| 11/2008
בחירה בקונסנזוס
לאחרונה היו כמה תגליות מדעיות שהסבו את האור על דפוסי התנהגות חברתיים בקרב בעלי החיים, דפוסי התנהגות שהראשון שהעלה אותם על בימת הדיון הציבורי הייה הנסיך פיוטר קראפוטקין כשטען שההתנהגות החברתית יותר מאשר המאבק בין גזעים היה המפתח לאבולוציה מוצלחת של זנים וקבוצות של בעלי חיים. החוקרים בברזיל גילו שבזן של נמלים בשם פורטוס פוסילוס, נמלים קטנות יחסית שחיים בפחד מתמיד ממה שנקרה "נמלי צבא" הגדולים בהרבה, נוהגים לכסות את המושבה שבה הם גרים באפר כדי להסוות אותה ממתקפות ליליות, אלה שבשביל לעשות זאת צריך לכסות את הפתח באופן מושלם מבחוץ, וזה דורש שכמה נמלות יצאו החוצה וישארו בחוץ ולא יחזרו פנימה לעולם, גורל שסופו במוות בטוח שכן הן קופאות מקור בקור הלילה. אז כל לילה קבוצה של ארבעה נמלים בערך מתנדבת למשימת ההתאבדות. מתוך רצון חופשי שקשור לאינסטינקט העזרה ההדדית וההישרדות של הקבוצה. מעניין לא ? הדבר השני הייה הגילוי שדגים מזן סטיקבלק מחקים להחלטת הרוב בשביל לקבוע את מעשיהם. בניסוי מעניין שבו ניתנו סוגים שונים של דגי מאכל לגסטיקבלאקים, הם חיכו עד שהרוב יגבש קונסנוזוס על השאלה של לאיפה הכי כדי לשחות בעקבות הדגים ואז עקבו אחר הרוב. מעניין לא ?
| |
עוד סיבה לנסוע באופניים
מסתבר, שחבישת כסדת אופניים לאורך כל היום יכולה להפחית בכ80% את הסיכויי שתמות ממטאור שייפול עלייך. ומטאורים כידוע צפויים להימטר עלינו כחלק מהתחזית הקודרת באופן כללי שצפויה לנו באחרית הימים .
| |
הקרב על האיסלאם
בכל פינה בעולם המוסלמי, וזה אומר בכל פינה בעולם הידוע, מתנהל מאבק עיקש, הוא תולדה טבעית של התהליכים החברתיים בעולם השלישי, ובקהילות המהגרים במערב. הבעיות החברתיות, הכלכליות התרבותיות והשלטוניות של העולם השלישי מציבות אתגר לכל החברה ובעיקר לכאלה שחושבים על איך לשפר אותה. התשובה ההגיונית הראשונה שניתנה הייתה לחכות את התהליכים שהביאו להיתפתחות חברתית וכלכלית בשאר העולם. בשני גלים שונים התנועה האיסלאמית ניסתה לחכות את המערב. בשנות ה20 ע"י כפייה בכוח של הקאפיטאליזם הליברלי, תהליך שהובל ע"י אנשים כמו אטא טורק בתורכיה, שליט איראן השאה פהלוי, שאנסו את החברה המוסלמית של ארצותיהם בכוח לזנוח את מנהגי העבר בשביל להפוך אותם לכלי עבודה נוח יותר עבור המשקיעים האירופאים. בשנות השלושים התנועות לשינוי חברתי התחלקו כמו בשאר העולם לפאשיסטים וסוציאליסטים, תנועות ששאבו השראה משניהם כמו בכל רחבי העולם המוסלמי. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית, התחזקות תנועות העובדים בארצות האיסלם, והזרימה של הרעיונות הסוציאיסטיים מהמערב, רבים הצטרפו למחשבה הפופולארית כי הדגם הסובייטי של הסוציאליזם נותן את התשובה לעמים המדוכאים תחת עול הקולוניאליזם. הדגמים הסיניים הסוביטיים ואפילו היוגוסלאביים משכו אליהם תומכים מאינדונזיה עד סודאן. ברבים ממדינות האיסלאם השכבות האלה הגיעו לשלטון. בשיאה של המלחמה הקרה יותר ממחצית מהמוסלמים בעולם חיו תחת משטרים קומוניסטיים או כאלה שהגדירו את עצמם כסוציאליסטים. אבל הניסיון הזה נכשל בכל המקומות שבהם הוא נוסה. בכל מקום מסיבות שונות, המשותף ביניהם על פי רוב היה שהשלטים ניסו לכפות את השינויים החברתיים מלמעלה ללא דמוקראטיה ללא שיטוף של האוכלסיה בתהליך קבלת ההחלטות ובעיצוב דמות החברה העתידית, מה שגרם להם להיות מנוכרים לשינויים האלה. החלק השני היה העובדה שהם ניסו ללכת עלך קו האמצע על פי רוב כשהם לא מחליטים לגמרי איזה קבוצות בחברה הם אלא שאת האינטרסים שלהם הם מקדמים, פעם היו אלה הפלאחים העניים ופעם מעמד הביניים העירוני המשכיל , יביום אחר האריסטוקראטיה הצבאית. נעים מתמיכה במיעוטים שונים למלחמה נגדם, זזים מקבלת תמיכה סובייטית לסינית לאמריקאית. אבל בסופו של דבר העיניין הוא שהניסוי נכשל בעיניהם של הצעירים שחיפשו דרך לשנות את החברה שלהם, שמספרם גדל ועלה ככל שהאש מתחת לסיר הלחץ החברתי הענק של העולם השלישי עלתה בוליום שלה. 1979 פתחה את הדרך לתשובה חדשה, באריאן המהפכה העממית שהדיחה את השאה המושחט מהשלטון הביאה לעולם סוג חדש של שלטון מהפכני, האייטולה חומייני הצליח להלהיב את ההמונים באיראן יותר מאשר מנהיגי מפלגות השמאל וכונן את המדינה המוסלמית הראשונה של העידאן המודרני. בערב הסעודית, צעירים מכל רחבי העולם המוסלמי השטלטו על המקום הקדוש ביותר לאיסלאם על הקאבה במכה. ודרשו מתושבי הממלכה להוקיעה פומבית את נאמנותם לשלטונות המושחטים והמדכאים של ערב הסעודית ולכונן אוטופיה מוסלמית שוויונית. ובתגובה לפלישה הצבאית הסוביטית לאפגאניסטאן צעירים מרחבי העולם המוסלמי התנדבו לנסוע להילחם נגד הפולשים. ב1979 נולדה האלטרנטיבה, והיא נשענה על השילוב הקטלני מכולם, דת, מסורת, רעיונות לשינוי חברתי, והבטחה לחיים טובים יותר באפן אישי ולקהילה כולה. לתמיסה הזאת יתנו בעוד שנים את השם איסלאם ראדיקאלי. אבל הם לא היו היחידים. קבוצות קטנות של מהפכנים המשיכו להתיקיים בשולי הדיון הפוליטי בעולם המוסלמי מנסים לתת מענה אחר לבעיות שניצבות בפני החברה האנושית, הם הציעו פתרונות של יותר חופש ושיוויון, בניה של אלטרנטיבה חברתית מלמטה באופן דמוקראטי. המלחמה נפתחה. אומנם לא בתנאים שווים אבל היא נפתחה, בין אלה שינסו לדחוף את החברה קדימה ולהפוך אותה ליותר מעורבץ ואחראית על עצמה, כשהם מנסים לבנות דגמים חברתיים חדשים ולא להעתיק את הרעיונות המערביים, לבין אלו שינסו לשנות את החברה על ידי חזרה אל הערכים המוסלמיים המקוריים, ע"י טיהור נפשי של האומה והנתה לקרב הדול על העליונות העולמית, ובניה של האוטופיה המובטחת בקוראן של שויון מוחלט, צדק מוחלט ושלום כולל. ובין שניהם לשילטונות וקבוצות האליטה בעלות הכוח שלא רוצות מטבע הדברים לראות שינוי כלשהו.
