כי אפשר גם בלוג אחר

אתמול היה לי יום עבודה פורה בין השאר כי הוא הייה יום העבודה האחרון שלי במיון תיקים לפי רופאים בבית החולים ביקור חולים, זהוא עכשיו אני יכול להוסיף לקורות חיים שלי "ניסיון במיון תיקים" "ניסיון בהדבקת מדבקות" ו "ניסיון בגזרת מדבקות". בתור פרס מצאיתי את התיק הרפואי של כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר ויו"ר מועצת מבשרת בהווה, שבגלל שבטח יש לו עדיין חברים בשירותי הביטחון אני לא הולך לספר מה הייה כתוב בו. אבל את מרבית הזמן העברנו בעבודה בניסיון לחשוב איך אפשר להגיע יחסית בזול עם לא בחינם לסקוטלנד כדי להפגין נגד כינוס ראשי שמונת המעצמות התעשייתיות הגדולות של העולם. ההפגנות צפוייות להיות הכי גדולות מזה ארבע שנים ולכן שום פעיל נגד הקאפיטאליזם בעולם לא רוצה לפספס אותם.

אז הרעיון הראשון הייה לעבוד על אוניית מסע כדי לנסוע בחינם, אז אנחנו עדיין מבררים אבל זה לא ניראה מבטיח במיוחד שדווקא בתאריכים האלה תימצא אחת.

הרעיון השני הוא, שכל אחד יתחזה לבחורה מושכת במיוחד ידבר בצ'אטים עם גברים סקוטיים בודדים ויגרום להם לקנות כרטיס טיסה לגלאזגו.

אח"כ חשבנו שזה בכלל נגיד אפשרי שנגיד שאנחנו נוסעים על מנת ללמוד את השפה הסקוטית העתיקה בגלל הערצה עיוורת לסקוטלנד ותרבותה, ונזכה במלגה ומימון להגעה ממשלת סקוטלנד שהוקמה אך לפני 8 שנים.

אם זה לא יצליח אפשר אולי להיתחזות למבקרים של אחד ממדרכי הטיולים הגדולים בעולם, ולקבל טיסה בחינם בתמורה לסיכור אוהד של חברת הטיסה רק שמפאת הנסיבות זאת חייבת להיות משהו כמו "אייר מונגוליה", "אייר זאמביה" או "אייר קונגו" כי רק חברות כאלה מספיק צמאות לסיקור חיובי בגלל המטוסים שנופלים להם כל פעם ורק הם לא יבדקו לעומק את הזהות שלי ושל שאר האנשים שיסעו.

כמו כן אפר אולי להתחזות לקרוב משפחה אבוד של משפחת אצולה סקוטית כלשהי אחלרי שלומדים לעומק את תולדות המשפחה ולבקש מהם להזמין אנשים לאיחוד משפחות מרגש

זה כמובן לא הכול חשבנו על עוד כמאה רעיונות פשוט אני לא יכול להכניס רת כולם לפוסט בין השאר כי חלקם מנוגדים לחוקי מדינת ישראל, חוקיה הריבוניים של סקוטלנד, החוקה הבריטית, המוסר, המצפון האנושי וטובת האדם ככלל

שלושה אנשים באו לרוח הגדולה להגיד לה את צרכיהם. הראשון אמר, "אני רוצה סוס" השני אמר "אני רוצה כמה כלבים כדי לצוד ביערות" השלישי אמר "אני רוצה אשה בשביל לרענן את עצמי"

הרוח הגדולה מילאה את רצונותיהם, לראשון נתנה סוס, לשני כמה כלבים ולשלישי אשה.

שלושת האנשים נפרדו ופנו כל אחד לדרכו, אבל בדרכם הבייתה התחיל לרדת גשם חזק, שהכריח אותם להישאר לשלושה ימים ביער. לא הסוס ולה הכלבים הביאו להם תועלת רבה, האשה לעומת זאת הכינה ארוחות לכל השלושה. האנשים אמרו, באו נחזור לרוח והם באמת חזרו.

