כי אפשר גם בלוג אחר

התחלתי אתמול ללמוד ערבית שוב פעם יש לציין. אני חושב שערבית זה השפה שהתחלתי ללמוד הכי הרבה פעמים בחיים. פעם ראשונה זה הייה בשביל להבין מה השכנים מסביב להתנחלות שבה גרתי אומרים כדי לפגוע בהם בצורה כלשהי, אח"כ כשהייתי בן 18 החלטתי שאני צריך ללמוד ערבית בשביל לדבר עם פלסטינאים, אז הייתי כבר עסוק בפעילות פוליטית בירושלים המזרחית בנסיון להקים תנועה סוציאליסטית פלסטינאית, זה לא הלך טוב בעיקר כי לא הייה לי כוח באמת לשבת על זה. בפעם השלישית החלטתי שאני רוצה ללמוד ערבית מדוברת כשקיבלתי קורס בונוס מהאוניברסיטה הפתוחה, ואכן העתי לאיזה שלושה שיעורים ראשונים, אבל חוץ מלהכיר : חוקר להבא במשטרת ירושלים, אוצר של גלריה, עיתונאים של רויטרס ומוקדנית של בזק לא יצא לי מזה הרבה כי כאמור אחרי השיעור השלישי הפסקתי להגיע כי בדיוק באותו יום הייתי חייב לעשות אלפי דברים אחרים. אחרי זה הסניף התל אביבי של התנועה שלי החליט שהוא חייב ללמוד ערבית מדוברת ואף שכר לצורך העיניין אם חד הורית פלסטינית מיפו, שבאה ממוצא נוצרי לבנוני. אירגננו שיעור קבוצתי פעם בשבוע, אבל גם זה לא הלך, כי אנשים שונים הגיעו לפגישות שונות והיה צריך כל פעם לחזור אחורה, מכל מקום נוצר מצב שאם היינו ממשיכים בקצב שבו למדתנו הייתי יודע לדבר ערבית לאחר שלוש שנים נגיד. אז זהוא אתמול החלטתי אני חייב לדעת לדבר בשפה של רבע מאזרחי המדינה שאני גר בה ועוד שלושה מיליון פלסטינאים שלא לדבר על מאה שבעים מיליון דוברי השפה במזרח התיכון וצפון אפריקה. כמו בדרך כלל איחרתי ואיבדתי את הטלפון של המורה הפרטי, אבל בסופו של דבר הגעתי כי הוא היה מספיק חכם להתקשר אלי אחרי חצי שעה שאיחרתי. השיעור הראשון הלך בסדר, למדתי להגות את האותיות השונות בערבית. המורה הפרטי כניראה רק מתחיל ומנסה כל מיני שיטות עלי, גם מבקש ממני להביא לו ספרי לימוד   הבטחתי לו להביא לשיעור הבא נו אז אולי הפעם זה יצליח אם יהיה לי 140 שקל לשלם בשבוע    

אז ממחר גם מילה ערבית יומית

טוב סוף סוף קיבלתי היום כרטיס סטודנט

 אחרי שחיקיתי כמה חודשים עד שישלחו לי אותה בדואר, חבל רק שהתמונה יצאה ככה הראש שלי נראה כאילו שהוא מודבק לצוור בדרך לא ישרה כלשהיא. אז מעכשיו אני יכול להוציא כרטיס סטודנט בינלאומי, שמזכה אותי במגוון הנחות בכניסה למוזאונים בחו"ל, הנחה של שתי שקל ברכבת ועוד משהוא בטח שאני לא זוכר.   אה טוב זה בטח יוסיף אמינות כלשהיא לקורות חיים שלי או בראיון עבודה כלשהו, אז אני צריך לשהשתמש בכרטיס כל עוד אני יכול כי זה בטח הדבר המעשי היחיד שיצא לי מללמוד יחסים בינלאומיים ולימודי אפריקה. אז עכשיו אני חבר רשמי בקהליית הסטודנטים של ישראל, זאת אומרת שעל פי הסטריאוטיפ, אני זכאי לשים *** על כל מה שלא קשור ישירות ללימודים ועבודה, כמו למשל החברה הישראלית ואיך היא נראת, אני אמור לעשן מה? ריחואנה כמעט כל יום, להתלונן על מר גורלי, לענות לכל קבצן או מתרים ברחוב "תעזוב אותי, אני סטודנט" לשקוע בחובות אין סופיים בכל הבנקים המוכרים של מדינת ישראל לפני שאני פונה לשוק השחור, לאחר להגיש מבחנים ועבודות ולהמציא סיבה ממש טובה לזה (מצטער הייתי חייב לקחת את התנין שלי לווטרינר אתמול) להסתכל במבט מלא חשיבות עצמית על כל הצעירים מערי הפיתוח שלא השיגו את התעודה הנכספת, לקלל לפחות מרצה אחד ביום, להתלונן על המחירים בקאפיטריה, לבלות כמה שעות בספריה, למצוא עבודת עבדות כלשהיא, ובעיקר לא ללמוד. כבר אמר מי שאמר שהסטודנטים משנים את ההסטוריה רק כשהם נבחנים עליה.