לעיתים קורא, שבן אנוש מרגיש שהוא יושב בתוך סיר גדול עם מים רותחים שמוצב על מדורה. וכל מי שנימצא סביבו באופן טבעי רואה את האשם במצב הזה באדם שיושב בתוך הסיר, ואת האכזבה שלהם, הם מביעים בצורה ישירה על ידי השלכת חיצים לכיוונך. אה והם כולם בני המשפחה הקרובים ביותר שלך. בקיצור פגשתי את הדוד שלי. שבע שעות של ביקורת חדה אישית ונוקבת אחרי , אני מוכרח להשיג מסקנות מספר. איך אפשר לראות במכונית , דאצ'ה וגן וסדינים לבנים את מהות החיים ? וטלפונים מתקדמים , יש לא אייפון אבל זה לא משנה זה הרי לא המהות של הקיום. אחת השאלות שארו יותר משעה של דיון הייתה מ הייתה עושה עם 20 אלף שקל בחודש, התעקשתי שהייתי אחרי כל השאר קונה מחשב לשכנים האתיופיים שלי. הם סרבו אפילו לשמוע ל האפשות. למי אכפצ מהשכנים שלו ? למה ? בשביל מה ? תקנ השכלה טובה יותר מכונית קורס נהיגה. זה הייה וויקוח ארוך שאלתי מה הם חושבים שאיך החברה בנוייה , התווכחנו על עדרים של היפופוטאמים שדורסים את החלשים של העדר למוות ועל משפחות של אריות שהורגים את הולדות החלשים, על נמלים ועל דבורות, על בני אדם עשירים ועניים על פוטין ועל החיזבאללה. בסיום כל השיחה הם כמובן שהו והבטיחו שהם ייתנו לי את כל מה שאני אחפץ בו אם אני אעלה על דרך היישר שזה ללמוד מקצוע . נגיד מתפעל קו ייצור במפעל, מנהל עסקים או משפטים. אני שוב אמרתי שלא מעניין אותי עשרת אלפים דולר בשנה (שיקרתי מענין אותי מאוד , אבל לא בכל מחיר) ושני אשלח להם גלויה אחרי שנתלה את הדגל האדום על הבית הלבן.
ליב היה ממגורשי פלטאבה שעל שפת הדנייפר והתיישב בפלך חרסון הוא הוליד את
דויד שנשא את חנה והם הולידו את לב (טרוצקי) ואת אליזבטה ואת אלכסנדר ואת
אולגה
וימות דויד ב 1922 ממחלט הטיפוס ותמות אליזבטה ב 1924 וימות אלכסנדר ב 1938 מיריה בראש, ותמות אולגה מיריה בעורף ב 1941.
ולב נשא לאשא את אלקסנדרה סקולובסקיה, ותיכנס לבית האסורים ב 1928 ותוצא
להורג ב 1937 ותלד את נינה וזינאידה ותמות נינה מצהבת ב 1931 ונינה הולידה
את לבה ותמות לבה בהוצאה להורג ב 1941 ואת ולוניה ואי לא ידע את תולדותיה.
וזיאנידה שמה את נפשה בכפיה ונטלה את חייה ב 1933 ותישא את זכרן מולגין
וימות בבית האסורים ותישא בשנית את פלטון וולקוב וימות גם הוא בבית
האסורים. ותלד זינה את וסוולודה וולקוב ויתהלך ולקוב בבית סבו ויהי לרוקח
וישמור מצוות סבו ומצוות אביו וזכרון דברי ימיהם ויחיה בפלך הגדול מכסיקו
רבתי, ותלד גם את סשה וסשה הייתה ליתומה והוגלתה לקזחסטן ותחזור משם
למוסקבה ותמות שם בשיבה טובה.
וישא טרוצקי את נטליה סדרובה ותלד לו את לב, ואת סרגיי וימות לב מיריות
מתנקש בםריז ב 1938 וימות סרגיי בבית האסורים מכדור בעורפו ב 1937
וסרגיי נשא את גנריטה וילד את יוליה ויוליה ילדה את דויד ודויד נשא את
אחות טליה לבית כהנא ותלד לו ששה בנים ובנות. ויתהלך דויד בקרית ארבע
ובתפוח ויהי לגיבור לאנשי כך. ויהי במות המנהיג , הרב מאיר כהנא וישם את
נפשו במאבק על משרת המנהיג החדש ויפסד, ויוגלה ויושם במאסר, ויתהלך לפני
ה' בביתר עילית.
ותחי יוליה בארה"ב, ותרא מודעה ותכר את סבא ותבוא אל האספה הגדולה לציון
יום הולדתו המאה, ותפגע בשומר הראש של סבא וימאן להאמין לה כי היא נחדתו
ויכירו ויצאו ויהי יום אחד ויסעו בכביש ויפגע רכבם ברכב אחר, ויומאר לה
הוציאי את הדברים נסדרה העיניין לקבל כסף מהביטוח, ותנופף בידה ותומאר לא
נורא, ויאמין לה שומר הראש. וימי חייה בארצות הברית 30 שנה ותבוא לירושלים
עיר הקודש ותחיה בה.
לקטע המלא...
תקשיבו לזה, כמובן בהתחלה לא האמנתי כששמעתי את הסיפור על כוס בירה בירושלים בצהורים, משום המפוקפקות של הסיפור ועוד יותר משום אמונו הרעוע של המספר, אבל, מסתבר, הדבר נכון. קבוצה של אנארכיסטים , זאת אומרת בעיני עצמם כמובן, התגנבה לכבר של טרוצקי במכסיקו סיטי,
הוציאה את הכד עם האפר,
לקחה את העפר, עירבבה אותו עם בצק, ואפתה ממנו עוגיות
ושלחה אותם לעיתונאים ותנועות שמאל ברחבי תבל עם מכתב שממליץ לאכול את העוגות אם הם רוצים לקבל את עוצמתו וכוחו של המרכיב הפעיל שהם. הדבר הראשון שנשאל כמובן הוא האם העוגיות יכולת להיחשב צמחוניות ?
הייתי שמח בעיקרון אם היינו מסכימים על כלל יסוד לוויכוחים ביניינו, שלא משנה לאן הוויכוח הולך אנחנו לא נאכל אחד את השני :)
מאה ותשע עשרה שנים עברו מאז שהאחד במאי הוכרז להיות יום מאבקם המשותף של הפועלים בכל העולם, בהחלטה הראשונה בקיבל על עצמו האינטרנציונל השני של הפועלים, הניסיון השני ליצור מפלגה עולמית שתקדם את העברת הכלכלה לידיד מי שמקיים ועושה אותה, לפועלים ולאיכרים. ברוח הניסיון הזה, עוצב גם יום המאבק הכלל עולמי הראשון בתולדות האדם. הוא עוצב כיום שבו מעמד הפועלים מראה את כוחו ברחבי תבל, ובעצם המראה הזה כלולים גם החגיגיות , הביטחון העצמי שנסוך במי שרואה זרם של צועדים, שהוא חלק מהם, האיום, כלפי המעמדות השליטים, והדרישה לקבל את ניהול החברה לידיהם. ההצלחה המסחררת של האחד במאי הראשון שנחגג ככזה , הפכה את ההחלטה הזאת של האינטרנציונל למושרשת עמוק בתודעה , בתוכנית הפעולה ובדרך ההגדרה העצמית של פועלי העולם , והייתה להחלטה היחידה שנשמרת עד היום הזה.
נכונו ליום הזה ימים של גבורה ושל יאוש של הקרבה ושל דיכוי, ימי חושך וימי אור, תמיד אבל הוא שיקף את מצבו של מעמד הפועלים באותה שנה וממשיך להיות ברומטר למודעות המעמדית גם היום.
