. עזוב את זה , מוסיף דעת מוסיף מכאוב והעיניין בעולם הוא כניראה לא לדעת את הכל למרות שזה אכן אפשרי, אלה משהוא אחר ובלתי מוגדר חסר צורה וביטויי. כאן אני מגיע לבעייה של הבעיות. התהליך הזה שאתה מתחיל בפעם ה9642, ניקרא מחוסר מילה אחרת "חיים" ולחיים אין שום כללים ושום נוסחאות, הם עובדים אחרת בשביל כל אחד ולכן על כל אחד למצוא בהם את דרכו שלו. זה לא כזה קשה כי זה גם מאפשר לך יצור מהם יצירת אומנות ויצירת האומנות הזאת עלולה להיות די יפה אם תתאמץ.

האדם , ואתה ככל הניראה כזה , מעריך אומנות, ידע וביטויים של חיבה, נסה לתת כמה שיותר מאלה לאנושות סביבך והם עלולים להחזיר לך את מה שנתת בורה שלהם. בסך הכל זה עובד ככה : היקום הוא סוג של מראה ענקית שמשקפת אותך, לפי הסרט שאתה בראש שלך מזמין לעצמך. זה די כיף כי אתה יכול להזמין סרט אחר כל יום, חוץ מסרטי אימה יש הרבה יותר מדי מזה בחיים גם ככה. בחיים יש גם הרבה סבל שנולד מהעובדה שבאמת זה לא כל ממילא ואנשים חמדנים לשלטון וטעבים לבצע כסף הופכים אותם לעוד יותר מסובכים בכל מקרה כי הם רוצים מאוד לחיות טוב יותר מהשאר והם חושבים שהם ישיגו את המטרה הזאת עם הם יחריכו את השאר לעבוד למענם, עקב מחסור במתכות ובגלל סיבות אחרות הם כבר לא מחזיקים את העבדים שלהם קשורים אליהם בכבלים מברזל אלה במשהוא הרבה יותר חזק ויעיל, כבלים תודעתיים שהם עיצבו על ידי סרטים ותוכניות טלויזיה (הדבר הגדול בחדר שלך) פרסומות וקניונים.

אתה משוחרר מהכבלים האלה כי אתה מבין אותם, המשימה שלך היא לנסות ולשחרר גם את השאר, כי אז העולם יהיה מקום יותר טוב לחיות בו. אם תשחרר מספיק אנשים אז תהיה שמח איתם ובאופן כללי כניראה מאושר. אושר זה משהוא שרק אתה יכול לתת לעצמך, אין לזה הגדרה אבל זה בארך : ההרגשה שאתה זורם בזרם הקיום ולא ניתקע במחסומים. הרוס את המחסומים פיזיים כרוחניים כולל את האלה בשטחים הכבושים. אה כן, הסבל מסביבך עלול לדכא אותך במהלך היום, עשה משהוא כנגדו והדבר יגרום לך סיפוק חסר גבולות. אחד מסוגי הדיכוי הקשים שבסביך ניקרא כיבוש הוא כולל מערכת שלמה של דיכוי של חצי מהאנשים שחיים סביבך, אתה צריך לעזור לסיים אותו כל יום בצעד קטן כלשהוא , בכלל את כל המטרות הגדולות אתה צריך לקיים כל יום בצעדים קטנים זה בעייתי כי יש הרבה מטרות אבל זה גם לא נורא כי אתה יכול לבחור באיזה אתה מתמקד היום.

התמקדות זה משהוא שקשה לך איתו , ואתה תמיד חוש שזה הומצא על ידי אנשים רעים. זה כניראה נכון אבל אין לך דרך לשנות את זה. סתם יש לך. וגם חוש הומור יש לך, אבל מיקוד לא יזי לכמה מהמטרות שהצבתה לעצמך. נסה להביט למשך חמש דקות בנקודה אחת מבלי לחשבוע על דבר חוצ ממנה. תתמקד בלראות את הדברים בבהירות זה קשה בבוקר אבל תנסה להתחיל מלראות עת המצב שלך אני מניח שאתה שוכב אם לא עליך לשחזר איך הגעתה למצב שבוא אתה נמצא עכשיו, להיזכר לאט לאט מה עשיתה אתמול ומה רציתה לעשות היום ולנסות לעשות אותו. בדרך עלייך לזכור שגם שאר היקום עסוק בערך במשימות האלה ועליך לנהוג בו בכבוד ובסובלנות ולנסות לשפר אותו עם כל צעד שאתה עושה. נישמע הרבה לעשות ? כן זה לא מעט אז קום כבר פדלאה עצלה שכמוך ! צה ותתחיל לעשות חיים. אה על תישקח את הקפה :) !