עכשיו הם כולם רצו אשה והרוח הגדולה הייתה מספיק נחמדה לשנות את הכלבים ואת הסוס לנשים. האנשים חזרו לבתיהם. אבל האשה שנוצרה מסוס ההיתה לא ניתנת לסיפוק והאשה שנוצרה נהכלבים הייתה רשעה והאשה שנוצרה בתחילה היא הזאת שנהפכה לאם המין האנושי

(אגדה עממית בטוגו)

ראיתי היום סרט. סרט מדהים. הוא נקרא ארץ האפשרויות בעברית ו land of plenty באנגלית. זה סרט על אמריקה, רק על כזאת שלא מכירים, הזאת שלא נראית על מסכי הטלביזיה באין סוף הסדרות שמשודרות בכל רחבי העולם. הוליווד והאולפנים הגדולים עיוותו עד כדי כך את התמונה של החיים באמריקה שגם האמריקאים עצמם זקוקים מדי פעם לבמאים עצמאיים כדי לראות את המציאות, ולא את הפרסומות החייכניות לחברה הצרכנית שמפיקה הוליווד במאות וואריאציות וגוונים.

הסרט מתעסק בארה"ב של לאחר ה 11 בספטמבר ומראה את ההשפעות שלו על חברה מתוסבכת. מצד אחד יש את הבת של זוג מיסיונרים אמריקאים, שעד עכשיו גרה באפריקה ובישראל, הייתה עדה לסבל ולחוסר האנושיות שמה שעושה אמריקה בעולם גורמת לו, ונלחמה כנגדו. השתתפה בהפגנות נגד הגדר בארץ, והחברה הכי טובה שלה היא ישראלית מההפגנות האלה, רגע המפתח שבו היא מחליטה לחזור הוא כמובן ה 11 בספטמבר 2001. המוני פלסטינים עומדים ליד הבית שלהם ומריעים בקולות צהלה בהיוודע החדשות על הפיגועים. מה שהכי כאב היא תגיד מאוחר יותר לדוד שלה, זה שהם לא היו טרוריסטים. הם היו אנשים רגילים, והכעס והזעם הזה באו ממקום כל כך אותנטי, כל כך אמיתי וכנה, שידעתי שמשהו רקוב מאוד בבית, שאני צריכה לחזור.

הדוד שלה, הוא קרוב המשפחה היחיד חוץ מאביה שנשאר לה, לאחר שאמא מתה מסרטן. היא בקשה ממנה לשוח לו מכתב, ומהרגע שהיא מגיע היא מחפשת אותו. הוא בן אדם מבוגר בשנות ה 50 בוגר וייטנאם, יותר נכון בוגר הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב בוייטנאם, אלה שספגו את מרבית האבידות, אלה שנשארו עם הצלקות  של המלחמה הרבה שנים אחרי שהיא נגמרה. הוא נהיה פטריוט ימני קיצוני אמריקאי, נוסע ברכב וואן עם מצלמה מותקנת בתוכו, מכשיר הקלטה וכל מיני תמונות ומסמכים, סוכן חשאי על דעת עצמו בלבד, שמדמה לראות בכל קופסא חפץ חשוד ובכל ערבי מחבל מתאבד או חייל ברשת הקשר העולמית של אל קעידה. באופן אירוני הוא סובל ממה שממשלתו שלו עשתה כשניסתה לחסל את הריאות הירוקות האחרונות שעוד נשארו באסיה ע"י פיזור נשק כימי בוייטנאם שאמור הייה לחסל את הג'ונגלים המעצבנים ואת הוייטנאמיים שנלחמו מתוכם. למרות התרופות ולמרות הניסיון להכחיש הוא מתייסר מכאבים פיזיים ונפשיים שממשלתו שלו אחראית אליהם, בעזרת פקודו לשעבר שסובל מאותה התסמונת הוא מנהל חקירה הזויה נגד פקיסטאני תמים ועני שאסף קופסאות קרטון.

הם נפגשים בסוף, הבחורה והדוד, ומתקרבים אחד לשני על הרקע של מה שאיש לא מדבר עליו ומה שלא עולה במחשבה כשחושבים על דגל הפסים והכוכבים, על רקע שכונות העוני הענקיות ובתי המחסה שבהם מתנדבת הבחורה. על התפאורה הזאת שהיא היא מציאות חייהם של 35 מיליון אמריקאים שחיים מתחת לקו העוני, בפחונים, בתי מחסה, אוהלי רחוב, בקתות ואוטובוסים נטושים, מתגלגל הסיפור. אד שבסוף מתגלית בפני הדוד המציאות של חוסר ההיגיון בחקירות שלו, כשהחקירה המפותלת שהוא מנהל מובילה אותו לפרבר עוני קשה במיוחד של לוס אנג'לס לאחיו העני של החשוד הראשי בתור פעיל אל קעידה שהיה לא יותר מאשר חסר בית שאסף קופסאות קרטון בשביל למכור לחברות מחזור שנרצח ע"י נערים לבנים משועממים.