האחד במאי לא הייה סתם החלטה, הוא הייה היענות לדרישה של פועלים שכבר החלו מקיימים אותו ספונטאנית, אחרי שההפגנות וגלי השביתות בשיקגו דוכאו על ידי המשטרה באכזריות. שמונה פועלים הוצאו להורג ביניהם פעילים אנארכיסטיים וסוציאליסטיים, והזעקה האדירה של מעמד שלא מוכן עוד להקיז מדמו בלי תגובה נישמעה בכל בירות העולם. על קבריהם כידוע נכתב "יום יבוא והשתיקה שלנו תהיה רועמת יותר מהקולות שהשתקתם היום" וכך בדיוק היה
ההפגנות גדלו יחד עם תנועת הפועלים, והבנקאים הפוליטיקאים ובעלי ההון נחרדו משמיעת קולותיהם של מיליוני רגלים מונפות ומונחתות על כבישי הערים הגדולות, הם ניסו הכל, האחד במאי הוכרז כיום עבודה חובה וכל החופשות בו בוטלו, שוטרים ובריונים נשלחו למפעלים כדי למנוע שביתות ביום הזה וההפגנות פוזרו בכוח רב, בדיכוי של ההפגנות באחד במאי 1891 בפריז נהרגו 14 פועלים, היו אלה פועלי רומא שנקמו בכך שניפרעו משוטר אחד, 60 פועלים נירצחו כעבור כמה שנים בוורשה, עשרות נפלו והפכו את הדגל שלהם לאדום מתמיד.
אבל כבר אי אשפר היה להפוך את הגלגל, הפועלים ראו את כוחם וסרבו לוותר על מפגן האחדות המרשים ביותר שמעמד כלשהוא הציג בפניה של האנושות, עד שבאה כמובן המלחמה.
המלחמה שאליה שלחו בעלי ההון את הפועלים הרסה את אירופה הביא קטל בקנה מידה שקשה לשער. מתוך ההרס הזה קמה הזעקה הגדולה של האנושות לנקמה באלה שהביאו כל כך הרבה אסונות על המין האנושי, רוחות המהפכה שרקו באירופה בעוצמה, ובסתיו 1917 הפילו את החלש שבמשטרים הקאפיטאליסטיים, זה של רוסיה הצארית. תיקווה נולדה מתוך יאוש, בהונגריה גרמניה, ספרד וצורפת פרצו התקוממויות, מלחי הצי הגרמני הניפו את הדגל האדום ואחריהם חיילי הקווים הקדמיים של צורפת, באחד במאי 1918 לראשונה יצאו הפועלים לרחובות עם מסר תקיף של זכויות חברתיות או מהפכה עכשיו, וברוסיה ומושבותיה הם לבשו לא עוד מדי מחאה אלה לבוש של שליטי הסדר החדש שאותו כוננו בעצמם.
אחוזי בעטה ממשלות המערב העבירו בחופזה חבילות מתנות לפועלים, כדורים להרגעה מהירה, הנהגת הזרם המרכזי בתנועת הפועלים הראתה בצומת המכריעה הזאת את הריכבון שפשט במנהיגיה ובגדה את הבגידה הכואבת ביותר במעמד הפועלים העולמי כשנאותה לברית הלא קדושה עם הבורגנות ומנעה בגופה מההמונים לכונון רפובליקות של מועצות בכל רחבי אירופה. בשום מקום לא הייתה הבגידה כה כואבת כבגרמניה, חיילי הממשלה הסוציאל דמוקראטית ירו כדי להרוג בפועלים שכבשו את רחובות ברלין ומינכן, ובראשון למאי 1919 הוציאו להורג את גוסטאב לאודר, מנהיג המהפכה האדומה של בואריה, בין שש מאות האחים שמתו על קידוש שמה של המהפכה.
