את העצים אתם חושבים שעקרתם ? את הבתים הרסתם ? את העווזים הרגתם ? את הילדים גירשתם ? את הנשים השפלתם ? את הזקנים דחפתם ? ניראה לכם. אתם את עצמיכם קברתם. בחולות אל עראקיב בבעיטה עם עוצמה של 1300 שוטרים חגורים למלחמה, צי כלי רכב שלא ניראה באזור שנים , מסוקים בשמים , מזל"ט באוויר, פרשים בצדדים, חבלנים וכלבנים מול ההגדרה של חסרי ישע , מול נוודים שמחפשים מקום לחיים, שם כברתם את עצמיכם את מאט האשליה שעוד ריחפה באוויר בקשר למה היא מדינת היהודים.

כי כולה על כל זרועותיה הגיעה סוף סוף למדבר, היו שם אנשים מזרועות של המדינה שהתושבים לא ראו שם קודם מעולם, היו רופאים בשמונה אמבולנסים, היו אנשים מרשות הטבע והגנים, היו מהמנהל האזרחי וממשר האוצר, אגף המיסים, מדינת ישראל באה לאל עקאריב אבל לא בשביל להפקיח את השממה, לפתוח קופת חולים או בית ספר לילדים לבנות תשתית לביוב וחשמל, לא הם באו כולם ולא נעדר מהם איש כדי לרוס מול עיניהם הדומעות של ילדים בדואים את בתיהם , כדי לעקור משורשם את עצי הזית, כדי להוציא כל הרכוש שהיה בבתים ולעקל אותו כי ההרס שלא תבינו לא נכון בה מחשבון המפונים. וכאן עמדם כולכם והסתכלתם להם בעיניים ואמרתם , אנחנו מדינת ישראל אנחנו במלחמה אתכם וזה העומק של מה שאנחנו מוכנים לעשות כדי להוכיח לכם את זה, אנחנו נבזבז מיליונים אם נצטרך כדי לעקור אתכם מפה ולא ולו שקל על מנת לשפר את חייכם. אתם אוייבים שלנו בלב מלא ובנפש. ולא הייה שם ילד שלא הבין את המסר שניבט בעוצמה של בטון הרוס בבהירות של ברזטים חתוכים בצהורי היום. והבדואים הפנימו את המסר והעבירו אותו אחד לשני במבט שבו מספיק במדבר בשביל להבין דברים, אויבים חיים כמו אוייבים והבדואים יודעים להיות אוייבים לא פחות טוב משהם יודעים להיות ידידים

והרי הם לא ילכו לשום מקום אחר חוץ מפה ופה גם הזעם ירתח כדי להפוצץ וכשהוא יתפוצץ אני אוכל להגיד הייתי שם והייתי עד ליום שבוא בחרה הממשלה להפוך ידיד לאוייב, כי כאשר יענו אותו , כן יפרה וכן ירבוץ, כי מי שהבהיר שעם החוק אי אפשר לדבר, הפך אותו לחסר ערך בה בשעה, לעולם כבר לא יבקשו אישורים שלא לדבר על שיתוף פעולה עם המשטרה. והגבעות יחזרו לאחר כל הריסה לפרוח בכוחה של נחישות גדלה והולכת וכוחה של מחאה שמתגלגלת, ואתם הורסי הבתים מעליבי היתומות והיורקים בפניהם של אלמנות, אתם כמו כל קודמיכם תקאו מהאדמה שבה חשבתם לבנות נחלה על סבלם של כה רבים

ומי שהיה שם נושא את הזוועה בליבו ובראשו וחובה עליו להיות לה עד ולעמוד בשער העיר ולזעוק את אשר ראה ואת מה ששמע , כי אם אין נביא בעירו היה נביא ואם אין שם איש היה אתה איש, כי כך נאמר פעם ליחזקל : והיה וידעתה את הרעה אשר בעה ולא יצאתה אל כיכר העיר ולא זעקתה כי חטאה ירושלים עוולה ציון ובניה, ולא התרעתה ולא חזרו בהם ובאה האש ואכלה את בניה, דמם בראשך וממך אבקש. אך אם התרעתה ואמרתה והזהרתה ולא חזרו בהם דמם בראשם וממנה אבקשה.

לא שזה מנחם נורא אבל היה לי קשה למצוא קוונטום של נחמה

צעיר מי-ם מואשם ששבר בקבוק על ראשו של שוטר ובעט באחר

לעיתים קורא, שבן אנוש מרגיש שהוא יושב בתוך סיר גדול עם מים רותחים שמוצב על מדורה. וכל מי שנימצא סביבו באופן טבעי רואה את האשם במצב הזה באדם שיושב בתוך הסיר, ואת האכזבה שלהם, הם מביעים בצורה ישירה על ידי השלכת חיצים לכיוונך. אה והם כולם בני המשפחה הקרובים ביותר שלך. בקיצור פגשתי את הדוד שלי.  שבע שעות של ביקורת חדה אישית ונוקבת אחרי , אני מוכרח להשיג מסקנות מספר. איך אפשר לראות במכונית , דאצ'ה וגן וסדינים לבנים את מהות החיים ? וטלפונים מתקדמים , יש לא אייפון אבל זה לא משנה זה הרי לא המהות של הקיום. אחת השאלות שארו יותר משעה של דיון הייתה מ הייתה עושה עם 20 אלף שקל בחודש, התעקשתי שהייתי אחרי כל השאר קונה מחשב לשכנים האתיופיים שלי. הם סרבו אפילו לשמוע ל האפשות. למי אכפצ מהשכנים שלו ? למה ? בשביל מה ? תקנ השכלה טובה יותר מכונית קורס נהיגה. זה הייה וויקוח ארוך שאלתי מה הם חושבים שאיך החברה בנוייה , התווכחנו על עדרים של היפופוטאמים שדורסים את החלשים של העדר למוות ועל משפחות של אריות שהורגים את הולדות החלשים, על נמלים ועל דבורות, על בני אדם עשירים ועניים על פוטין ועל החיזבאללה. בסיום כל השיחה הם כמובן שהו והבטיחו שהם ייתנו לי את כל מה שאני אחפץ בו אם אני אעלה על דרך היישר שזה ללמוד מקצוע . נגיד מתפעל קו ייצור במפעל, מנהל עסקים או משפטים. אני שוב אמרתי שלא מעניין אותי עשרת אלפים דולר בשנה (שיקרתי מענין אותי מאוד , אבל לא בכל מחיר) ושני אשלח להם גלויה אחרי שנתלה את הדגל האדום על הבית הלבן.