בסוף הוא אומר לאחיינית שלו, אבל יותר מ 3000 בני אדם נהרגו ביום ההוא, נכון היא משיבה, ואני רוצה לשמוע את הקולות שלהם, אני באמת לא מאמינה שהם היו רוצים להרוג עוד אנשים בשמם.

ארה"ב היא מדינה ענקית, אימפריה של ממש, אף מעצמה לא עומד אפילו קרוב אליה בשום מדד. לא כלכלי, לא צבאי ולא מחקרי. אם תחברו את שבעת תקציבי הביטחון הכי גדולים בעולם אתם רק אז תגיעו להוצאה הצבאית השנתית של ארה"ב, התל"ג  (תוצר לאומי גולמי) שלה מכפיל בלי קושי כל מדינה שתעמידו מולה, הוצאות המחקר, חקר החלל ושאר המחקר לא ניתנות אפילו להשוואה. אבל הענק הזה בנוי על חברה רכובה. המלחמה האידיאולוגית בסוציאליזם הובילה לקו מחשבה בארה"ב שמבטל את החברה בכלל. אנשים נדרשים לראות את טובתם הם בלבד, כל השאר הם או מתחרים במרוץ האכזרי אחר העושר, או מפריעים בדרך, או שניתן להיפטר מהם. מה שחשוב זה רק אתה ומה שאתה רוצה אומרת לך "דרך החיים" האמריקאית. בין השאר בגלל זה הפסיכולוגים בארה"ב עשירים מאוד, בגלל שאנשים נהפכים להיות מאוד בודדים מאוד מסוגרים בעצמם. ואם רק הם וההצלחה שלהם חשובה עז למה חשובים הילדים נכון ? האישה ? המשפחה ? שיעור הגירושים בארה"ב הוא מהגבוהים בעולם, אנשים נוטים להתרכז בקרירה שלהם ובצרכים שלהם במקום אלו של אחרים כולל הקרובים אליהם ביותר, ילדים גרים בבתים הרוסים בתוך שנאה וכעס, זה יוצר הרבה תסכולים ותסבוכים אח"כ. אנשים מחפשים דרך לבטא את עצמם בכל צורה אפשרית, למצוא מי הם ומה הם בחיים, ומאחר ושום דרך לעשות על אנשים כסף היא לא בלתי לגיטימית, אלפי קבוצות ותופעות ביזאריות נוצרות, החל מאנשים שרודפים אחרי חייזרים בהרי רוזוויל דרך קתות ביזאריות שסוגדות לעשרות גורו על דעת עצמם, וכלה במיליציות ימניות קיצוניות,שוב פעם הרבה כסף לפסיכולוגים. ארה"ב היא חברה רקובה בכל מדד, גם במדד רפואי. החברות האמריקאיות מוכרות את המוצרים הכי מזיקים לתושבי מדינתם, אוכל מהיר שגורם לאחוז השמנת היתר הגדול בעולם, פלפונים מסרטנים, זיהום אוויר, כימיקאלים בכל שתייה ומה לא, מה שגורם לאמריקאים לשלם גם הכי הרבה כסף תמורת טיפולים רפואיים. הניכור שהחברה האמריקאית יוצרת, מתבטא בילדים שיורים על ילדים אחרים בבתי הספר, נערים שרוצחים בלי סיבה אנשים בחוב, מתיחות אתנית בין קבוצות באוכלוסיה השונות שמנסות להעמיד את אחוות הגזע או הלאום אל מול הניכור הכללי כלפי החברה האמריקאית. העברת הבסיס התעשייתי מארה"ב לארצות העולם השלישי יוצרת אבטלה הולכת וגדלה שגוררת אחריה את המספרים היותר גדולים והיותר מוסווים של התת תעסוקה, תעסוקה בתנאי רעב, שמרחיבה את שורות העניים, הרעבים וחסרי הבית בארה"ב. זאת אמריקה רבותי. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

נ.ב.