הברית הזאת לא איחרה לשאת את פירותיה הבאושים, תרופות ההרגעה אזלו, כשבעלי ההון חשו את עצמם בטוחים יותר כמעה הם שלחו את הגרוע שבהמצאותיהם כדי לדכא את מרי הפועלים, בריונים יוצאי צבא שקובצו לקבוצות חמושות של מפירי שביתה, והיו ליסוד של התנועה הפאשיסטית שהקים באיטליה בניטו מוסוליני. המגפה השחורה התפשטה לכל אירופה, והתנועה החדשה אימצה את המושגים של תנועת הפועלים כדי להפוך אותם לחסרי ערך, ברחובות הם דיברו על כך שהפועל הגרמני יכול לחיות טוב רק על חשבון שיעבודו של הפועל הפולני, שהפועל האיטלקי יהיה חופשי רק עם הוא יכבוש לעצמו אימפריה, השמאל העמיד מולם חזית שלעיתים רחוקות הייתה אחידה או מאוחדת. פילוגים פנימיים פרי הבגידה של העשור הקודם, נשאו את אותותיהם ולא פעם הפגנות של קומוניסטים וסוציאל דמוקראטים התנגשו באחד במאי עם קורבנות בנפש משני הצדדים. אף אחד לא היה שמח בכך יותר מהפאשיסטים. צעד אחר צעד הם עירערו את הביטחון של פועלי אירופה וב 1933 הצליח אדולף היטלר לקבל שליש מהקולות בבחירות הכלליות בגרמניה. בשנה שבה התמנה לקנצלר הוא הכריז על האחד במאי כחג לאומי, כדי להשלים את תהליך הגזילה של סמלי התנועה העובדת.
הקרב אבל לא הוכרע, בספרד הפועלים הכריזו מלחמה על המהפך הצבאי של פרנקו ובידיים חשופות כמעט הצליחו לעמוד מול הצבא הספרדי הגרמני והאיטלקי במשך ארבעה שנים, אפילו בווינה וברלין לא גוועה ההתנגדות, והמלחמה העולמית החדשה שבעלי ההון הביעו על העולם שוב, הפכה לקרב חוצה גבולות בין התנועות המהפכניות למשטרים הפאשיסטיים, אחרי חמש שנים באחד במאי 1945, התאבד אדולף היטלר בבונקר שלו מוקף בחיילי הצבא האדום שהניפו את דגל הניצחון הסובייטי מעל המקום שבו הוא התעתד לכונן את רייך אלף השנים
כמו במלחמה הקודמת, גם הפעם הפועלים חזרו נחושים מתמיד להשיג בבית בטבה במצבם, מפלגות פועלים סחפו מיליונים אחריהם לבחירות שלאחר המלחמה, וכמעט בכל הארצות שטעמו את טעם הקרבות הם זכו ברוב מוחץ בפארלמנטים, וביוון, סין וקוראה צבאות אדומים מקומיים לחמו את המלחמה המפכנית נחושים לתרגם את הניצחון על הנאציזם לתחילתו של עולם חדש טוב יותר. הפעם גם החיילים החוזרים של המושבות דרשו לעצמם את אותם הזכויות כמו בני מעמדם באירופה, בהודו נערכו הפגנות ושביתות ענק וב 1 במאי 1947 הנציב הבריטי של הודו מסר את התחייבות ממשלת הלייבור האנגלית למתן עצמאות לתת יבשת באופן סופי. לבנת הדומינו הראשונה במערך האימפריה הלבנה נפל והשאר לא איחרו לבוא. ואחד במאי 1960 נחגוג כיום חופש מלא כמעט בכל העולם כולו.
