את העצים אתם חושבים שעקרתם ? את הבתים הרסתם ? את העווזים הרגתם ? את הילדים גירשתם ? את הנשים השפלתם ? את הזקנים דחפתם ? ניראה לכם. אתם את עצמיכם קברתם. בחולות אל עראקיב בבעיטה עם עוצמה של 1300 שוטרים חגורים למלחמה, צי כלי רכב שלא ניראה באזור שנים , מסוקים בשמים , מזל"ט באוויר, פרשים בצדדים, חבלנים וכלבנים מול ההגדרה של חסרי ישע , מול נוודים שמחפשים מקום לחיים, שם כברתם את עצמיכם את מאט האשליה שעוד ריחפה באוויר בקשר למה היא מדינת היהודים.

כי כולה על כל זרועותיה הגיעה סוף סוף למדבר, היו שם אנשים מזרועות של המדינה שהתושבים לא ראו שם קודם מעולם, היו רופאים בשמונה אמבולנסים, היו אנשים מרשות הטבע והגנים, היו מהמנהל האזרחי וממשר האוצר, אגף המיסים, מדינת ישראל באה לאל עקאריב אבל לא בשביל להפקיח את השממה, לפתוח קופת חולים או בית ספר לילדים לבנות תשתית לביוב וחשמל, לא הם באו כולם ולא נעדר מהם איש כדי לרוס מול עיניהם הדומעות של ילדים בדואים את בתיהם , כדי לעקור משורשם את עצי הזית, כדי להוציא כל הרכוש שהיה בבתים ולעקל אותו כי ההרס שלא תבינו לא נכון בה מחשבון המפונים. וכאן עמדם כולכם והסתכלתם להם בעיניים ואמרתם , אנחנו מדינת ישראל אנחנו במלחמה אתכם וזה העומק של מה שאנחנו מוכנים לעשות כדי להוכיח לכם את זה, אנחנו נבזבז מיליונים אם נצטרך כדי לעקור אתכם מפה ולא ולו שקל על מנת לשפר את חייכם. אתם אוייבים שלנו בלב מלא ובנפש. ולא הייה שם ילד שלא הבין את המסר שניבט בעוצמה של בטון הרוס בבהירות של ברזטים חתוכים בצהורי היום. והבדואים הפנימו את המסר והעבירו אותו אחד לשני במבט שבו מספיק במדבר בשביל להבין דברים, אויבים חיים כמו אוייבים והבדואים יודעים להיות אוייבים לא פחות טוב משהם יודעים להיות ידידים

והרי הם לא ילכו לשום מקום אחר חוץ מפה ופה גם הזעם ירתח כדי להפוצץ וכשהוא יתפוצץ אני אוכל להגיד הייתי שם והייתי עד ליום שבוא בחרה הממשלה להפוך ידיד לאוייב, כי כאשר יענו אותו , כן יפרה וכן ירבוץ, כי מי שהבהיר שעם החוק אי אפשר לדבר, הפך אותו לחסר ערך בה בשעה, לעולם כבר לא יבקשו אישורים שלא לדבר על שיתוף פעולה עם המשטרה. והגבעות יחזרו לאחר כל הריסה לפרוח בכוחה של נחישות גדלה והולכת וכוחה של מחאה שמתגלגלת, ואתם הורסי הבתים מעליבי היתומות והיורקים בפניהם של אלמנות, אתם כמו כל קודמיכם תקאו מהאדמה שבה חשבתם לבנות נחלה על סבלם של כה רבים

ומי שהיה שם נושא את הזוועה בליבו ובראשו וחובה עליו להיות לה עד ולעמוד בשער העיר ולזעוק את אשר ראה ואת מה ששמע , כי אם אין נביא בעירו היה נביא ואם אין שם איש היה אתה איש, כי כך נאמר פעם ליחזקל : והיה וידעתה את הרעה אשר בעה ולא יצאתה אל כיכר העיר ולא זעקתה כי חטאה ירושלים עוולה ציון ובניה, ולא התרעתה ולא חזרו בהם ובאה האש ואכלה את בניה, דמם בראשך וממך אבקש. אך אם התרעתה ואמרתה והזהרתה ולא חזרו בהם דמם בראשם וממנה אבקשה.

לא שזה מנחם נורא אבל היה לי קשה למצוא קוונטום של נחמה

צעיר מי-ם מואשם ששבר בקבוק על ראשו של שוטר ובעט באחר