אני חושב שאם הייה לאתר של התנועה שלנו מדור של ביקורת סרטים, ואני חושב שלא הייה בהיכרך מזיק אם הייה כזה הייתי שמח לשים את זה שם. זאת אומרת אם הייה אכפת לי מהתנועה שלי נגיד כרגע.

קמתי היום בבוקר בתשע וחצי ונזכרתי שבאמת הייתי חייב להגיע לעבודה בתשע, לא עבודה קבועה חס וחלילה, אבל גם עבודה לשלושה ימים זה כסף. עפתי החוצה ובעשר וחצי הייתי בירושלים, במקום המיועד. שבמקרה הזה היה בית החולים הכללי, ביקור חולים. הכל כדי למיין תיקים במחסן הרפואי כדי להקל על הרופאים הבכירים שרוצים לברוח מבית החולים הקורס לקחת אל מקום עבודתם החדש את הקליינטים שלהם. אז הצטרפתי אל חברי לעבודה, (אנארכיסטים כולם אגב ), לא לפני שהמזכירה הזהירה אותי שמשהו שם למטה קפץ עליה, או חולדה או חתול. תוך כדי הירידה למטה תהיתי איך באמת ניראה בדימיונה הפרוע של אותה המזכירה, חתול. ולמה הוא דומה לדעתה לחולדה.

את התיקים הייה צריך לסווג לפי שלושה רופאים במחלקת לב, שכל אחד מהם מתחרה בשני בחוסר המובנות של הכתב שלו, כשאחד מהם הפליא לעשות והחליט לחתום ברשום של בית החזה, לאחר שעות פרך רבות התקדמנו יפה בעבודה, התיקים הוצאו, סומנו והוכנסו בחזרה. אם הזמן נוצרה גם ערימה של תיקים שעליהם לא הייתה שום חתימה, למעשה כמעט ולא הייה בהם שום דבר. כשהגיע המזכירה הראשית לבדוק את ההתקדמות שלנו היא הציאה שנזרוק את התיקים האלה לפח. מה ? אמרנו, אבל אלה אנשים, אמיתיים, הם היו פה, ונערך להם טיפול רפואי, לא צריך לשמור דברים כאלה ? לא השיבה היא. מכאן ואילך פיתחנו תיאוריה שאלו קורבנות עינויים פלסטינאיים שמתו בחקירות של השב"כ שלאחר מותם קיבלו שמות אשכנזיים. שום דבר עדיין לא הפריך את התיאוריה שלנו.

לקראת השעה אחד, שמענו שבאופן כללי יש בבית בחולים שביתה היום לשעתיים, לא שזה נגע לנו, כי השביתה הייתה על מקרה שבו אמא של ילד שאושפז הרביצה לרופא, אבל החלטנו בכל זאת לכבד אותה בחצי שעה של הפסקה. באותו זמן התכנס כנס הסברה של הרופאים בקומה העליונה של הביניין שעבדנו בו, כדי לדון בנושא האבטחה בבתי החולים. אנחנו תרמנו את חלקינו על ידי זה שערכנו בינינו דיון ער בבעיה, והגענו למסכנה שדבר ראשון זה בכלל בושה שאשה מצליחה להרביץ לרופא, והוא לא צריך בטח לדבר על זה, דבר שני, הרופאים צריכים לנוע ממקום למקום עכשיו, בתוך בועה מפלסטיק, מצויידים בשוקר חשמלי לכל מקרה שלא יקרה ולעת מצוקה גם לקחת קורסים באיקידו, אומנות ניצול הכוח של האויב - במקרה הזה אמא כועסת - לטובתך ונגדו או נגדה.

אחרי ההפסקה היינו נחושים לגלות איפה יש תה במקום הזה, לאחר סידרת שאלות והכוונות סותרות, תוך עיקום פרצוף אל מול הפועלים המלוכלכים שתיפסו מהמרתפים אל הקומות הנקיות, הצלחנו למצוא את המקום, מיד עשינו לעצמינו תה וקפה כל אחד לפי טעמו ולא שחכנו להתכבד בעוגיות, כי הרכוש הוא כמובן גניבה.

מוגש בתור אזרה לציבר :

חתול :

חולדה :