הנסיעה מזרחה ודרומה של האחד במאי לא עברה בלי טבילת הדם שלה, הפועלים בדרום אפריקה הכריזו בפעם הראשונה שביתה כללית באיחד במאי 1950 המשטר הגזעני דיכא את השביתה בכל הכלים שעמדו לרשותו מארגניה נאסרו ועונו, אבל התנועה נולדה. שתי עובדים נהרגו בטוקיו שנתיים אחר כך. אבל עד בוף שנות החמישים הסיסמא פועלי כל העולם התאחדו כבר הידהדה מכל פינה בכדור הארץ. הדור החדש שגדל עם התקווה לעולם צודק יותר אחרי מלחמת העולם השנייה ביקש לפרוע את ההבטחות, סטודנטים משכבות הפועלים נהרו לאוניברסיטאות ואלה הפכו להיות כור היתוך מהפכני, הם סרבו לחיות בחברה שעוצבה כמכשיר של דיכוי ופירוד, והם רצו את השיוויון המובטח ועכשיו. ביחד עם הפועלים הם הביאו דור חדש של מחאה לרחובות, ובאחד במאי 1968 החלו הסטודנטים בפאריז את סדרת האירועים שהפכה למשבר המהפכני הגדול ביותר שידעה אירופה המודרנית, ועשרה מילון פועלים הצטרפו לסטודנטים. המהפכה שכמעט הייתה ממשיכה להשפיע עד היום, כדי לשלם לפועלים על אי קיומה, נאלץ הממשל הצורפתי ללכת לפשרות מרחיקות לכת, שבוע עבודה מקוצץ, חופשות מוערכות זכויות איגודיות כחלק מהחוקה ועוד ועוד.
במזרח היו אבל למעמדות השליטים פחות גזרים לתת ולכן הם השתמשו ביותר מקלות. בתורכיה הפך האחד במאי לסמל לאי ציות של הפועלים למדינת ההון התורכית, למורת שהיציאה להפגנה באחד במאי הייתה עברה חמורה על החוק מאות אלפים ואחר כך מיליונים התאספו באנקרה ואיסטאנבול, הדיכוי היה אלים תמיד אבל ב1977 שנה שבה הגיע מספר ימי השביתה כיבוש המפעלים וההפגנות המיליטאנטיות של פועלים לשיא, פתחו החיילים באש חייה על המפגינים והרגו 37 מהם באיסטאנבול. ככה נולדה המחתרת המהפכנית שאחרי מאבק ארוך בסופו של דבר הפילה את שילטון הגנארלים.
כל הזמן הזה במדינות "הסוציאליסטיות" שמזמן הפכו למכשירי דיכוי בשמה של ביורוקראטיה שבעה, היה האחד במאי למסורס מתוכן, המיליונים צעדו בחוסר רצון, וסיסמאות שלא אמרו שום דבר לאף אחד הונפו מכל עבר. רק ב 1982 חזרה רוח החג המקורית למאחורי מסך הברזל. פועלי מספנות לנין השובתים יצאו להפגנה בווארשה נגד המשטר הסטאליניסטי, וחמישים אלף הצטרפו אליהם למרות האיום הברור שבדבר. הסדק הראשון נפער והמאחה זרמה ופרצה לבסופו של הדבר את החומה.
