הרבנית

באחד מאותם ימים של סידורים, חזרנו אחר הצהריים הביתה.

כטיבעם של דברים, כמובן, עמדנו באחד הפקקים, בין שם לכאן.

מאחר שאנחנו עדיין ילדים מתלהבים- התנשקנו עם כל עצירה של רכב, וכאלו היו רבות.

באחד הרמזורים העמוסים עסוקה בלהתנשק  הבחנתי בגבר ברכב שפשוט מביט בנו.

משועשעת, תוך כדי נשיקה סיפרתי לאיש שאיתי.

הוא גיחך, משועשע, נהנה מהרעיון ושלח ידו אל החזה שלי.

הגבר במכונית ההיא היטיב ישיבתו, כבר לא שואל עצמו אם אנו רואים שהוא לוטש מבט.                                    

האיש שאיתי המשיך ללטף את המחשוף שלי (חם ולח ביוני של תל אביב), חופן בידו את השד המלא והרך, משחק עם האגודל בפטמה המזדקרת.

אני שקועה בנשיקתו העמוקה ובכל זאת לא שוכחת להעיף מבט את האיש בחלון הרכב שלצידנו.

הוא התרומם מהמושב שלו, מפנה את גופו לעברנו, כמו חפץ לקחת חלק בקורֶה בינינו ולו רק בראיה.

אז החלו הצופרים מאחור לצפור, והאיש נאלץ להמשיך בנסיעה, כמוהו, גם אנחנו.

אני חושבת שיותר הוא לא ישנא לעמוד בפקקים.