הרבנית

לא מספיק
חומר הלימודים הזה קשה למי שלא עשה איזו שהיא למידה עניינית במהלך השנים.

גם למי
שהפעיל את המח שלו בתקופה האחרונה החומר הזה עמוס ומעייף.

חשבתי שאולי
שיעורי ההנחיה יקלו עליי את הלימודים.

הא, החיים
צוחקים עליי בסיבוב.

בכל פעם שהוא
מתקרב אליי בשיטוטיו הבלתי נלאים בכיתה (רק מלעקוב אחריו במבטי בניסיון להקשיב לו
יש לי סחרחורת), בכל פעם שהוא חולף ליד שולחני, אני מרכינה מבטי בכדי שלא יקלוט
ולא בשביב של רמז (אולי בעצם עדיף שיקלוט), מה עובר עליי במחשבותיי.

אני נעה
בחוסר נוחות על מושבי, הוא לא מפסיק להסתובב בכיתה.

יש לו פנים
של איש רע.

לא, לא רע,
קשה, אכזר אפילו. השקע בסנטר שאני לא אוהבת (בלשון המעטה), השפתיים הדקות, האף היהודי.

אבל מי מסתכל
על הפנים של הגבר?

מסתכלים על
התחת, סליחה, עגבות ישבנו, מסתכלים על הכתפיים, קיבורות זרועותיו. החזה הרחב,
הרגליים הארוכות, אפילו הפטמות (אם החולצה הצמודה מאפשרת זאת).

הוא מבלבל
אותי, ואני לא מצליחה להתרכז בשיעור.

באחד השיעורים,
כשעוד היה עדיין חם, הוא לבש חולצת טריקו שהייתה מעט צמודה, שרירי החזה שלו בלטו,
גם הפטמות. אין לי מושג על מה הוא דיבר באותו השיעור, כל מה שאני זוכרת הוא איך
אני חשבתי לי איך זה יהיה ללקק את פטמותיו.

כל מה שאני
חושבת עליו כשהוא עובר לידי, זה לתפוס לו את הישבן.

כשהוא מתרחק,
אני מנסה לדמיין, איך זה יהיה להרגיש את רגליו הארוכות מונחות עליי, איך יהיה זה
להרגיש את גופו הערום אל מול עורי.

איך זה יהיה
לרכב עליו.

איך?