המלחמה שנמשכת בימים אלו, היא אכזרית, וכוללת תנועות ענק של עובדים, נשים, סטודנטים, תלמידים, צעירים ומבוגרים, שמתנגשים ברחובות יום יום, אחד עם השני ואלה ואלה מול מערכות הדיכוי של המעמדות השלטים. ממרקו עד לונדון, תהליך חברתי חסר תקדים של ההתנצחות הרעיונית הגדולה ביותר אי פעם עוברת על האיסלאם, ועל הכף נפשם של יותר ממיליארד בני אנוש. ניצוצות מהמאבק הענקי הזה עפים לכיוונים שונים, חלק קטן וזניח מהם הוא זה שאנחנו רואים מדי פעם בהתפוצצות של אוטובוסים רכבות מועדונים ובניינים ברחבי תבל. ההתקפות על המערב נועדו בעיקר לשרת את הכוחות של האיסלם הפוליטי במאבק הפנימי לתת להם תהילת קרב ולהראות במעשים שהדרך להבסת המארב באמצעיח צבאיים פתוחה. כדי שבקרב הגדול זה שמשנה באמת זה שמתרחש לאורכה ורוחבה של החברה האסלאמית הם ירוויחו עוד כמה נקודות וטיעונים, ומבחינת התמונה העולמית, יגרמו לשבר בין המעמדות השליטים של ארצות האיסלם ופטרוניהם המערביים. זה התפקיד הפטרוני שמעניין את לוחמי הג'יהאד הרבה יותר מנקמה או רצון להעניש את אויבי אללה. שני אלו מגוייסים בעיקר בתור מניעים לגיוס של לוחמים. גם מבחינה צבאית נטו מרבית המאבק של הג'יהאד העולמי נערך במדינות האיסלאם. מרבית ההרוגים במאבק העולמי הזה הם אלג'יראים, מרוקאים, סומאלים עיראקים, איראנים, פאקיסטאנים, ערבים ומוסלמים מרחבי העולם שדות הקרב הגדולים של הג'יהאד העולמי, צבאית, הם עיראק, פאקיסטאן, סומליה, אלג'יר וכמובן ערב הסעודית.
מהצד השני תנועות השיוויון החופש האחריות החברתית נאבקים גם כן, בגלי ענק של הפגנות המוניות ששותפות את מדינות האיסלאם מבנגלדש ועד מצרים, שביתות שהמספר שלהם עולה כל שנה, בבריקאדות ברחובות מלהלה, העיר המצרית ששני מיליון תושביה כבשו את הרחובות וקראו מוות למובארק ולבנו ג'אמל, במפעלי הטקסטיל בבנגלדש שעובדיהם עולים על הבריקאדות במספרים הולכים וגדלים במאבק על שכר הוגן, פעילי האיגודים באיראן שנאבק מול אחת המערכות הכי אכזריות של שלטון מדכא שאפשר לחשוב עליהם, ההמונים באינדונזיה, פאקיסטאן, שהפילו את השלטונות הדיקטאטוריים שלהם כשכבשו את רחובות הערים, תנועות השינוי החברתי שאירגנו הפגנות נשים באפגאניסטאן, מרוקו עיראק ואיפה לא.
הג'יהאדיסטים לא עוברים על זה בשקט כמובן, בינתיים הכוח ברחוב שוכן יותר בצד שלהם, מול הפגנות הנשים במרוקו ואפגאניסטאן הם הצליחו לגייס הפגנות המוניות בהרבה שהתנגדו לכל שינוי אפשרי, בעיראק הם צולפים בכל מי שהם חושדים בו בפעילות חברתית משחררת, באיראן הכוח של המדינה עומד לרשותם כשהם באים להיתמודד עם המחאה החברתית, אבל לא לנצח, כוחות חברתיים חדשים נוצרים ומתגבשים שכבות חדשות של צעירים מחפשות תשובות חדשות לאותם הבעיות, מה שלא תהיה ההכרעה של הקרב הזה , זה אחד המאבקים החברתיים המרתקים ביותר שהתרחשו מאז ומעולם.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: