כי אפשר גם בלוג אחר

ביום שישי השלישי של חודש רמאדאן המבורך , הספקתי בדקה ה90 לקפוץ אל ההסעה של אוהדיה השמחים מלאי התקווה והמרץ של הפועל קטמון בדרכינו אל מעוזה של מקום ארבע בליגה ג הלא היא הפועל תל שבע. 15 דקות נסיעה מבאר שבע, השם הוא באמת לא מקרי, ליד המגרש בכניסה לעיירה הבדואית באמת ניצב תל, שממלא את מקומו של יציא בצורה נאמנה ובטוחה , ומה רע באמת, דיונה לא יכולה להתלקח ולעלות באש ויציאות החירום במילא תמיד פתוחות לכל הכיוונים, הכניסה חינם, והמראה מלבב נפש, בקיצור אין על מה להיתלונן, במיוחד עם אתה יושב באוטו כמו נגיד האוהדים המקומיים , שמספק לך צל, מזגן, מוזיקת רקה ומה לא. אם אתה מקפץ על התל לעומת זאת מוחך עלול כצט להיצלות בעונה החמה ובשרך להירטב בעונה הגשומה, אבל למה להיתלונן כשאפשר להודות לאללה לפחות על זה שיש מגרש, שלא כמו לישובים הלא מוערים, שמשחקים כידוע בדימונה. דימונה אגב לא רחוקה, במרחב ובזמן, ירושלמים בורים שכמונו עסקנו בניחוש של מה זה איפה וגילינו שאנחנו כניראה רואים את דימונה, ששם אנחנו צפויים להיות בעוד שבועיים. כיאה לליגה ג מסתבר האוהדים בני ה8 ומטה ברובם, דהרו אל המשחק על חמורים, קורקינטים, טרקטקונים, משחריות ואופניים, ואף שלא גילו עיניין רב מאוד במשחק ידעו ברגעים קריטיים לעודד את אלה שניראו כשלשהם.

הצוות המקצועי הצליח לבדר את הצופים לאורך המשחק קצט יותר מהאירוניה הצפוייה של הההפסד הכתוב מראש, הוא הייה מורכב רובו ככולו מנערים שהצעקות "כוון בר מיצווה" הלחיצו אותם מאוד, כי הם לא היו בטוחים מה זה אבל בכל מקרה האמינו שזה אמור לקרות רק בעוד שנתיים שלוש, השופט היה עסוק בשאלה של לברר ממי נשקפת לו יותר סכנה פיזית במקרה של איזה פסיקה, ולטובת מי יתערב הכוח המשטרתי הקטן של ששת השוטרים במקרה של מהומה, סכנה שריסנה את הצעקות של הקהל הירושלמי שלא העיר ולו הערה אחת לשחקנים של הקבוצה היריבה מחשש ששמונת האחים של כל אחד מהשחקנים על המגרש לא יהססו לסמס למאה אלף האחרים במידה ויהיה דיבור נגוע על מישהו מהחמולה.

המחצית נכפתה על כולם על ידי הממטרות שפשוט התחילו להשפריץ בשניה שהדקה הארבעים וחמש נגמרה, ולא התחשבו בעבירות זמני פציעות וזוטות אחרות. הירושלמים שהלכו לשבור את הצום בתחנת הדלק המקומית קיבלו בחצי קריצה הצעה למכירה של המשחק, והחלפת רכילויות על הליגה עם המנהלים המקצועים של הפועל תל שבע, מאחר והכיסים של כולנו היו ריקים יותר מאלו של גאידמק אפילו, לא נקנה המשחק וקצפוי אחרי 83 דקות שההם הרמדאן שיחק לטובתינו התפרץ לו הגול הראשון של תל שבע לשער הקטמוני ואחריו כמו מכה על ראש המסמר שנתקע בגבם של האוהדים בא כמובן הגול השני, שאחריו נפסקה הזמרה של אוהדי הקטמון , וגוועו להם צליליהם של שירי הפרטיזנים האיטלקיים והקובנים שעוברתו לשירי אוהדים

ההפסד חתם את התקוות לגביע, ויאשפר לקבוצה להתמקד בליגה שממנה היא צריכה לעלות בתקווה כי ביקר אין לאן לרדת. בכלל הרעיון שעלינו לעשות משהוא אחר חוץ מלהפסיד כניראה יתקבל בברכה, למרות שיהווה שבירת מסורת. בתקווה התרת הנדרים של יום כיפור תרשה לשחקנים באמת לנתוש מסורת אבות ולהתחיל לכוון את הכדור לעבר שער , עדיף זה של היריבים.