הסטאליניזם שנפל בקול גדול לאימתם של תושבי הארצות שהיו תחת חסותו לא התחלף בשיטה הומאנית יותר. הקאפיטאליזם שבא לאחריו גרם לרבים להתגעגע לעבר, אבל תנועת הפועלים הייתה שרויה בבלבול עמוק. שיו היה באחד במאי 1997 כשטוני בלייר ניבחר לראשות ממשלת בריטניה, על מצא של "דרך שלישית" שתגשר בין מדיניות חברתית לכזאת שמשרתת את ההון, אבל המדיניות שלו ושל חבריו בעולם שהחזירו את הביקורת על הקאפיטאליזם כשיטה לבמה המרכזית. היה זה האחד במאי של שנת 2000 בלונדון שהראה שהמאה החדשה נפתחת כשהמפכנים יותר בטוחים בעצמם ומאמצים תשובות ודרכי חשיבה שונות למרקם צבעוני גדול שבתוכו הם נותנים מקום לכל סוג של יצרתיות. המפגינים שמספרים שמשטרה לא ציפתה להם שיתקו את מרכזה של לונדון, שתלו גראס על ראשו המתכתי של צ'רצ'יל, והפכו את הבירה האנגלית למשך שעות אחדות לאזור אוטונומי חופשי
מחר יהיו שוב פעם הרחובות מלאים במיליונים, בבירות העולם עם דגלים אדומים יעברו הרבה מאוד אנשים, כל הקבוצות המהפכניות יצאו להראות את פניהם ואת מרכולתם, ויספרו על מה הם עשו שנה שעברה ומה הם מקוומים לעשות השנה כדי להביא לשינוי החברתי המיוחל. פועלים בכל העולם יתאחדו ליום אחד והחג המודרני הראשון שאופף את האנושות כולה על שלל גזעיה ודתיה יערך שוב. מחר אבל הוא יהיה משמעותי יותר, הוא יהיה הראשון תחת המשבר הכלכלי החדש שמערכת שילטון ההון על האדם הביאה עלינו, בכל העולם אנשים כבר אמרו , אנחנו לא נשלם על המשבר שהם יצרו, מחר ניראה כמה הרבה מאיתנו קיימים שם ברחבי תבל ולכמה הם מסוגלים כשהם מתאחדים.
אתמול, לרגל חג הפסחה, הודיעה הממשלה הרוסית על סיומו המוצלח של "המבצע נגד הטרור" בצ'צ'ניה. "מבצע" שנמשך עם הפסקות מזה 13 שנים , שהודיעו על הפסקתו המוצלח כבר עשרות פעמים. יהיה אשר יהיה הטרור שנגדו כוון המבצע, הטרור שהוא השליט גדול יותר מכל מה שהצ'צ'נים יכלו לעשות אי פעם.
זה היה לפני כמה זמן, בגרמניה כשנסעתי באוטובוס לדנמרק שפגשתי בפעם הראשונה גולה צ'צ'ני, איש חבול שכל חלק בגופו כוסה בצלקות ובכויות מעינויים ומהלחימה, שאשתו גורת אותו ומתחזקת את גופו הדקור לאורכה ולרחובה של היבשת שמעדיפה לא לדעת את סיפורה, כשהיא מנסה להשיג לו מפלט. הוא סיפר לי על לוחמי ההרים, על עם גאה ששואף לחופש, כששני צ'צ'נים נפגשים הוא סיפר הם מברכים אחד את השני ב "היה חופשי" וזה אומר בערך הכל.
הוא סיפר לי על השמחה שהביאה העצמאות, ועל היום שבו נכנסו הטנקים הרוסיים, כדי לקחת אותה מהם, ועל התלאות שעברו עליו מאותו היום במארבים בהרים, בשבי הרוסי, בבתי הכלא שבהם מענים אנשים, הוא סיפר לי על משפחתו שכמעט כולה נהרגה, על הבנות שנאנסו והתאבדו. הוא סיפר לי איך ברח מרוסיה לבסוף ואיך הוא מקווה לקבל פליטות בנרווגיה אולי.
אביה של אמי היה עדיין בחיים כשהמלחמה הצ'צ'נית הראשונה החלה, כשהממשלה הרוסית שלחה שתי דוויזיות משורינות ואת הצנחנים שלה להרוס רפובלקה שלמה. בהוראת הפעולה נכתב, כי עצמאותה של צ'צ'ניה היא גזר דין מוות לרוסיה, כמעט אפשר היה לקרוא בין השורות את "הכה ביהודים הצל את רוסיה" החדש, "הכה בצ'צ'נים והצל את רוסיה" על מגוון בעיותיה. לזכותו של המטה העליון של הפדרציה יאמר שעדיין היו בו אנשים שערכי המאבק על החופש וכבוד האדם היו לא זרים להם, ושלושת הגנרלים שעליהם הותלה המשימה להכניעה את צ'צ'ניה עצרו את הטנקים שלהם אל מול האשה הראשונה שישבה על הכביש הגישה לגרוזני, והגישו את מכתבי ההתפתרות שלהם לנשיא, כשהודיעו שהם לא התגייסו לצבא האדום בשביל לכרוך מאחורי הטנקים שלהם גופות של נשים וילדים.