לעיתים קורא, שבן אנוש מרגיש שהוא יושב בתוך סיר גדול עם מים רותחים שמוצב על מדורה. וכל מי שנימצא סביבו באופן טבעי רואה את האשם במצב הזה באדם שיושב בתוך הסיר, ואת האכזבה שלהם, הם מביעים בצורה ישירה על ידי השלכת חיצים לכיוונך. אה והם כולם בני המשפחה הקרובים ביותר שלך. בקיצור פגשתי את הדוד שלי.  שבע שעות של ביקורת חדה אישית ונוקבת אחרי , אני מוכרח להשיג מסקנות מספר. איך אפשר לראות במכונית , דאצ'ה וגן וסדינים לבנים את מהות החיים ? וטלפונים מתקדמים , יש לא אייפון אבל זה לא משנה זה הרי לא המהות של הקיום. אחת השאלות שארו יותר משעה של דיון הייתה מ הייתה עושה עם 20 אלף שקל בחודש, התעקשתי שהייתי אחרי כל השאר קונה מחשב לשכנים האתיופיים שלי. הם סרבו אפילו לשמוע ל האפשות. למי אכפצ מהשכנים שלו ? למה ? בשביל מה ? תקנ השכלה טובה יותר מכונית קורס נהיגה. זה הייה וויקוח ארוך שאלתי מה הם חושבים שאיך החברה בנוייה , התווכחנו על עדרים של היפופוטאמים שדורסים את החלשים של העדר למוות ועל משפחות של אריות שהורגים את הולדות החלשים, על נמלים ועל דבורות, על בני אדם עשירים ועניים על פוטין ועל החיזבאללה. בסיום כל השיחה הם כמובן שהו והבטיחו שהם ייתנו לי את כל מה שאני אחפץ בו אם אני אעלה על דרך היישר שזה ללמוד מקצוע . נגיד מתפעל קו ייצור במפעל, מנהל עסקים או משפטים. אני שוב אמרתי שלא מעניין אותי עשרת אלפים דולר בשנה (שיקרתי מענין אותי מאוד , אבל לא בכל מחיר) ושני אשלח להם גלויה אחרי שנתלה את הדגל האדום על הבית הלבן. 

הלקוחות של שי לא תמיד יכולות להביע במילים בלבד את אכזבתן מן החיים, כדי להגיע להיות לקוחה של שי , צריך להיות אדם שצר לו בחיים. דורית עובדת בלישכת רווחה. ואנשים שחייהם הוצרו על ידי הנסיבות השונות שלתוכן הביאה אותם החברה שלנו, נותים להיות די מתוסכלים בסך הכולל של הדברים, היום למשל הלקוחה של דורית בכתה כי : "קשה להיות", במיוחד בגלל שצריך להגיע בשעות קבועות, ופגישות קבועות שהמועד שלהן חקוק, ניראה בעיניה המובטלות כאבן ריחיים על צוורה .

באותה עת ששי אסקה בטיפול מונע, למי שעתידה אולי, להידרדר מטה לבעיה חברתית כלכלית עבור מדינת ישראל , מליקה, מאוכזבת מאוד מהצורך להמתין שעה מחייה לאוטובוס שפטה את אגד לקנס בדמות נסיעה חינם, מחירה של שעה אחת מחייו של אדם לעיתים משנה בהתאם לערכם של חייו בכלל, אבל לא משנה מה היא הסיקה שהשעה שלה שווה יותר מחמשה שקלים ותשעים אגורות. הנהג שהיה עסוק בהיתמודדות עם ההתקפה החזיתית של נוסעים שהורתחו בשמש הירושלמית במשך שעה לא שם לב למעברה המהיר אל חלקו האחורי של האוטובוס שלו. בתחנה האחרונה לפני תחת הירידה המתוכננת עלה שלא כצפוי המבקר. נוסעי אגד רבים תוהים למה דרוש מבקר בשעה שהנהגים, לעיתים נדירות בלבד, נותנים לציבור להישתמש בתחבורותו הציבורית מבלי לשלם על כך. אז הסתבר שהמבקרים ממלאים אכן עבור אגד עוד צורך, חוץ מהוצאה של הגמלאים מהמועדן שלהם, שאגד מזמן הועידה לו שימוש טוב יותר. המבקר ביקש ממליקה לתת לו כרטיס נסיעה אבל היא בלמה את פיה וריסנה את מבטה כלא מבינה, עדיין מתלבטת אם לשחק תיירת או נפגעת נפש אבודה במשא ארוך למציאת הבנה ומעט שלווה. המבקר פתר את ההתלבטות כשאמר: " אה היא לא מדברת עברית הרי, ואר יז יור טיקט ? " מליקה החלה לפשפש בכיסים ואז המבקר עבר הלאה והיא זינקה אל הדלת האחורית ובצדדים מדודים התרחקה מהמבקר והאוטובוס שבוא הוא הייה שרוי. המערכת קיבלה אותה בקטנה.

במרחק מה, דניאל עסק בגרימת כאב. דניאל אוהב לגרום כאב, מאוד אוהב, אבל הוא מאוכזב תמיד, כי לעיתים מאוד נדירות הוא מצליח לגרום כאב בצורה מהנה מספיק, הבעייה הקשה בשבילו היא שאפילו גרימת הכאב גורמת לו לסבל ותרחה, דניאל הוא רופא, וככזה יחסיו עם כאב ארוכים ומורכבים. הדרך הספציפית שלו לגרום כאב הייתה לדקור אנשים במחטים, והוא נורא שמח שהחלוק הלבן שלו נותן אישור חברתי להכאיב לכל אדם שהוא ימצא לנכון להכאיב לו, והסטטוסקוף שלו גורם לאנשים אפילו להודות לו אחרי זה. בשעה שאנשים הודו לו הוא חיך חיוך קר ואיחל להם בליבו השחור חיים של כאב וסבל שיביאו אותם אליו עוד פעמים רבות בהמשך, ורשם בפינקס הדימיוני שהחזיק במוחו את סוג הכאב המיוחד שהוא גרם היום, יש לו כמאה וחמישים כאלה, וכשהוא התיישב לאכול ארוחה זולה שנועדה להשביע רופא בביקור חולים, ונגס בגזר המבושל הוא התקשר לאישתו, שי, שספרה לו על הלקוחה הבוכה שלה, דניאל חייך והוסיף עוד כאב לפנקס הדימיוני במוחו

הגזר המבושל החל את דרכו אל פיו של דניאל הרחק משם, בשדות הכתומים לנצח של הגליל העליון שבוא הוא גודל ונשלח להקפאה ואריזה במפעל שניקרא בהתאם "פרי הגליל" פועלי המפעל זה אתה ניצלו מפיטורים המוניים לאחר מאבק ממושך ובמרחק של ארבעה שעות נסיעה משם בעיר בית שמש הניחה עובדת פרי גליל בשם ריבקה, את השקיות הקפואות עם הגזר הגמדי למיכליות מוקפאות. בשעה שהיא עשתה את זה היא חישבה במהירות כי ידרשו לה מזומנים רבים כדי שתוכל לעשות שימוש בתצרוכת שהיא מייצרת וכי גזרת הגורל היא שיש אנשים שנועדו להניח ירקות מוקפאים ויש כאלה שנועדו לאכול אותם, בשעה שהיא הטילה את השקיפ מטה היא דמיינה שהיא מטילה גופות של קצינים גרמניים, בהבזק מוזר של מקריות ראנדומלית, גופות היה בדיוק מה שדניאל חשב עליו בשעה שנגס בגזר.

בשעה שהיא סיימה את המשמרת עשתה רבקה את מה שעשתה תמיד, נאנחה כלות בליבה והתקשרה לבן שלה כדי לשאול למעשיו. הבן שלה הייה עסוק מאוד ודיבר בסובלנות מעטה מדי חותך משפטים בקיצור נמרץ, הוא הודיע לה שהוא מאוד עסוק, כי מכתבים ברומנית לא מתרגמים את עצמם, ושהחשמלאי שנתן לו את המכתב לתרגום כדי לדעת למה החברה המולדבית שלו בוכה זקוק למידע בדחיפות והתיקון חינם של דוד השמש שלה יהיה תלוי רק בכך. וכמעט מייד אחרי סיום השיחה התקשר למליקה כדי לשאול בטון הרבה יותר רגוע מה שלומה.