הממשלה מצאה אבל דור חדש של מפקדים שיסכימו לכל זוועה שהם יצטוו לעשות ווד ימציאו כמה משלהם. בסוף השנה הראשונה של הלחימה כבר נימנו מעל מאה וחמישים אלף אזרחים הרוגים, צ'צ'ניה שכל אוכלוסייתה מלאה שתי מיליון שתתה דם מכל הורידים לא הייתה משפחה שלא היה בה אובדן, אבל נהר הגופות הזה עצר את ההתקדמות הרוסית. לקראת המתקפה המכרעת על בירת צ'צ'ניה, נשלח חיל הוויר הרוסי להפציץ את גרוזני, בשיטת הפצצות שנלמדה מספרי הלימוד של האמריקאים בוויטנאים, שנקראת הפצצות שטיח אחרי האופן שבו היא אמורה לכסות כמו שטיח את כל פני העיר עברו המפציצים הרוסיים שכונה אחר שכונה.
ביום הניצחון של אותה השנה צעדו הצנחנים מול הקרמלין והמפציצים הישר מצ'צ'ניה טסו במטס הכבוד מעל, הנשיא העניק למצטיינים אותות גבורה הייה זה אז שסבא שלי הספיק אוד לשלוח למשרד ההגנה את המדליות גבורה שהוא קיבל במלחמת העולם השניה, הו כתב במכתב שהוא לא רוצה לענוד לגופו את אותם המדליות שנענדו על חזיהם של מפציצי ערים רוסיות, רוצחי אלמנות ויתומים. היה זה יום ניצחון עצוב. הפגנות בפעם הראשונה נערכו בשני צדדי המצעד, אנשים זרקו בוץ על הצנחנים וביצים סרוחות, "אונס רצח וביזה הם לא גבורה" צעקו להם מהרחובות. וותיקי הקרבות רבים ממלחמת העולם השניה החזירו את אותות הגבורה בדמעות ואמרו שמעולם לא האמינו שהצבא הרוסי יששלח להילחם נגד עמו, ומעולם לא האמינו שבאם הוא ישלח הוא יענה לקריאה.
במלחמה הראשונה הובס הצבא הרוסי לא כל כך באופן צבאי כמו בחוסר האמון הכללי שהוא זכה לו בציבור הרחב, בקווקז הזועות שצ'צ'ניה עוררו גל מחאה אדיר שבשיאו וועדות התנגדות וסולידאריות בכל רחבי הקוקז שיבשו את התנועה של התחמושת והאספקה לצבא הרוסי בצ'צ'ניה, אבל זה היה ניצחון זמני, כמו הניצחונות של הזולו על הבריטים, של האפאצ'י על צבא ארה"ב, היו אלה רק פציעות למכונת האיפיריאלית שליקקה כמה זמן את פצעיה והתכוננה לנקמה הגדולה. והיא באה. מאז שנת אלפיים מנהלים הכוחות הפדראליים מסע של רצח עם האיום ביותר באירופה על אדמת צ'צ'ניה, ארבע מאות אלף נהרגו, מהם ארבעים אלף ילדים, אוכלוסיתה של הרפובליקה הופחתה בחצי משתי מיליון לתשע מאות אלף, אלפים עונו נאסרו הוגלו הושפלו אבל לא נכנעו. בהרי הקוקז הם הפכו לאגדות, הלוחמים הצ'צ'ניים שעדיין נוקמים את השמדת עמם. מול כל הסיכויים מול לווינים , מטוסים טילים טנקים ומשוריינים, הם עדיין מרימים את תקוות החופש, עדיין הם אומרים אחד לשני כשנפגשים, "היה חופשי אחי" . הבחור שפגשתי קוראים לו אירביד, הוא אמר לי זככה זה היה תמיד בהיסטוריה הצ'צ'נית דור שלם נכחד בהיתקוממות נגד הקרמלין, דור אחר גדל ויוצא לקרב, נכחד גדל ויוצא שוב.
כשסיפרתי לו שאני מירושלים הוא חיבק אותי ואמר "סאלם עליכום אחי" לא הבנתי למה בהתחלה ואז שמעתי את אחד השירים של הלוחמים הצ'צ'ניים. הוא ניקרא הדרך לירושלים.
מאדימה השמש השוקעת וחם הוויר העומד של המדבר לב הלוחמים לוהט הנביא מספר להם את העתיד הוא סיפר להם על הדגלים על רשעותם האכזרית של כוחות השחור ואיך בקרבות העזים בכל זאת נכריע את ירושלים בכל זאת נכריע את ירושלים
12 אלף מודג'הדים 12 אלף נפשות של אמיצים מסומנים בחותם השמים וברצון ברזל של מבצרו של אלוהים אז יש עוד עם אמר אז הנביא שמור הוא בחסדי אללה גורל קשה לו כבר נכתב אך מאז ו מעולם הוא לא ניתנן להכנע הוא לא ניתן להכנעה
והוא יקום להית לדגל האיסלם מבצר הקדש האמונה כפי שאמר הנביא בחדיס העם הצ'צ'ני לוחם לעד תחת הדגל השחור של הג'יהד נגד האויב נלחמנו כבר מאות שנים ולא רוצים אנחנו גורל אחר ותעמוד לנצח שבועתינו ותעמוד לנצח השבועה
מתי כבר יתקיימו כל האותות אנחנו מתפללים כבר שתבוא העת והצ'צ'נים עם רצון האל ישלחו את חילותיהם אל המזרח יקומח האחים בכל העולם אללה נצחי הוא ויחיד צ'צ'נים, אמונתינו חזקה מתמיד ואנו ניכנס בשערי העיר ואנו ניכנס בשערי ירושלים
שישרף הכל באש הקרב שתלהט כל האדמה כבר אין לנו ספקות המוות לא הפחיד אותנו לעולם ויכנסו המודג'חדים אל המקומות הקדושים ויעמדו בראש לוחמי צ'צ'ניה וניכנס לעיר כל הקדושים וניכנס לעיר כל הקדושים
חשבתי על זה, אפילו בצ'צ'ניה הרחוקה המדוכאת והמדממת אם יש תקווה אז היא ירושלים, ירושלים היא המטרה, מוסקבה היא אולי תחנת דרך, אבל ההבטחה החזון, הדבר שמצית את האש בעיניים היא ירושלים. זכית עיר הנצח שתציתי את דימיונם של אנשים בהרי הקוקז ובערבות אמרקה כאחת.
לא ניחונתי בנבואה או באש לוהטת בעיניים אבל עם הייתי נביא, והייתי יכול לצאת לרחובה של עיר במוסקבה, הייתי אומר לעריץ שיושב מאחורי חומותיהם של הצארים, על ארמת העושק שצבר כהרג ורצח וגם ירש. הקבר שלך יחצב מאבני הקוקז, יקח כמה זמן שיקח אבל כוחך ישבר כפי שנשברו כל אלה שניסו להכניע את העמים שואפי החופש, העם הרוסי יהיה זה שיגרום אותך באבנים כשהעוני והדיכוי יגדשו את הסיאה, ועמי הקוקז יהיו שמחים יותר מתמיד לספק מלאי בלתי נדלה של אבנים. ועל קברך יכרתו ברית מחופש כל עמי הפדרציה כולה. ונקמתם של ילדי צ'צ'ניה יהיו הרחובות הפורחים של גרוזני החופשית שבה תדובר בגאון שפתם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: